אבודה...
קצת הרבה למען האמת. מעולם לא ראיתם מישהו ששר את "מעוז צור" בכזאת התלהבות כמוהה. לבשתי את הסוודר שלה לפני כמה ימים... ואח"כ לקחתי את המעיל. כבר אין עליו את הריח, זה מה ששלוש שנים עושות. מתגעגעת כל כך...אני לא יודעת אם אני בכיון, אם היא גאה בי... יש לנו קטע עם שחור בבית... היא לא הסכימה שנלבש שחור. אחותי קנתה את הנעל השחורה שלה לראשונה בגיל 20.... אני את החולצה שלי קניתי בגיל 12... ומאז... העדפתי ללבוש שחור. לאיודעת אם זה כי אני אוהבת את הצבע... או סתם כי רציתי לעשות דווקא. מאז האזכרה.. אני משתדלת לא לקנות חולצות שחורות, אלא צבעיים "חיים". תכלת.. נראה לי שבחיים לא הייתה לי חולצה בצבע תכלת. חבל שלא עשיתי את זה אז.. במקום לעשות דווקא. אבא שלי קנה חולצה שחורה. מאז שאני מכירה אותו הוא לא לבש שחור... מעולם. אפילו מכנס שחור נראה לי שאין לו. אבל ככה זה... כנראה. אנחנו משתנים... למרות שאנחנו לא רוצים... וחלק ממני שוכח לפעמים... שאין לי אימא. שאני לבד כאן. לפני כמה זמן חשבתי... אני הקטנה של הבית. ההפרש ביני לבין אחותי "הקטנה" הוא 14 שנה. אם החיים ילכו לפי "הסדר הטבעי", לפי גיל וכאלה... יש סיכוי מאוד גדול שאני אהיה זו שאפרד מכולם. אחותי הגדולה כבר בת 42... זה מפחיד. ממש. אתם מכירים את התחושה שבא לכם לצאת החוצה מהעור שלכם? כמו חולצה שלא יושבת טוב ובא לכם לתלוש?
קצת הרבה למען האמת. מעולם לא ראיתם מישהו ששר את "מעוז צור" בכזאת התלהבות כמוהה. לבשתי את הסוודר שלה לפני כמה ימים... ואח"כ לקחתי את המעיל. כבר אין עליו את הריח, זה מה ששלוש שנים עושות. מתגעגעת כל כך...אני לא יודעת אם אני בכיון, אם היא גאה בי... יש לנו קטע עם שחור בבית... היא לא הסכימה שנלבש שחור. אחותי קנתה את הנעל השחורה שלה לראשונה בגיל 20.... אני את החולצה שלי קניתי בגיל 12... ומאז... העדפתי ללבוש שחור. לאיודעת אם זה כי אני אוהבת את הצבע... או סתם כי רציתי לעשות דווקא. מאז האזכרה.. אני משתדלת לא לקנות חולצות שחורות, אלא צבעיים "חיים". תכלת.. נראה לי שבחיים לא הייתה לי חולצה בצבע תכלת. חבל שלא עשיתי את זה אז.. במקום לעשות דווקא. אבא שלי קנה חולצה שחורה. מאז שאני מכירה אותו הוא לא לבש שחור... מעולם. אפילו מכנס שחור נראה לי שאין לו. אבל ככה זה... כנראה. אנחנו משתנים... למרות שאנחנו לא רוצים... וחלק ממני שוכח לפעמים... שאין לי אימא. שאני לבד כאן. לפני כמה זמן חשבתי... אני הקטנה של הבית. ההפרש ביני לבין אחותי "הקטנה" הוא 14 שנה. אם החיים ילכו לפי "הסדר הטבעי", לפי גיל וכאלה... יש סיכוי מאוד גדול שאני אהיה זו שאפרד מכולם. אחותי הגדולה כבר בת 42... זה מפחיד. ממש. אתם מכירים את התחושה שבא לכם לצאת החוצה מהעור שלכם? כמו חולצה שלא יושבת טוב ובא לכם לתלוש?