אבודה

[רכוס]

אבודה

הכל אמרנו במילים. מבטים. שיחות-נפש בזמן שחלף אט בעונג אמיתי של רגעיי היחד. ואט נגענו בבשר החי כאילו זה התבקש. כנקודה בסוף השורות. במשגל טבעי וחסר הצורך בסבר מובן. התענגנו חושים. וחשנו, כל-כך חשנו שזה לנצח. אהבה שכך סתם נפלה עלינו. והיא תרדוף אותנו. אל-קבר. נתגעגע מבלי שאיש יידע ונבכה בלא דמע. אבודה למרות שהימים לא יכלו-לה נפרדו-לעד. בצער משותף שייסר אותנו כאמור עד-קבר.

 

[שמים1]

לוכד אהבות

עם שחר רשת פרפרים על כתפו לוכד לו בלאט בין טיפות הטל אהבות אבודות. יש לפעמים שיוציא ממחטה מכיסו ינגב דמעות רותחות תקוות שפרשו כנף והתרסקו אל קרקע קפואה. לוכד אהבות חומד בדממה את שהיה יכול ליהיות שלו לו רק נגע.

 

[טאKילה]

מַשְּׂאַת נַפְשִׁי

הַלַּיְלָה לִבִּי בָּעַר נִצְרַב לְאִטּוֹ נִמְלָא עָשָׁן רֵיקָנוּת וּדְּמָעוֹת זָלְגוּ לְבַדָּן עַל מַשְּׂאַת נַפְשִׁי לַמַּגָּע שְׂפָתֶיךָ. רָצִיתִי לְסַפֵּר לְךָ עַל הַחֲלוֹמוֹת בִּלְעָדֶיךָ הַתְּשׁוּקוֹת שֶׁהִסְעִירוּ גּוּפִי הַכְּמֵהָה לָדַעַת אוֹתְךָ. לוּ רַק יָכֹלְתָּ לְהַבִּיט לִי בָּעֵינַיִם הָיִיתָ מַרְגִּישׁ דַּרְכָּן כְּאֵב וְאוּלַי כְּשֶׁתַּחְשֹׁב בְּשֶׁקֶט תָּטִיב לִנְשֹׁם אֶת הַמִּלִּים.

 

[ריקי די]

עיר

בעיר השקטה הזו ריח עשן מדורות רחוק וזכרון אבנים בני אלפיים שנה, גבעה אחת חטפה מראה אגם מנומנם. הלכנו יחפים מנופנפים לרוח על אותו זכרון נושב, שפתיים נשקו לגופי ולחש הזוי חזה בסתר כשלקחתי אותך אל תוכי. העיר עודה סובבת אפלה, נוצרת לילות אהבה אל נופה.