"אבא"

[ר ו ו נ י]

"אבא"

קוראים לי רוני ואני בת 13 וחצי. אני בת יחידה,וגרה רק עם אמא שלי. את סבי לא זכיתי להכיר וסבתי נפטרה בהיותי בת 5. את אבא שלי לא הכרתי. מעולם לא ראיתי אותו.. אפילו לא בתמונות.. לא דיברתי איתו. כלום. ה"הורים" שלי לא נשואים. מאז גיל 3 בערך אני עסוקה בשאלות לגביי אבא שלי כי הרי לכולם יש ורק לי אין. אז ככה חייתי את חיי! בלי אחים ואחיות,בלי סבא וסבתא,ובלי אבא. כשהגעתי לכיתה א' הכל התחיל... כל האסונות.. באמצע שנה בכיתה א' נפל עליי ארון ענקי. התאשפזתי בבית חולים למשך 3 ימים. היה לי זעזוע מוח ופגיעות ראש ובטן. למזלי יצאתי בחיים ולא נגרם לי שום נזק. רק שהעין השמאלית שלי לא הייתה בסדר.. אני זוכרת שביקשו מאמא שלי לחתום על השחרור שלי מבית החולים והם ביקשו גם את חתימת האב ואז היא אמרה שהוא לא נמצא כרגע(המציאה) ואז כבר הבנתי שמשהו לא בסדר.. אם כבר המציאה... בכיתה ב'.. שנה אחרי זה שאלתי אותה על אבא שלי.. היא לא אמרה לי את האמת.. היא פשוט המציאה שהוא חי באמריקה. ומאז עד כיתה ו' האמנתי לסיפור הזה.. בערך בכיתה ד' ישבנו כמה בנות ואיך שהוא הן הגיעו לנושא של אבא... חברה שלי שאלה אותי אם יש לי אבא כי היא אף פעם לא ראתה אותו אז אמרתי לה שהוא חי באמריקה. היא לא האמינה לי ופשוט התחלתי לריב איתה אם יש לי אבא או אין לי. בכיתה ו' נסעתי לאמריקה לטיול בת מצווה. בגלל שכל הבנות בכיתה שלי ידעו על אבא שלי אז הן חשבו שאני הולכת לבקר אותו! הן התקשרו אליי ואמרו לי שהן חשבו שאני הולכת לפגוש אותו וזה נורא העציב אותי. ואז, כשהגעתי לכיתה ז' התחלתי לפחד.. מה הילדים החדשים שאני אכיר יגידו על הנושא הזה<? מה הם יחשבו?! אולי הם יצחקו עליי?! או ירחמו עליי?! כבר לא ידעתי מה לחשוב.. סיפרתי את זה לחברות הכי טובות שלי והן עזרו לי מאוד בלנסות למצוא את פתרון בעיית ה"אבא". הכל היה כרגיל.. רק החברות שלי ידעו על זה.. עד שהאחות ביקשה מכמה ילדים את הפנקס הרפואי והיא ראתה שחסר לי חיסון.. היא התחילה לשאול אותי שאלות.. מה השם משפחה שלי.. איך קוראים לאבא שלי? מה השם משפחה שלו? אם ההורים שלי גרושים ואז כבר התחילו הדמעות בעיניים... המורה שלחה אותי ליועצת וככה עברתי את רוב השנה עם היועצת.. לפי מה שהבנתי.. הסיפור שלי התגלה לפחות לכל הכיתה החדשה. עם עזרה של כמה חבורות טובות מצאתי עליו כמה דברים: שהוא מהנדס מטוסים ושהוא לא חי באמריקה. השנה.. שאני כבר בכיתה ח'.. החלטתי שאני מפסיקה לסבול בגללו! מפסיקה לבכות עליו! ולחפש אותו! אני מסתכלת מהצד עם המשפחה שלי ואני מרגישה שהיא הדבר הכי יקר לי בחיים ושאני לא אוותר עליה.. ושעכשיו לא מעניינים אותי דברחם אחרים! יש לי משפחה ענקית(המורחבת) של לפחות 60-70 איש ושאני צריכה לשמוח שיש לי משפחה כ"כ גדולה שכולם תמיד יהיו לידי וידאגו לי רק עכשיו הבנתי כמה שהמשפחה שלי יקרה לי כ"כ אבל יש רק בעיה אחת.. מה אני אעשה אם יקרה לאמא שלי משהו?!(חס וחלילה) אם היא תמות?(חס וחלילה) מצד אחד אני אשאר יתומה אבל מצד שני אני עדיין קטינה.. ואני אצטרך לעבור אל אבא שלי אבל אני לא רוצה! אז כנראה שכן אשאר יתומה ושפשוט יהייה לי אופוטרופוס. ואז.. כשאני אשאר יתומה.. מה כולם יחשבו עליי? כולם ירחמו עליי? ייתיחסו אליי אחרת! ועוד יותר גרוע.. אני פוחדת שיצחקו עליי בגלל זה.. ואחרי כל מה שעברתי בחיי הקצרים מאוד אני כבר לא יודעת מה לחשוב על העתיד.. זה ממש ממש מדאיג אותי וזה לא שאני סתם מחרטשת פה זה אמיתי וגם אני לא סתם פוחדת שיקרה לאמא שלי משהו.. היא לא כזאת צעירה.. היא כבר בת 50 אבל עכשיו.. אני עדיין עסוקה בשאלות.. איך לעזעזל נולדתי?! מי זה האיש הזה שאף אחד לא רוצה שאני אכיר?!אולי אני תוצאה של אונס?! אולי אבא שלי השאיר את אמא שלי בהריון ופשוט ברח?! כל השאלות האלה יעניינו אותי כל החיים לפחות עד גיל 18. שאז אני אוכל לדרוש בבית המשפט לדעת מה קרה עם אבא שלי.. אולי הוא בכלל ישב בכלא? אני כבר לא יודעת מה לחשוב.. אז כל מה שאני רוצה לומר בעצם זה שהורים! תהיו לצד הילדים שלכם בכל מצב! זה מאוד חשוב להם גם אם הם לא מראים את זה.. וילדים.. אם ההורים שלכם גרושים.. או שאתם חים רק עם אחד עם ההורים.. אל תתבאסו.. פשוט תחשבו שניה על המשפחה שלכם שאוהבת אותכם ודואגת לכם. מצטערת על החפירה אבל פשוט הייתי צריכה לפרוק את כל זה בפני מישהו.. ~רוני~

 

[חלב לובית]

רוני את נהדרת ../images/Emo24.gif

את עושה רושם של ילדה חזקה וחכמה , לדעתי הנושא של בריאות אמך יכול להכניס אותך לחרדות שווא . גיל 50 זה גיל צעיר בימנו ואמך אשה בריאה שכנראה רצתה למנוע ממך סבל והעדיפה להעלים את המציאות . מה קורה היום ? למה את לא שואלת אותה ? למה אתן לא יושבות לשיחת נשים להניח את הקלפים על השולחן ? בקשר לפחדייך להשאר יתומה יש לך משפחה ענקית שאני מתארת לעצמי שילחמו שתשארי אצלם ולא ישלחו אותך לאבא לא קיים בהצלחה

 

[ר ו ו נ י]

שאלתי אותה

והיא שיקרה לי אני קראתי מכתב ש"אבא" שלי כתב לאמא שלי ושכתוב בו שאין יום שהוא לא חושב עליי ואין לו יום אחד מאושר בחיים וכל מיני שטויות אמא שלי אמרה לי שהוא מת! שוב. ואני יודעת שלא אם כן אז איך הוא כתב לה את המכתב? והיא אמרה לי שהם היו חברים 3 שנים וחנפרדו וזה סוף הסיפור אני יודעת שהז לא נכון אם זה היה נכון היא כבר היתה אומרת לי את זה ממזמן ככה שגם בקטע הזה היא שיקרה לי היא פשוט לא מוכנה לספר לי עליו מצאתי גם את המספר טלפון שלו בבית והיה קו ניסיתי להתקשר כמה פעמים ולא ענו לי יש פעמים שאני מאוד מתוסכלת בגללו ואפילו בוכה אבל ת'אמת.. זה קצת הזוי.. אני מתאבלת על מישהו שאני בכלל לא מכירה! שלא ריאתי אותו אף פעם! לא שמעתי את הקול שלו לא ריאתי תמונות שלו כלום! לא נראה לי שהוא יודע איך אני נראת.. או שאני בכלל מעניינת אותו אני כבר לא יודעת מה לחשוב זה נורא מבלבל

 

[m i c h a l i]

רוני כמה עצוב לשמוע ../images/Emo24.gif

לא ברור לי מדוע אימך אינה משתפת אותך... ואולי כפי שאמרו לפניי היא מנסה להגן עליך בדרכה. האם ניסית לשוחח איתה לאחרונה? אולי כעת כשאת בוגרת יותר תוכלי לנסות לדובב אותה ולהסביר לה כמה זה חשוב לך לדעת ולו רק כדי לדעת את האמת... חבל שאיננו יכולים לשמוע גם את הצד שלה יש סיכוי שהיא תסכים לכתוב לנו כאן? אולי סוג של תגובה לדברייך? אולי תנסי להראות לה את מה שכתבת לנו כאן? בינתיים מחזקת אותך חמודה

 

[ר ו ו נ י]

אני מאוד מפחדת מהתגובה שלה

החברות הכי טובות שלי הציעו לי להראות לה שאני יודעת על המכתב ושאני יודעת על הטלפון ואולי אז היא תצטרך להגיד אבל אני פשוט לא יכולה לעשות את זה.. אין לי מספיק אומץ. אני מאוד פוחדת מהתגובה שלה כשהיא תראה שקשה לי עם הנושא.. היועצת שלי בבית הספר כבר דיברה איתה כמה פעמים אבל זה לא ממש עזר.. היא עדיין לא מוכנה להגיד לי כלום כל מה שאני אשאל אותה אני בטוחה שהיא תשקר לי העיקר שאני לא אדע את האמת.. אני כבר לא יודעת מה לעשות מצד אחד, אני יודעת שאמא שלי רוצה רק לטובתי ואם היא לא מוכנה לספר לי אז כנראה שעדיף לי לא לדעת אבל מצד שני, זה החיים שלי. משום מה אני צריכה לדעת איך יצאתי לעולם מי זה האיש הזה שאמא שלי לא רוצה שאני אכיר את כל השאלות האלו אני סוחבת איתי בלב כבר המון זמן שום דבר שאני עושה לא ממש עוזר לי אני לא מצליחה לשכוח אותו למה אני צריכה לחסבול כ"כ בגלל המישהו הזה שאני לא מכירה בכלל... אני גם מאוד פוחדת מתגובות של ילדים השנה,כשדיברתי עם היועצת החדשה, היא אמרה לי שהיועצת משנה שעברה סיפרה לה הכל עליי. על החיים שלי, על ההתמודדות שלי עם כל הסבל הזה,ה-כ-ל-! היא אמרה לי שהסיפור שלי מאוד מעניין אותה... שזה סיפור חיים מאוד מעניין על כל מה שאני עוברת.. לא שזה נדיר אבל עדיין.. היא גם אמרה לי שהיא רוצה לאמץ ילד.. אבל היא לא יודעת מה תהייה התגובה של המשפחה,החברים, הכל.. היא אמרה לי שהיא לא אוהבת לקרוא לילדים ולקרצץ להם,אז אם אני ארגיש צורך לדבר עם מישהו, לשפוך הכל בפני מישהו אני יכולה לדבר איתה היא ממש חמודה אבל אני עדיין לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי.. בשביל מה אני צריכה לחיות אם אני סובלת כ"כ אולי בכלל עדיף שאני אתאבד וכך אני לא אצטרך לסבול יותר.. אני מאוד מאוד מבולבלת.. אני יודעת שאם אני אתאבד אני יעציב את כל המשפחה שלי ובמיוחד את אמא שלי אז ברור שאני לא אתאבד אבל עדיין.. זה מבלבל

 

[m i c h a l i]

רוני.. מדוע את מפחדת?

מה את חושבת שתהיה התגובה שלה כשתדברי איתה? איך היא הגיבה בעבר בכל פעם שהעלית את הנושא?

 

[ר ו ו נ י]

אני לא יודעת

זה פשוט נורא מלחיץ.. כל פעם שאני מנסה לדבר איתה אז היא אומרת לי "איזה אבא?" ואז ישר מחליפה נושא למרות שאני מנסה לשאול אותה שוב ושוב זה לא עוזר.. אז אם אני אראה את את כל הדברים אז אני לא יודעת מה היא תגיחד.. היא בטוח תתחיל לשאול אותי שאלות כמו איפה מצאת את המכתב והמספר טלפון או מה זה משנה? הוא לא אבא שלך, אנחנו לא נשואים... זה מאוד יכאיב לי.. גם אם התגובה שלה תיהייה אחרת היא תתחיל לספ]ר לי הכל.. לא יודעת.. זה מפחיד, מבלבל, ומאוד מאוד מלחיץ.

 

[m i c h a l i]

היא תתחיל לספר לך הכל...

חשבתי שזה מה שאתה בעצם רוצה, לא? אני חושבת שגם את מבינה שאולי לפעמים לא כדאי לדעת הכל... זה מפחיד ומבלבל ומלחיץ - בדיוק כפי שאמרת לדעתי תצטרכי לקיים את השיחה הזו איתה אולי לא היום או מחר אולי כשתהיי גדולה יותר והיא תהיה מפוייסת יותר אני באמת לא יכולה לנסות להבין מדוע היא מסתירה ממך... אבל אולי יש לה סיבה טובה. אני חושבת שכדאי שתתרכזי בטוב שיש למשפחתך להציע ולתת לך היום ובבוא הזמן תוכלי להתמודד עם המצב טוב יותר. זה טוב ששיתפת את חברותייך וכך את יכולה לפחות לחלוק איתם את הרגשות שלך אם היועצת בבית הספר הציעה לך עזרה, קבלי אותה. אל תתביישי לגשת ולדבר איתה, אולי היא כן תוכל לדבר עם אימך הסבירי לה את המצב הקיים כיום וכמה את לחוצה ומבולבלת אולי יש בידה לעזור... בינתיים מחזקת אותך

ומקווה שתקבלי לפחות חלק מהתשובות לשאלותייך... את מוזמנת להישאר כאן איתנו ולשתף אותנו בהרגשתך...

 

[Bavmorda]

רוני, איזו הודעה מרגשת ../images/Emo24.gif

באמת שריגשת אותי, כי הרבה ממה שכתבת שזור בי בצורה כזו או אחרת. אני גרושה ולי שני ילדים, בת בכורה ובן, ואני גם יתומה מאב שנפטר כשהייתי בת חצי שנה. אז אולי אני לא זכיתי לראותו ולהכיר אותו, אבל אני יודעת מתמונות מי הוא. ולי אין מפחה גדולה בכלל, לא מתקרבת אפילו ל 15 אני חושבת. משהו מצומצם, משפחה שלא ידעה להיות מלוכדת ולשמור על קשר. את נקראת לי ילדה מדהימה ומקסימה, ואני מאמינה שתדעי לעשות את הבחירות הנכונות בהמשך חייך. קווי לטוב ואל תיהיי פסימית. סביר להניח שאימך אירגנה לך אפוטרוס במידה ויקרה חה משהו, גם אימי החתימה בזמנו איזו דודה שלי דרך עו"ד וכל הטררם רק במידה וקרה משהו (ואימי עדיין בחיים

). החיים לימדו אותי שלא תמיד צריך לתור אחרי האמת. היום את חושבת כך, אבל מאד יכול להיות שתחשבי אחרת כשתגיעי לגיל 18. עוברים הרבה בחיים בשנים האלו ומתפתחים לכל מיני כיוונים. דעי רק שאם כן תחליטי לחפש אותו ותמצאי אותו, את עלולה להצטער. לא תמיד מפגשים כאלו מסתיימים לטובה ויכול להיות שבאמת יש סיבה טובה מאחורי ההסתרה של אימך. את עדיין קטינה ואם היא מסתירה זאת ממך זה רק בגלל אהבה והגנה עליך. אָת כל חייה ואת הדבר הכי חשוב לה. היי מאושרת עם מה שיש לך. במידה וההריון כן היה רצוי אך לא הקשר (באופן מאד סימלי וכללי אני מתארת את הדברים / הדוגמא) ואביך מבחירה החליט שלא להכיר בך, אני לא חושבת שהוא שווה את המאמץ של החיפושים וכוונות שלך.

לחיזוק, BAV.

 

[מבט אל האופק]

רוני יקרה../images/Emo24.gif

את הרבה מעל 14 שנותייך. הבגרות שלך,ההבנה שלך את החיים-מדהימה. גם אני לא ממש זוכרת את אבא שלי,היות והוא נפטר כשהייתי בת 8. אמא שלי גידלה את כולנו לבד. נסי למלא לך את החיים בעשייה ובכל מה שעושה לך טוב. אל תחשבי על מוות חמדתי,אמא רק!!! בת 50. לגבי אבא והרצון לגלות מי הוא,אני מאוד מבינה את הצורך, וזו תהיה בסופו של דבר החלטה שלך בלבד. נסי לשמוח עם המשפחה הגדולה והמלוכדת שלכם,ובעיקר באמא שלך. ואל תשכחי לחשוב <לפחות לנסות> רק חיובי

 

[נימבו]

רוני שלום

מאוד התחברתי למה שכתבת, עברתי סיפור דומה עם אבי. למרות שאני הרבה יותר מבוגר ממך, קצת יותר מגילה של אימך, ורק בגלל שאת מבוגרת בגוף קטן, אני מרשה לעצמי לחלוק איתך קצת מנסיוני. או קיי? מה שאת מציגה "כמקרה שלי" הוא באמת די רגיל, והייתי שמח אם היית רואה זאת כך. נכון שלך זה נראה הכי מקרה פרטי, הוא מציק כרגע רק לך, אבל יש הרבה ילדים ומבוגרים שלא יודעים בדיוק מי האבא שלהם, וכילד (וגם כמבוגר) זה מאוד מטריד, מציק, ממלא שאלות, מי הוא, למה איננו, אולי בגללי, אולי נפטר... האם אלך ברחוב והוא ילך מולי, ובכלל אינני יודע שזה הוא..., אולי אני חבר של ילדיו... האמיני לי, מכיר מה עובר עליך. אבל הייתי רוצה לתת לך זויות מבט אחרות. ראשית, תהיי בטוחה בדבר אחד, את (רוני) היא לא הסיבה שאבא שלך לא פוגש או לא רואה אותך - זה בגללו, לא בגללך בדרך כלל זה כי הוא לא רוצה, כי אם היה רוצה, ואם זה היה חשוב לו, (למרות מה שכתב במכתב) הוא היה מוצא את הדרך לתקשר איתך. את צריכה להבין שלפעמים הורים, אמא או אבא, עושים טעויות, יכול להיות שגם אמא שלך עשתה טעות בעבר, יכול להיות "שהפצע" שיש לאמך מהקשר עם אביך הוא גדול, שהיא מנסה לשכוח, אולי היא מפחדת שלא תהיי ב 100% רק שלה, אלה דברים שמפחידים הורים, מפחידים את אמא שלך, שאחרי כל כך הרבה אהבה שהשקיעה בך, רוני תחלק את עצמה בין שניים. למרות הקצר בתקשורת שיש לך עם אמא שלך, הייתי מנסה לעשות איתה שני דברים: האחד, לתת לה קרדיט שהיא רוצה רק את הטוב ביותר בשבילך, היא מנסה כנראה לגונן עליך מפני משהו, (ואולי רק לא עושה זאת הכי נכון) והשני, בדרך מאוד בוגרת, אני מציע שתפני אליה בשיחה בין שתי נשים בוגרות,כמו שתי חברות, תסבירי לה עד כמה הנושא חשוב לך, כמה הוא מציק, תגידי לה שאם היא היתה נמצאת באותה אי ידיעה לגבי אבא שלה, בוודאי שהיתה סקרנית גם כן, תסבירי לה על הפחדים שלך, הם באמת מאוד טבעיים, הם מסוג כזה שניתן לשתף בהם אמא. אין לך מה לפחד ממנה, היא גם לא תכעס. ואם בכ"ז אין את יכולה לדבר איתה ישירות, בארבע עיניים, אני מציע שתבקשי את יועצת בית הספר לייעץ לך איך לגרום לשיחה הזאת להתקיים ואיך לנהל אותה. דבר נוסף, ומאוד חשוב, לא תמיד צריך לדעת את האמת, כי לפעמים הקורבן שצריך להקריב בחיפוש, בלהתייסר בשאלות, גדול יותר מהגילוי עצמו. ואת עלולה מאוד להתאכזב. אני ממש מרגיש שבקרוב מאוד הרבה שאלות שיש לך, יפתרו. ואם מותר "לזקן " כמוני לחבק מרחוק ילדות, קבלי

כזה גם ממני.

 

[א ש לי]

אהבתי את תגובתך../images/Emo39.gif

לא מכירה את הילדה אבל מודה לך בשמה.

 

[m i c h a l i]

כמובן שמצטרפת לכל מילה ../images/Emo140.gif תודה לך

 

[פושע מחשבתי]

הוצאת לי את המילים מהפה

אני רוצה להוסיף גם קצת מניסיוני: רוני, אני פגשתי את אבי בפעם הראשונה בגיל 20, ואפילו אז, ממרומי שנותיי (שש וחצי שנים יותר ממך), עדיין אמי פחדה לאבד אותי. תחשבי ביחד איתי - ממה היה לה לחשוש? הרי בגיל הזה כבר הייתי חייל, בקושי בבית - אחרי הצבא כבר מתחילים החיים האמיתיים, מתחילים לעבוד, ללמוד... שוכרים דירה, יוצאים מהבית... לדעתי אמא שלי פחדה להפסיק להיות ההורה היחיד והבלעדי שלי. אחרי 20 שנה שהיא גידלה אותי לבד(!), בלי תחליף לאבא, פרנסה, טיפוח, חינוך, הכל היא עשתה בעצמה - היא נורא פחדה שאני אשכח את הכל ואסחף אחר "ההורה החדש"... אני מוכרח להגיד לך שמהסיפור שלך, אני מרגיש שעניין האב האובד הוא לא העניין שבאמת מציק לך. אני חושב שיש משהו אחר שאולי חסר לך או מפריע לך בחיים, ואת רואה את מציאת אביך כסוג של "גביע קדוש", שכשתמצאי אותו, בתום המסע הקסום, כל בעיותייך יפתרו. אני מקווה בשבילך שזה אכן יקרה, אבל המציאות והניסיון האישי שלי מאלצים אותי לצנן את התלהבותך... כמו שנימבו כתב - זה בידיו, אם הוא היה רוצה, הוא היה יוזם קשר, בדרך-לא-דרך, הוא היה מצליח. אסיים בלנחם אותך שהכל עניין של זמן. ככל שתתבגרי ותהיי יותר עצמאית, הפחד של אמך מלאבד אותך יקטן. אולי כשתגיעי לגיל הנכון אימך תספר לך את הסיפור האמיתי מיוזמתה. בכל מקרה - אם וכשתחליטי לדרוש ממנה בצורה בוגרת לספר לך את הסיפור האמיתי, תזכירי לה שאת אוהבת אותה ותדגישי בפניה את העובדה שהיא תמיד תהיה הכי חשובה בשבילך. אני בטוח שזה ירגיע אותה ויעזור לה להיפתח. ואני מקווה שאת מבינה את זה בעצמך: מבין הורייך הביולוגים, את חייבת את חייך לאמך, ורק לה. להרבה אנשים יש שתי הורים, שמחלקים ביניהם את נטל ההורות. לך יש רק אמא, וכל הנטל נופל עליה ורק עליה. גם אם היא משקרת לך, וגם אם יש ביניכן חילוקי דעות, תזכרי שהיא החליטה לגדל אותך. שיהיה לך בהצלחה. ותשמרי על אופטימיות.

 

[מיוחדת חזקה]

מציעה לך להיכנס לפורום הזה

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=235 זהו פורום של ילדים להורים גרושים או פרודים לא ממש הסיפור שלך אבל בני הנוער שכותבים שם מתמודדים עם סיפורים דומים נגעת ללבי - חיזקי ואימצי -

 

[ר ו ו נ י]

תודה../images/Emo13.gif

תודה רבה לכולם על העזרה והתמיכה! עניתם לי על הרבה דברים.. אם יקרה משהו אני מבטיחה לספר מקווה בשבילי שאני אמצא את "אבא" שלי כדי שאני אוכל להגיד לו את כל מה שהרגשתי ב-13 שנים האלו, כמה סבלתי בגללו, כמה כאב הייתי צריכה לסחוב איתי.. כך שהוא ירגיש מה זה לחיות בלי אבא תודרה רבה לכולם

באהבה גדולה והרבה נשיקות ~רוני~

 

[nissimlev]

לפי הגיל שלי אני לא מרגיש סוף הדרך

אני לא חושב שאת צריכה לחשוש לאמא עם היא בריאה אצלנו לילדים יש אבא ואמא אבל חהץ מיזה אנחנו מאהד בודדים ואין לנו אף אחד בזמן אחרון כל דנר שאני צועק עליו הוא קורה לי משוגע היום כיםעט היתפוצצתי וכמעט מרחתי לו את הספגתי בפנים אמרתי לו עם לא הייתה מיתנהע כמו תינוק אולי הייתי יותר חופשי ויותר שפוי למה כל היום בבית לחקות לילדים אין לי חיים האמא הולכת לעבוד וחוזרת נלילה ואין לנו יחסים טובים ובכלל לא איכפת לו ממני כי זה לא מציאה שאני בבית העיכר שיהיה פיצה חמה מחקה לו בקרוב יהיה בן 16 אני מיתפלא איך את כותבת כל כך טוב כמו בחורה באוניבםיטה אז כניראה גם הבן שלי לא טיפש מחר אני כניראה יוותר לו אבל אולי אני לא ישב ננית לחקות להם אבל אני ישתדל לחזור עם פיצה כי זה יפתור את הבעייה של אוכל וגם יעשה שולם בנינו אני לא יודע מה להגיד לך נקשר לאביך אבל מיחששהו חייב להגיד לך