אבודה.
לא רושמת מילות אהבה. הן כבר לא רלוונטיות. אמרת שאת לא רוצה. אז למה דיברת ככה? אמרת שאת אוהבת. אז למה את ברחת? עובר זמן, ועובר יום, עוברת דקה- ואת עדיין מולי. לאן שלא אלך ניזכרת בפנייך. אבל למה? המילים סותרות את הרגשות. הלב סותר את הראש. לא מוכנה לשמוע ממך, או עלייך, ולא מפסיקה לדבר עלייך. בוכה...כמו תינוקת. פגועה מעל ומעבר. הרסת אותי. השמטת את ליבי. לקחת הכל- בדיוק מכו שנתת. לא יכולה להפסיק... אנלא רוצה אותך, לא רוצה להיפגע, לא רוצה לדעת שעכשיו- ברגעים אלה את חושבת עליי. ...כשהיית אמורה לחשוב- לא חשבת. כשהיית אמורה להגיד שאת אוהבת -אמרת שאת רק צריכה זמן בשביל להגיד להתראות... לא מכירה את עצמי -מעולם לא כאב לי ככה, ככ הרבה זמן. דיי. לכי כבר. אל תראי שום סימן לחיים ,למחשבה עליי, לכאב. זה רק הורס אותי עוד יותר. עם כל הכאב שבעניין אני מעדיפה לדעת שטוב לך בהחלטה שלך שאת שלמה עם המילים שלך ושהמשכת הלאה בחייך. אל תגידי שאת לא רוצה. אל תחשבי עליי, אל תאמרי שאת אוהבת. אל תדביקי מדבקות של לוני טונס על הארון אל תהיי פה. אל תופיעי לי בחלום. מילותייך האחרונות מהדהדות לי בראש כמו טראנס חופר. רק שאין פה סטופ, ואין איך לעצור את הדמעות. לא מסוגלת. עם כל צחוק שלי בא הבכי בלילה. עם כל חיוך פני מתעצבות ברגע לא רוצה להיות מלנכולית לא רוצה להכנס לדיכאון. לא רוצה אותך בחיי בשום דרך שהי. דייי בבקשה דיי אם את לא שווה אותי למה כואב לי ככ? ואם אני שוווה אותך למה הלכת? ולמה סירבת לתקן? למה? למה למה למה ככה? מרגישה כלואה. עצורה מופנמת. לא מכירה את עצמי, בעיקר לא מזהה אותך. נתת הכל חצי שנה רק חיבקת הענקת הקשבת נישקת נגעת וברגע נעלמת. היית קרה ,תירצת בפסיכולוגיות הפוכות, נתת הסברים שלא רציתי לשמוע. לא ידעתי מאיפה באת לי ,לא הכרתי אותך. הלכת לי לאבוד. נעלמת בין זרועותיי. אם הלכת- אז רצית. מקווה שאת עדיין רוצה.
לא רושמת מילות אהבה. הן כבר לא רלוונטיות. אמרת שאת לא רוצה. אז למה דיברת ככה? אמרת שאת אוהבת. אז למה את ברחת? עובר זמן, ועובר יום, עוברת דקה- ואת עדיין מולי. לאן שלא אלך ניזכרת בפנייך. אבל למה? המילים סותרות את הרגשות. הלב סותר את הראש. לא מוכנה לשמוע ממך, או עלייך, ולא מפסיקה לדבר עלייך. בוכה...כמו תינוקת. פגועה מעל ומעבר. הרסת אותי. השמטת את ליבי. לקחת הכל- בדיוק מכו שנתת. לא יכולה להפסיק... אנלא רוצה אותך, לא רוצה להיפגע, לא רוצה לדעת שעכשיו- ברגעים אלה את חושבת עליי. ...כשהיית אמורה לחשוב- לא חשבת. כשהיית אמורה להגיד שאת אוהבת -אמרת שאת רק צריכה זמן בשביל להגיד להתראות... לא מכירה את עצמי -מעולם לא כאב לי ככה, ככ הרבה זמן. דיי. לכי כבר. אל תראי שום סימן לחיים ,למחשבה עליי, לכאב. זה רק הורס אותי עוד יותר. עם כל הכאב שבעניין אני מעדיפה לדעת שטוב לך בהחלטה שלך שאת שלמה עם המילים שלך ושהמשכת הלאה בחייך. אל תגידי שאת לא רוצה. אל תחשבי עליי, אל תאמרי שאת אוהבת. אל תדביקי מדבקות של לוני טונס על הארון אל תהיי פה. אל תופיעי לי בחלום. מילותייך האחרונות מהדהדות לי בראש כמו טראנס חופר. רק שאין פה סטופ, ואין איך לעצור את הדמעות. לא מסוגלת. עם כל צחוק שלי בא הבכי בלילה. עם כל חיוך פני מתעצבות ברגע לא רוצה להיות מלנכולית לא רוצה להכנס לדיכאון. לא רוצה אותך בחיי בשום דרך שהי. דייי בבקשה דיי אם את לא שווה אותי למה כואב לי ככ? ואם אני שוווה אותך למה הלכת? ולמה סירבת לתקן? למה? למה למה למה ככה? מרגישה כלואה. עצורה מופנמת. לא מכירה את עצמי, בעיקר לא מזהה אותך. נתת הכל חצי שנה רק חיבקת הענקת הקשבת נישקת נגעת וברגע נעלמת. היית קרה ,תירצת בפסיכולוגיות הפוכות, נתת הסברים שלא רציתי לשמוע. לא ידעתי מאיפה באת לי ,לא הכרתי אותך. הלכת לי לאבוד. נעלמת בין זרועותיי. אם הלכת- אז רצית. מקווה שאת עדיין רוצה.
