אבחון חוזר
היי
לפני יותר משנה קיבלנו אבחנה. לבן שלי היה עניין רב בקריאה ולא דיבר כ"כ בזמנו. לא הייתה הדדיות שיחה ולא היו הרבה משחקי דמיון יחסית ליתר הילדים בגן. האבחנה ניתנה לאחר התלבטות רבה, ובישיבה שנעשתה היו מספר דיעות.
כשקיבלנו את האבחנה הרופאה הסתייגה ואמרה שנעשה אבחנה מבדלת בהמשך כי ייתכן שמדובר בקושי משני עקב עיכוב שפתי.
עברה בדיוק שנה, מאז בעצם השלים את כל הפערים, היום הוא כמעט בן 4. מדבר שוטף. עונה ומסביר. משתף (זה תמיד היה, אבל בגסטות בעיקר) ומספר חוויות, משחק הרבה משחקי דמיון (זה גם היה מגיל קטן אבל ירד ושוב עלה), משחק עם ילדים אחרים (גם תמיד היה), אפילו לפעמים מתחמן וכו'. מצד שני יש לו מעופפות מסויימת, הולך לשירותים ושוכח את עצמו שם, מוסח בקלות וקשה לו להקשיב זמן רב, מאבד כל דבר ומפוזר אז אין ספק שמהבחינה הזו טוב שיש לו סייעת בגן (תמיד היה בגן רגיל לאחרונה קיבל סייעת).
ביקרנו שוב אצל הרופאה, הילד נכנס ושיחק וסיפר ודיבר שוטף, ביקש רשות לכל דבר ושיתף פעולה, היה ממש מפגש טוב. הרופאה והפסיכולוגית אמרו שהן מעולם לא נתקלו בהתקדמות כל כך גדולה בתחום התקשורת בזמן הנתון. הסברתי לה שגם אני מרוצה, ולמעשה חוץ ממנה והגננת אף אחד לא יודע שקיבלנו אבחנה.
כשהזכרתי את עניין האבחון החוזר, היא אמרה שהוא באמת התקדם מאוד יפה אבל בכל זאת היא מרגישה שהוא סיפר לה דברים שאני (אמא שלו) הייתי צריכה קצת לספר לו לארגן אותם. בין היתר, הוא סיפר לה סיפור שהיא לא הבינה, "שהיינו בחדר בקומה 11 ואכלנו שם יחד ויש שם גם בריכה" ואני קצת עזרתי להתחיל את הסיפור שזה היה אמור להתחיל "פעם היינו בבית מלון".... היא אמרה שעקב כך ניפגש עוד שנה ונראה בכלל אם יש צורך באבחון חוזר, אולי זה קושי בתיאורי אוף מיינד. היא אמרה שגם היא הכירה את הילד לאורך השנים (היא מכירה אותו מאז שלא דיבר בגיל שנה וחצי, תמיד כתבה בעייה שפה ותקשורת תקינה, אבל לקראת גיל 3 פניתי אליה שוב כדי לקבל ריפוי בעיסוק, ואז הבן שלי לא שיתף פעולה בשיחה איתה, לא הסתכל עליה ושיחק בדלת של משחק מכונית אז היא הייתה דיי משוכנעת) וגם היא בכל זאת מתייחסת לקשיים שכן היו בעבר.
מצד אחד אין לי בעיה להמשיך כמו עכשיו לגשת אליה כל שנה, וגם כנראה היא תמצא משהו שאפשר להצדיק את האבחנה שניתנה. אבל אני מרגישה שהאבחון שנעשה הוא שגוי, ואת האמת היום (וגם דיי אז) אני לא רואה מה ההבדל בינו לבין יתר הילדים, והוא בן ארבע בלבד....
התכנון שלי זה לגשת לאבחון חוזר שיהיה יותר יסודי בעוד שנה, האם כדאי כבר עכשיו? אני פשוט לא רוצה לוותר על האבחנה בינתיים, בגלל שלדעתי הוא מפיק ונעזר בסייעת בגן במיוחד בכל העניין של המעופפות שלו והפיזור שלו.
האם אפשר ללכת לפגישה אחת להתרשמות ולהמשיך כל חצי שנה פגישה או שזה לא הולך ככה?
כמו כן איפה הכי כדאי ללכת לאבחון - מקום שיהיה מספיק מחמיר וכן חשוב לי שהאבחון יעשה עם האנשים המפורסמים ולא עם העובדים שלהם....
היי
לפני יותר משנה קיבלנו אבחנה. לבן שלי היה עניין רב בקריאה ולא דיבר כ"כ בזמנו. לא הייתה הדדיות שיחה ולא היו הרבה משחקי דמיון יחסית ליתר הילדים בגן. האבחנה ניתנה לאחר התלבטות רבה, ובישיבה שנעשתה היו מספר דיעות.
כשקיבלנו את האבחנה הרופאה הסתייגה ואמרה שנעשה אבחנה מבדלת בהמשך כי ייתכן שמדובר בקושי משני עקב עיכוב שפתי.
עברה בדיוק שנה, מאז בעצם השלים את כל הפערים, היום הוא כמעט בן 4. מדבר שוטף. עונה ומסביר. משתף (זה תמיד היה, אבל בגסטות בעיקר) ומספר חוויות, משחק הרבה משחקי דמיון (זה גם היה מגיל קטן אבל ירד ושוב עלה), משחק עם ילדים אחרים (גם תמיד היה), אפילו לפעמים מתחמן וכו'. מצד שני יש לו מעופפות מסויימת, הולך לשירותים ושוכח את עצמו שם, מוסח בקלות וקשה לו להקשיב זמן רב, מאבד כל דבר ומפוזר אז אין ספק שמהבחינה הזו טוב שיש לו סייעת בגן (תמיד היה בגן רגיל לאחרונה קיבל סייעת).
ביקרנו שוב אצל הרופאה, הילד נכנס ושיחק וסיפר ודיבר שוטף, ביקש רשות לכל דבר ושיתף פעולה, היה ממש מפגש טוב. הרופאה והפסיכולוגית אמרו שהן מעולם לא נתקלו בהתקדמות כל כך גדולה בתחום התקשורת בזמן הנתון. הסברתי לה שגם אני מרוצה, ולמעשה חוץ ממנה והגננת אף אחד לא יודע שקיבלנו אבחנה.
כשהזכרתי את עניין האבחון החוזר, היא אמרה שהוא באמת התקדם מאוד יפה אבל בכל זאת היא מרגישה שהוא סיפר לה דברים שאני (אמא שלו) הייתי צריכה קצת לספר לו לארגן אותם. בין היתר, הוא סיפר לה סיפור שהיא לא הבינה, "שהיינו בחדר בקומה 11 ואכלנו שם יחד ויש שם גם בריכה" ואני קצת עזרתי להתחיל את הסיפור שזה היה אמור להתחיל "פעם היינו בבית מלון".... היא אמרה שעקב כך ניפגש עוד שנה ונראה בכלל אם יש צורך באבחון חוזר, אולי זה קושי בתיאורי אוף מיינד. היא אמרה שגם היא הכירה את הילד לאורך השנים (היא מכירה אותו מאז שלא דיבר בגיל שנה וחצי, תמיד כתבה בעייה שפה ותקשורת תקינה, אבל לקראת גיל 3 פניתי אליה שוב כדי לקבל ריפוי בעיסוק, ואז הבן שלי לא שיתף פעולה בשיחה איתה, לא הסתכל עליה ושיחק בדלת של משחק מכונית אז היא הייתה דיי משוכנעת) וגם היא בכל זאת מתייחסת לקשיים שכן היו בעבר.
מצד אחד אין לי בעיה להמשיך כמו עכשיו לגשת אליה כל שנה, וגם כנראה היא תמצא משהו שאפשר להצדיק את האבחנה שניתנה. אבל אני מרגישה שהאבחון שנעשה הוא שגוי, ואת האמת היום (וגם דיי אז) אני לא רואה מה ההבדל בינו לבין יתר הילדים, והוא בן ארבע בלבד....
התכנון שלי זה לגשת לאבחון חוזר שיהיה יותר יסודי בעוד שנה, האם כדאי כבר עכשיו? אני פשוט לא רוצה לוותר על האבחנה בינתיים, בגלל שלדעתי הוא מפיק ונעזר בסייעת בגן במיוחד בכל העניין של המעופפות שלו והפיזור שלו.
האם אפשר ללכת לפגישה אחת להתרשמות ולהמשיך כל חצי שנה פגישה או שזה לא הולך ככה?
כמו כן איפה הכי כדאי ללכת לאבחון - מקום שיהיה מספיק מחמיר וכן חשוב לי שהאבחון יעשה עם האנשים המפורסמים ולא עם העובדים שלהם....
