אבחון הפרעת וויסות
למומחים שלום, בני בן 8, מוגדר ע"י המורה כבעל יכולות קוגניטיביות גבוהות מן הממוצע, מוכשר ביותר בתחומי אומנות שונים, ובלי אף לקות למידה - ההפך -תלמיד מוכשר, קולט במהירות ובעל מיומניויות קריאה ,כתיבה והבנת הנקרא מעל לכתה. בכתה אינו מפריע - לא לילדים ולא למורות, ילד טוב ולא אלים. למרות זאת היא שמה לב לבעיה בארגון, ולפעמים גומר להעתיק מהלוח אחרון מכל הילדים, לפעמים זקוק ליותר זמן בביצוע מטלות ומבחנים.כמו כן היא אומרת כי הדימוי העצמי שלו נמוך, הוא חווה כשלונות ולעיתים לא מסתדר עם ילדים. התייעצות עם פסיכולוגית ביה"ס הוביל לפגישות שלי עם הפסיכולוגית , כאשר הפסיכולוגית לא הספיקה עדיין לערוך תצפית על הילד. האחרונה ראיינה אותי על מהלך לידה וגדילה כאשר היא ציינה מס' נורות המצביעות על בעיית וויסות: ציון אפגר ראשון נמוך (אפגר שני תקין), תינוק בכיין במיוחד , בררן באוכל, לא סובל רעש והמולה, קושי בהרדמות. (כל זאת למרות שגמילה ממוצץ וחיתולים היו פשוטות וטבעיות, והתפתחות מוטורית מוקדמת ותקינה -הליכה ודיבור בגיל 11 חודש). יחד עם תיאור המורה היא כמעט בטוחה שיש הפרעת וויסות. הילד על פי ראייתי -רגיש מאוד מחד ועקשן באופיו מצד שני, דבר המביא אותו לידי עימותים עם ילדים וגם עם אחיו הגדולים, כמו כן הוא יחסית מפונק (צעיר ילדי וכנראה פונק יותר מדי על ידי...)הוא טוען כי נורא משעמם לו בכתה, והמור צועקת כל הזמן (מה שנכון - נכון..). וכעת סוף סוף לשאלותי: הפסיכולוגית חושבת כי בני זקוק לריטאלין ולוחצת על אבחון אצל פסיכיאטר ילדים. ולא אצל נוירולוג - מה ההבדל והאם יש אכן עדיפות - אם כן באלו מקרים? ברור בקופת חולים מעלה כי האבחון ייערך אצל נוירולוג כאשר התור הוא לעוד חודשיים וחצי? האם בעיות מסוג זה יכולות לחכות חודשיים וחצי או שיכול להיות שינוי קריטי בזמן כזה? מה דעתכם אתם לאור תיאור המקרה - להזכירכם הפסיכולוגית הפנתה אותי לאבחון רק על פי עדות שמיעה ומעולם לא ראתה את בני. האומנם מתיאורו נראה כי יש בעייה בודאות כפי שהיא טוענת? האם באמת רק ריטאלין יוכל לעזור?
למומחים שלום, בני בן 8, מוגדר ע"י המורה כבעל יכולות קוגניטיביות גבוהות מן הממוצע, מוכשר ביותר בתחומי אומנות שונים, ובלי אף לקות למידה - ההפך -תלמיד מוכשר, קולט במהירות ובעל מיומניויות קריאה ,כתיבה והבנת הנקרא מעל לכתה. בכתה אינו מפריע - לא לילדים ולא למורות, ילד טוב ולא אלים. למרות זאת היא שמה לב לבעיה בארגון, ולפעמים גומר להעתיק מהלוח אחרון מכל הילדים, לפעמים זקוק ליותר זמן בביצוע מטלות ומבחנים.כמו כן היא אומרת כי הדימוי העצמי שלו נמוך, הוא חווה כשלונות ולעיתים לא מסתדר עם ילדים. התייעצות עם פסיכולוגית ביה"ס הוביל לפגישות שלי עם הפסיכולוגית , כאשר הפסיכולוגית לא הספיקה עדיין לערוך תצפית על הילד. האחרונה ראיינה אותי על מהלך לידה וגדילה כאשר היא ציינה מס' נורות המצביעות על בעיית וויסות: ציון אפגר ראשון נמוך (אפגר שני תקין), תינוק בכיין במיוחד , בררן באוכל, לא סובל רעש והמולה, קושי בהרדמות. (כל זאת למרות שגמילה ממוצץ וחיתולים היו פשוטות וטבעיות, והתפתחות מוטורית מוקדמת ותקינה -הליכה ודיבור בגיל 11 חודש). יחד עם תיאור המורה היא כמעט בטוחה שיש הפרעת וויסות. הילד על פי ראייתי -רגיש מאוד מחד ועקשן באופיו מצד שני, דבר המביא אותו לידי עימותים עם ילדים וגם עם אחיו הגדולים, כמו כן הוא יחסית מפונק (צעיר ילדי וכנראה פונק יותר מדי על ידי...)הוא טוען כי נורא משעמם לו בכתה, והמור צועקת כל הזמן (מה שנכון - נכון..). וכעת סוף סוף לשאלותי: הפסיכולוגית חושבת כי בני זקוק לריטאלין ולוחצת על אבחון אצל פסיכיאטר ילדים. ולא אצל נוירולוג - מה ההבדל והאם יש אכן עדיפות - אם כן באלו מקרים? ברור בקופת חולים מעלה כי האבחון ייערך אצל נוירולוג כאשר התור הוא לעוד חודשיים וחצי? האם בעיות מסוג זה יכולות לחכות חודשיים וחצי או שיכול להיות שינוי קריטי בזמן כזה? מה דעתכם אתם לאור תיאור המקרה - להזכירכם הפסיכולוגית הפנתה אותי לאבחון רק על פי עדות שמיעה ומעולם לא ראתה את בני. האומנם מתיאורו נראה כי יש בעייה בודאות כפי שהיא טוענת? האם באמת רק ריטאלין יוכל לעזור?