בדיה בטח לא
תאוריית האבולוציה לא נבדתה מתוך שעמום, אלא נהגתה כהסבר אפשרי לתהליך שלא היה לו הסבר מניח את הדעת לפני כן - עושר המינים ומגוון האורגניזמים העצום שעל פני כדור הארץ. דארווין קיבל כמה רמזים מעניינים לקיומה האפשרי של האבולוציה מביקורו המפורסם באיי גאלאפגוס. אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר שלו היא של ציפור הפרוש. הסביבה בגאלאפגוס מגוונת ביותר, וכוללת סביבה מדברית עשירה בקקטוסים, חורש טרופי וחופי ים. יש 15 מינים של פרושים בגאלאפגוס הקרובים מאוד אחד לשני, אך השונים זה מזה כך שכל אחד מתמחה בנישה מסוימת (לדוגמא: 2 מינים הניזונים בסביבת הקקטוסים המדברית, 3 מינים הניזונים מגרגרים בקרקע של החורש ועוד 6 מינים הניזונים מגרגרים ומחרקים הסובבים את עצי החורש). הקירבה הכללית (שראה דארווין) והגנטית (שנתגלתה אח"כ) בין מיני הפרוש השונים מרמזת שכולם התפתחו ממין מסוים של פרוש שהגיע לאי הזה, אי-שם בעבר ומאז הספיק להתפתח כדי להתמחות בנישות השונות של האי. בניגוד למגוון המורפולוגי הזה שמקורו כנראה במין בודד, לפעמים רואים גם את התופעה ההפוכה, המכונה אבולוציה מתכנסת: משמע, בעלי חיים או צמחים המרוחקים מאוד זה מזה, אך הנוטים להגיע לצורה דומה - שהיא הצורה המתאימה ביותר לנישה סביבתית מסוימת. לדוגמא: הדולפין, הכריש והאיכטיאוזור, דג-הלטאה שנכחד, בעלי צורה חיצונית דומה מאוד, למרות שמדובר ביונק, בדג-סחוס ובזוחל. ככל הנראה שלושתם התפתחו לצורה הזו בנפרד, מאחר וזו הצורה היעילה ביותר בנישה שמאפיינת\אפיינה את כולם - טורפי דגים קטנים בסביבה מימית דומה. עוד סיפור מפורסם שאולי מהווה הוכחה כלשהי לברירה הטבעית הוא סיפור העשים שוכני העצים במהפכה התעשייתית. העש מהמין Biston Betularia מגיע בשני צבעים אפשריים: לבן-מנומר (אפרפר) ושחור. הצורה האפורה היתה הנפוצה מאחר והיא התמזגה טוב יותר על קליפת העצים מכוסי החזזיות, בעוד השחורה היתה נדירה מאחר והיה קל בהרבה להבחין בה ולכן היא נפלה טרף לציפורים. כשהחלה המפכה התעשייתית, הפיח שנפלט מהמפעלים כיסה את קליפות העצים והשחיר אותם. זה הפך את הצורה האפרפרה לגלויה יותר ולעומת זאת העניק לצורה השחורה הסוואה מצויינת. ואכן תוך מספר שנים הפכה הצורה השחורה לנפוצה בהרבה מהצורה האפרפרה. לאחר שנים רבות, כשהזיהום צומצם בעקבות חקיקה, שוב השתנה הסטטוס בחזרה למה שהיה לפני המהפכה התעשייתית. תגליות מאוחרות יותר כמו הגנטיקה המנדלית, מנגנוני העתקת הדנ"א וכו' לפתע הציעו הסברים לוגיים ומולקולריים לתופעות שתוארו ע"י דארווין. בגלל התאימות הזו, ובגלל שיש ראיות ארכיאולוגיות ועכשוויות לקיומה של אבולוציה (משמע התפתחות מינים ממשהו מסוים למשהו אחר), התאוריה הזו הפכה לסבירה ביותר מבחינה לוגית - ולכן לזו בה מאמינים רוב המדענים. ---------------------------------------- לעומת זאת, יש הרבה מאוד בעיות עם ההוכחות לתאוריית האבולוציה, כפי שהיא נתפסת כיום: 1. הראיות הארכאולוגיות אינן מרמזות על שינויים קטנים, "עקב בצד אגודל", שהתרחשו במשך אלפי שנים, אלא להתפוצצויות של מינים רבים ושונים בתקופות מוגדרות ומסוימות. יש כמה הסברים לתופעה (כמו האבולוציה המקוטעת של סטיבן ג'יי גולד), אולם אין הוכחות לאף אחד מהם. 2. אין הסבר מניח את הדעת מבחינה מדעית, שנתמך ע"י ראיות ממשיות, לאיך כל העסק בכלל התחיל. יש לנו את הידע להסביר איך שינויים קטנים יכולים להתרחש ולתפוס כשמדובר במערכת הגנטית הקיימת, המבוססת על דנ"א, רנ"א וחלבונים, אולם אף אחד לא הצליח לספק הוכחות להסבר תאורטי על איך הדנ"א, מולקולה מסובכת וגדולה שאינה יכולה סתם כך להיווצר באקראי, בכלל הפך לחומר הגנטי, מה קדם לו ומה היה החומר הגנטי הראשון, או האורגניזמים שהכילו אותו. זה לא שאין הסברים תיאורטיים (יש המון), אבל אף אחד מהם לא נתמך בהוכחות אמפיריות או אפילו ראיות היסטוריות ממשיות. 3. כמו שנאמר כאן כבר, אין עדויות לתהליך האבולוציה. משמע, אף אחד לא הצליח לתעד את הפיכתו של מין אחד למין אחר באמצעות אבולוציה. ההסבר הרווח הוא שאורך חיינו קטן מכדי שנוכל לתעד תהליך כזה, אך בין אם זה תירוץ או הסבר מתקבל על הדעת, הבעיה של מחסור בראיות טרם נפתרה. יש בעיות נוספות וראיות נוספות, היריעה קצרה מלפרט את כולן בהודעה אחת. ---------------------------------------- תאוריה ביולוגית מוכחת בצורה ש(כמעט ו)אי אפשר להתווכח עליה אם יש לה ראיות מספיק חזקות. לדוגמא, כשווטסון וקריק מצאו את מבנה הסליל הכפול של הדנ"א הם שיערו שמבנה זה מאפשר שיטת העתקה יעילה. את התאוריה שלהם הוכיחו בצורה ניסויית קורנברג ושות', שגילו את האנזים דנ"א פולימראז שמבצע את תהליך הרפליקציה וכשהוכח שהתהליך מתרחש כשהמרכיבים החיוניים לתהליך מבודדים במבחנה (דנ"א חד-גדילי, דנ"א פולימראז ודאוקסי נוקלאוטידים).
