EZRA3201253
New member
אבו סאלח
אַבוּ-סַאַלָח יצא מפתח בית הכנסת 'זלכה' השתהה לרגע וניסה לאתר את מנַשִי שיצא זה עתה מאחריו. הוא המתין שקהל המתפללים יעזוב את המקום התקרב אליו טפח קלות על גבו ושאל לשלומו ?. מנַשִי הרים ראשו סקר את הנוכח וענה:" אל-חמדאללה. "ואיך הילדים ?." המשיך בשאלתו " אשקרו אל אללה, אודה לאלוהים." השיב לו בחזרה. הם המשיכו בדרכם בלי להוציא הגה מפיהם ואז אַבוּ-סַאַלָח הרים את ידו ועצר לרגע את חברו מלכת התבונן בו בעיניו הקטנות ואמר לו :" יש לי משהו לספר לך אבל תשבע לי לבל ירים יד חלילה על ביתך בטרם תדע את האמת ? מנַשִי הביט בו בעיניים סקרניות והשיב לו: "מבטיח אני ." הוא לא ידע מהיכן להתחיל השתהה לרגע ואמר:"ראיתי את נהידה ביתך בסימטאת הירקנים בשוק" הוא הפסיק לרגע בלע את רוק פיו פלט אנחה קצרה והמשיך: " היא נפגשה עם אסעד בנו של נביל הירקן משוק חנוני. במו עיני ראיתי אותם משוחחים ביניהם.?" מנַשִי עצר לרגע קימץ את אגרופו, אבל נזכר בהבטחה שנתן לו בזה הרגע, הביט בפניו החתומות של אַבוּ-סַאַלָח וביקש ממנו להמשיך בדבריו. הוא המשיך לספר לו שהבחין בהם חבוקים ושלוביי ידיים נשענים אל כותלי הקיר המיושנים והמצולקים ולרגע לא האמין למראה עיניו. מנשי ענה בכעס " המוסלמי השפל הזה יוצא עם נהידה ביתי! לא יקום ולא יהיה כדבר הזה במשפחת ששון. פניו כעסו ואפשר היה להבחין בלובן עיניו הבוקעות מתוכן כמסרבות להאמין. אַבוּ-סַאַלָח הביט במנשי וראה שדעתו השתנתה לרגע, התקרב אליו והזהירו: " אל תנקוט בשום פעולה כרגע עד שתדע בוודאות שנכונים דבריי. הבטחת לי בדברייך ובית הכנסת הוא עדי לכך. מנשי השיב: "אקיים את הבטחתי." אַבוּ-סַאַלָח המשיך בדבריו והוסיף, אני נורא מצטער אם דבריי גרמו לך צער ועוגמת נפש הייתי מוכרח לבשר לך את הידיעה הרי אנו מכירים אחד את רעהו מזה זמן רב ולא יכולתי להסתיר זאת ממך. בסיום דבריו הוא טפח על כתפיו של מנַשִי לעודדו ולחזקו והם נפרדו כל אחד לדרכו הוא.
אַבוּ-סַאַלָח יצא מפתח בית הכנסת 'זלכה' השתהה לרגע וניסה לאתר את מנַשִי שיצא זה עתה מאחריו. הוא המתין שקהל המתפללים יעזוב את המקום התקרב אליו טפח קלות על גבו ושאל לשלומו ?. מנַשִי הרים ראשו סקר את הנוכח וענה:" אל-חמדאללה. "ואיך הילדים ?." המשיך בשאלתו " אשקרו אל אללה, אודה לאלוהים." השיב לו בחזרה. הם המשיכו בדרכם בלי להוציא הגה מפיהם ואז אַבוּ-סַאַלָח הרים את ידו ועצר לרגע את חברו מלכת התבונן בו בעיניו הקטנות ואמר לו :" יש לי משהו לספר לך אבל תשבע לי לבל ירים יד חלילה על ביתך בטרם תדע את האמת ? מנַשִי הביט בו בעיניים סקרניות והשיב לו: "מבטיח אני ." הוא לא ידע מהיכן להתחיל השתהה לרגע ואמר:"ראיתי את נהידה ביתך בסימטאת הירקנים בשוק" הוא הפסיק לרגע בלע את רוק פיו פלט אנחה קצרה והמשיך: " היא נפגשה עם אסעד בנו של נביל הירקן משוק חנוני. במו עיני ראיתי אותם משוחחים ביניהם.?" מנַשִי עצר לרגע קימץ את אגרופו, אבל נזכר בהבטחה שנתן לו בזה הרגע, הביט בפניו החתומות של אַבוּ-סַאַלָח וביקש ממנו להמשיך בדבריו. הוא המשיך לספר לו שהבחין בהם חבוקים ושלוביי ידיים נשענים אל כותלי הקיר המיושנים והמצולקים ולרגע לא האמין למראה עיניו. מנשי ענה בכעס " המוסלמי השפל הזה יוצא עם נהידה ביתי! לא יקום ולא יהיה כדבר הזה במשפחת ששון. פניו כעסו ואפשר היה להבחין בלובן עיניו הבוקעות מתוכן כמסרבות להאמין. אַבוּ-סַאַלָח הביט במנשי וראה שדעתו השתנתה לרגע, התקרב אליו והזהירו: " אל תנקוט בשום פעולה כרגע עד שתדע בוודאות שנכונים דבריי. הבטחת לי בדברייך ובית הכנסת הוא עדי לכך. מנשי השיב: "אקיים את הבטחתי." אַבוּ-סַאַלָח המשיך בדבריו והוסיף, אני נורא מצטער אם דבריי גרמו לך צער ועוגמת נפש הייתי מוכרח לבשר לך את הידיעה הרי אנו מכירים אחד את רעהו מזה זמן רב ולא יכולתי להסתיר זאת ממך. בסיום דבריו הוא טפח על כתפיו של מנַשִי לעודדו ולחזקו והם נפרדו כל אחד לדרכו הוא.
