אבולוציה - קושיות
עקרונית אין אני יכול לומר שאיני מסכים עם התיאוריה האבולוציונית מכיוון שאין בידי מספיק כלים למדוד את נכונותה. כמה שאלות בפי, ואודה לחברי הפורום מאוד אם יאותו להשיב לי: 1. (השאלה הראשונה היא העיקרית) שני אסטרונומים בעלי שם עולמי, פרופ´ סר פרד הויל וחנדרה ויקראמסינג חישבו את ההסתברות למאורע של ההיווצרות הספונטנית של תאים חיים מחומר דומם, ופרסמו את מסקנתם בספר "אבולוציה מהחלל"(אנגלית). לדבריהם הסיכויים הם אחד נגד מינוס עשר בחזקת ארבעים אלף, מספר די גדול "לקבור את דארוין יחד עם תיאוריית האבולוציה"(תרגום חופשי) (הם מסכמים את הספר עם פרק על האלוקים). פרופ´ מאנפרד אייגן, שעסק במשך שנים בחקר המבנה המולקולרי של קרומים ביולוגיים, טען שההסתברות להיווצרות באקראי של מבנה מולקולרי היא זעירה כל כך עד שהיא חורגת מתחת דמיוננו במסגרת ממדי הזמן והמרחב האפשריים של היקום. לכן, על אחת כמה וכמה, אי אפשר להעלות על הדעת שמבנה אופטימלי זה ייוצר, ייברר וישתכלל מחדש מדור לדור. יתר על כן, מאנפרד אייגן אומר, כי הבסיס לטיעון המקריות דורש את קיומה של סדרה שלמה של מאורעות שלא ייאמנו, כשכל אחד מהם בעל סיכוי קרוב מאוד לאפס ("מדע", כב´, עמ´ 3-4) גם המדען לקומט דה נואי חישב את הסיכוי להיווצרותה מקרית של פרודת חלבון יחידה, ומצא כי הסיכוי להיווצרות אקראית הוא ל- 10-243. והרי תא יחיד מורכב ממאות פרודות של חלבון בנוסף לחומרים מורכבים אחרים, ולכן הסיכוי להיווצררות מקרית הוא בלתי אפשרי ושואף לאפס. 2. על פי האבולוציה, דרושים אלפי דורות לפתח איבר חדש. במקרים רבים אותו איבר היה מכשול עד לנקודה מסוימת, ואלו שנשאו אותו היו צריכים להתחסל באותו תהליך טבעי, שמביא לקיום החזקים. יש כמה קפיצות ענק המקשות באופן חמור ביותר על המאמין בתיאוריית האבולוציה. ניתוח נוקב ופתרון מאלף לבעיה מופיע בכתביו של הביולוג לקום דה נואי. הוא מצביע על חוסר הסבירות שבתיאוריית האבולוציה,וניתוחו מלא אמרות כמו "המכניזם של מעבר שוב בלתי אפשרי", "עם כל הפעלת חוש הדמיון אין אנו יכולים להעלות על הדעת מעבר מחיים חד-תאיים לחיים רב-תאיים, מזנים אל מיניים לזנים מיניים, מדם המכיל פיגמנטים של נחושת לדם המכיל ברזל". ולמרות הכל הוא מקבל את תיאוריית האבולוציה מכיוון שבימינו "כמעט אי אפשר שלא להאמין באבולוציה". הוא ממשיך לתרץ את הקשיים הבלתי נסבלים בכך, שהוא מניח השפעה אלוקית ישירה-כאלו נס של רבייה אל מינית הנהפכת לרבייה מינית הוא נס קטן יותר מהאפשרות שנבראו בנפרד,בזה אחר זה. 3. לאחרונה נאבקים התאורטיקנים עם הגילויים המתרבים המראים ש"החוליה החסרה" באמת חסרה.לפי התיאוריות הקלאסיות של האבולוציה, מעברים שבין מערכות ובין מחלקות התרחשו במשך תקופות ארוכות אף במושגים גיאולוגיים.ומכאן הקשיים הנערמים מחוסר מציאת (אני מדגיש:בעלי החוליות) מאובנים לתעד מעברים אלו.לדוגמה, מכל בעלי החוליות המעבר היחיד המתועד על ידי מאובנים הוא מזחל לציפור-וגם הוא מוטל בספק חמור. לאור מצב זה נדחקו הביולוגים להיפותזה של מעברים מהירים המתרחשים בתהליך שבינתיים אי אפשר לשערו גם בדמיון.ומכאן שהמאובנים,שהם המשענת העיקרית לתיאוריה,מהווים אבן-נגף במקום סיוע. 4. ההוכחות המבוססות על התפתחות אמבריולוגית מופרכות על ידי תופעה הנקראת "פיטליזציה". ההוכחות מבוססות על העובדה, שיש דמיון בין עובר האדם לחיות נחותות בוגרות,והפיטליזציה מציינת את העובדה, שהאדם המבוגר דומה לעוברי החיות. לפי זה נשארת לנו השאלה, מה אפשר להסיק מתופעות שונות אלה, אם בכלל ניתן להסיק משהו. גם אם נתעלם מכל העובדות המפריכות את ההוכחות האמבריולוגיות לתיאוריה, ובהנחה שעוברי החיות העליות עוברים שלבים הדומים לחיות הנחותות,כל מה שניתן להסיק הוא,שהתיאוריה הצליחה לסדר את המינים השונים לפי מורכבותם בסדר עולה ללא שמץ של הוכחה, שמין אחד התפתח מתוך השני. 5. חלקי התא החי למשל, מכוונים להשגת תכליתיות, דהיינו המשך הקיום האינדוודואלי (פנוטייפ) והתרבות (גנוטייפ). בעולם החומר הדומם אין צורך במושג התכלית ואין לו כל משמעות. אפשר לומר שכל הנחלים שואפים אל הים וכי "חופים הם לפעמים געגועים לנחל", אך למעשה זרימת המים בנחלים היא תוצאת כוח הכבידה, ההידרודינמיקה והתרמודינמיקה, שבהם אין למושגי התכלית, השאיפה והגעגועים חלק ונחלה. לעומת זאת, בכל תופעות החיים, למן הנגיף ועד לאדם, למן רצף הנוקלאוטידים ועד למוח האנושי ויכולת החשיבה שלו, מתגלה תכונת התכליתיות כתכונה דומיננטית המטביעה את חותמה על המבנה ועל תפקוד היצורים החיים באשר הם. אם כן, אפשר לראות בתכליתיות תכונה על-טבעית או חוץ-טבעית שאינה ניתנת להסבר מדעי, בדומה לתכונות אנושיות, לשאיפות, לגעגועים ולבחירה חופשית. השאלה היא, איך האבולוציה מסבירה את הבעיה של היווצרות חיים מחומר דומר והופעתן של תכונות "טלאולוגיות". אופיר (qwerim, יחיאל) [email protected]
עקרונית אין אני יכול לומר שאיני מסכים עם התיאוריה האבולוציונית מכיוון שאין בידי מספיק כלים למדוד את נכונותה. כמה שאלות בפי, ואודה לחברי הפורום מאוד אם יאותו להשיב לי: 1. (השאלה הראשונה היא העיקרית) שני אסטרונומים בעלי שם עולמי, פרופ´ סר פרד הויל וחנדרה ויקראמסינג חישבו את ההסתברות למאורע של ההיווצרות הספונטנית של תאים חיים מחומר דומם, ופרסמו את מסקנתם בספר "אבולוציה מהחלל"(אנגלית). לדבריהם הסיכויים הם אחד נגד מינוס עשר בחזקת ארבעים אלף, מספר די גדול "לקבור את דארוין יחד עם תיאוריית האבולוציה"(תרגום חופשי) (הם מסכמים את הספר עם פרק על האלוקים). פרופ´ מאנפרד אייגן, שעסק במשך שנים בחקר המבנה המולקולרי של קרומים ביולוגיים, טען שההסתברות להיווצרות באקראי של מבנה מולקולרי היא זעירה כל כך עד שהיא חורגת מתחת דמיוננו במסגרת ממדי הזמן והמרחב האפשריים של היקום. לכן, על אחת כמה וכמה, אי אפשר להעלות על הדעת שמבנה אופטימלי זה ייוצר, ייברר וישתכלל מחדש מדור לדור. יתר על כן, מאנפרד אייגן אומר, כי הבסיס לטיעון המקריות דורש את קיומה של סדרה שלמה של מאורעות שלא ייאמנו, כשכל אחד מהם בעל סיכוי קרוב מאוד לאפס ("מדע", כב´, עמ´ 3-4) גם המדען לקומט דה נואי חישב את הסיכוי להיווצרותה מקרית של פרודת חלבון יחידה, ומצא כי הסיכוי להיווצרות אקראית הוא ל- 10-243. והרי תא יחיד מורכב ממאות פרודות של חלבון בנוסף לחומרים מורכבים אחרים, ולכן הסיכוי להיווצררות מקרית הוא בלתי אפשרי ושואף לאפס. 2. על פי האבולוציה, דרושים אלפי דורות לפתח איבר חדש. במקרים רבים אותו איבר היה מכשול עד לנקודה מסוימת, ואלו שנשאו אותו היו צריכים להתחסל באותו תהליך טבעי, שמביא לקיום החזקים. יש כמה קפיצות ענק המקשות באופן חמור ביותר על המאמין בתיאוריית האבולוציה. ניתוח נוקב ופתרון מאלף לבעיה מופיע בכתביו של הביולוג לקום דה נואי. הוא מצביע על חוסר הסבירות שבתיאוריית האבולוציה,וניתוחו מלא אמרות כמו "המכניזם של מעבר שוב בלתי אפשרי", "עם כל הפעלת חוש הדמיון אין אנו יכולים להעלות על הדעת מעבר מחיים חד-תאיים לחיים רב-תאיים, מזנים אל מיניים לזנים מיניים, מדם המכיל פיגמנטים של נחושת לדם המכיל ברזל". ולמרות הכל הוא מקבל את תיאוריית האבולוציה מכיוון שבימינו "כמעט אי אפשר שלא להאמין באבולוציה". הוא ממשיך לתרץ את הקשיים הבלתי נסבלים בכך, שהוא מניח השפעה אלוקית ישירה-כאלו נס של רבייה אל מינית הנהפכת לרבייה מינית הוא נס קטן יותר מהאפשרות שנבראו בנפרד,בזה אחר זה. 3. לאחרונה נאבקים התאורטיקנים עם הגילויים המתרבים המראים ש"החוליה החסרה" באמת חסרה.לפי התיאוריות הקלאסיות של האבולוציה, מעברים שבין מערכות ובין מחלקות התרחשו במשך תקופות ארוכות אף במושגים גיאולוגיים.ומכאן הקשיים הנערמים מחוסר מציאת (אני מדגיש:בעלי החוליות) מאובנים לתעד מעברים אלו.לדוגמה, מכל בעלי החוליות המעבר היחיד המתועד על ידי מאובנים הוא מזחל לציפור-וגם הוא מוטל בספק חמור. לאור מצב זה נדחקו הביולוגים להיפותזה של מעברים מהירים המתרחשים בתהליך שבינתיים אי אפשר לשערו גם בדמיון.ומכאן שהמאובנים,שהם המשענת העיקרית לתיאוריה,מהווים אבן-נגף במקום סיוע. 4. ההוכחות המבוססות על התפתחות אמבריולוגית מופרכות על ידי תופעה הנקראת "פיטליזציה". ההוכחות מבוססות על העובדה, שיש דמיון בין עובר האדם לחיות נחותות בוגרות,והפיטליזציה מציינת את העובדה, שהאדם המבוגר דומה לעוברי החיות. לפי זה נשארת לנו השאלה, מה אפשר להסיק מתופעות שונות אלה, אם בכלל ניתן להסיק משהו. גם אם נתעלם מכל העובדות המפריכות את ההוכחות האמבריולוגיות לתיאוריה, ובהנחה שעוברי החיות העליות עוברים שלבים הדומים לחיות הנחותות,כל מה שניתן להסיק הוא,שהתיאוריה הצליחה לסדר את המינים השונים לפי מורכבותם בסדר עולה ללא שמץ של הוכחה, שמין אחד התפתח מתוך השני. 5. חלקי התא החי למשל, מכוונים להשגת תכליתיות, דהיינו המשך הקיום האינדוודואלי (פנוטייפ) והתרבות (גנוטייפ). בעולם החומר הדומם אין צורך במושג התכלית ואין לו כל משמעות. אפשר לומר שכל הנחלים שואפים אל הים וכי "חופים הם לפעמים געגועים לנחל", אך למעשה זרימת המים בנחלים היא תוצאת כוח הכבידה, ההידרודינמיקה והתרמודינמיקה, שבהם אין למושגי התכלית, השאיפה והגעגועים חלק ונחלה. לעומת זאת, בכל תופעות החיים, למן הנגיף ועד לאדם, למן רצף הנוקלאוטידים ועד למוח האנושי ויכולת החשיבה שלו, מתגלה תכונת התכליתיות כתכונה דומיננטית המטביעה את חותמה על המבנה ועל תפקוד היצורים החיים באשר הם. אם כן, אפשר לראות בתכליתיות תכונה על-טבעית או חוץ-טבעית שאינה ניתנת להסבר מדעי, בדומה לתכונות אנושיות, לשאיפות, לגעגועים ולבחירה חופשית. השאלה היא, איך האבולוציה מסבירה את הבעיה של היווצרות חיים מחומר דומר והופעתן של תכונות "טלאולוגיות". אופיר (qwerim, יחיאל) [email protected]
