אבא

[לאונרדו בת]

אבא

המילה הראשונה שתינוק אומר. למה? כי המילה כה קלה להיגוי.. א-בא. ואני? אני כבר בת 20 ולא מצליחה להגיד אבא בקול רם. למה? כי אם אני קוראת אבא,אתה לא עונה לי. למה? כי אתה נמצא,אך לא איתי. למה? אין לי תשובה. אוהבת אותך,אבא. שבת שלום.

 

[malka3]

../images/Emo7.gif

 

[אקויולנט]

המילה הראשונה

שתינוק אומר הינה התניה של סביבה,להיגוי כלל לא קשורה.{ילד סיני אבא לא יצליח להגות גם אם קנה של אקדח מוצמד לו לראש}.גם לי תשובה אין,ועל כך מתנצל,אבל סקרנות לי,שלא יודעת גבולות.מתקשה להעריך שהיתי מחכה עשרים שנה לספק לעצמי תשובות...

 

[יערית]

אבא

כשקברו את אבא שלי..נישטפתי פתאום בצמרמורת גדולה, זעקה מתוכי יצאה...אבא שהיה קרוב בילדותי ולא בנעוריי, אבא שלמרות הכל השאיר חותם בתוכינו. ונכון אבא זה רק שם תואר למי שנולדו לו ילדים,להיות הורה זה הרבה יותר משם התואר אבא/אמא. כשקברו את אבא שלי..רציתי ממנו עוד..עוד כי 14 שנה בוזבזו ביחסים רחוקים ובפעם ב..התראינו.מחיר הגרושים והניתוק ממשפחה,מחיר יקר שהוא עצמו הודה בכך חודישם מספר לפני מותו. "לו רק היה לי את השכל שיש לי עכשיו בגיל 30 ,הכל היה שונה" כך הוא אמר לי... צר לי שהוא רחוק ממך

 

[תימניה]

אבא

בלילות מנסה לא נרדמת, בגללך כל דימעה מלוחה. אל תחשוב שאני מתלוננת, תפילתי היא פשוט לראותך, לחבק את האיש שבך. (דוד זיגמן)

 

[יעלילה1]

אבא שלי

הוא גם אמא שלי. אבל רק עכשיו, בשנים האחרונות, התחיל להיות כזה עבורי. חלק מהעניין היה ההיפרדות שלי מאמא שלי, רק אחרי שנפרדתי ממנה באמת, וגם הוא, פתאום נעשינו פנויים זה לזו קשה לי לדמיין את חיי בלעדיו.

 

[d a n i e l s 5]

עצוב .

 

[לאונרדו בת]

../images/Emo20.gif

אבא, היום אמא שאלה מה איתך..למה הפסקת להתקשר.. מה הייתי אמורה לענות לה? נשארתי עם גוש בגרון,זה לא פייר אבא,לא פייר. ועכשיו שאני כותבת..אותו גוש חוזר. לא רוצה את ההרגשה הזאת,רוצה להשתחרר מזה.. השאלה..אם ברגע שאני משתחררת מההרגשה הזאת,אני משתחררת ממך? כי אני לא רוצה לוותר,אבל אין לי הרבה ברירות. "לאבא שלי יש סולם מגיע כמעט עד שמיים ואבא שלי כה רעב אוכל ארוחה פעמיים ואבא שלי הוא הטוב מכולם ואבא שלי הוא הכי בעולם ורק בגללי הוא האבא שלי כי הבטיח הוא לי שהוא רק שלי" הבטחות צריך לקיים..

 

[יעלילה1]

תכתבי לו.

תכתבי לו כל מה שאת מרגישה, כל מה שעובר עליך, תשלחי לו. אם את לא רוצה לוותר עליו, תעשי את זה. זה יעשה טוב גם לך. תכתבי בלי לפחד, בלי לנסות לשכנע אותו, פשוט כל מה שאת מרגישה. תבקשי שיכתוב לך בחזרה. וחוץ מזה, תלכי לפסיכולוג/ית... אי אפשר להתמודד עם זה לבד.

 

[לאונרדו בת]

../images/Emo20.gif

להתמודד עם מה? אבא שלי התחיל חיים חדשים,עם אישה חדשה וילדים. ואני מבינה את זה, הזמן שלו יותר מוקדש אליהם, כי הם הסביבה הטבעית שלו. אני אוהבת אותו ואת הילדים שלו ומקבלת את זה. לכתוב לו? זה לא האופי שלו,ובטח לא שלי. הוא מודע לעניין. כשאבא לא מדבר עם הילדים שלו למעלה מחודשיים וגר במרחק של 20 דקות נסיעה.. הוא צריך לעשות חושבים בעצמו. זה בידיים שלו,שיחת טלפון אחת והכל ייראה אחרת. אבל כשהשיחות מגיעות, הן למען מטרה מסויימת.. כשצריכים בייביסטר,או לשכנע את הילדים לישון במיטה שלהם ולא בסלון, או לגמול אותם ממוצצים, או לגזור להם ציפורניים כי הם לא מסכימים שההורים יגזרו להם או כל מיני סיבות דומות הקשורות לחינוך הילדים שאני בעצם אחראית על כך, ולא נראה לי מתפקידי לעשות זאת. תתקשר סתם,בשביל לשאול מה שלומי. אולי תופתע, לטובה או לרעה.. מהדברים שעוברים עליי.

 

[יעלילה1]

יפה כתבת, אבל למה לפה?

תכתבי לו. אליו. הוא לא בסדר, את אומרת את זה בעצמך, אבל את לא אומרת את זה לו. למה? יש מה שאני קוראת לו: זכות הצעקה. יש לכל אדם את הזכות הזו. ולגבי שאלתך, להתמודד עם מה? נראה לי שאולי את עדיין לא שם. אבל כל המצב הזה שאת מתארת הוא מצב קשה מאד בשבילך (אני חושבת עלייך, לא עליו), ועזרה בטיפול, מישהו שיתמוך בך, ייעץ, יעזור לך להבין דברים ולהחליט על דברים ולא רק להיות ניתנת למניפולציות מצד אלה שאמורים להיות אחראיים כלפייך... כבת שלו זה קשה מאד לעשות לבד, אם לא כמעט בלתי אפשרי. אני מקווה שהבנת אותי, בכל מקרה, ההחלטה כולה שלך ומקווה שאינך מנהלת את המלחמות שאת צריכה לעשות איתו, כאן במקום איתו.

 

[ב ד ר ך]

../images/Emo140.gif

את צודקת! הבטחות צריך לקיים. ונורא בא לי להגיד לך שחררי את הגוש הזה שבגרון, שחררי את ההרגשה אם צריך אז תוותרי, העיקר שלא יכאב לך. לא יודעת בת כמה את, אבל ילדים לא צריכים לחוות נטישה של הורה. והורים אמורים להיות שם בשביל הילדים. מאחלת לך שיתעשת שיבוא שיקיים את מה שהבטיח.

 

[N D R]

לוותר זה חד מדי

עכשיו, הוא אולי החליט גם בשבילך, אבל כשאת מוותרת, את מחליטה גם בשבילו ולמעשה בעקיפין יתכן שעוזרת לו לוותר. ע"פ הכתוב, אני מתקשה להאמין שאת תוותרי. ע"פ הכתוב, אני מתקשה להאמין שהוא יתמיד לוותר.

 

[חיפוש ית]

ND

אני בטוחה שלא לזה התכוונת כשאמרת "ולמעשה בעקיפין יתכן שעוזרת לו לוותר", אני מצליחה להבין את המוטיבציה שאתה מנסה להחדיר במילים הללו, אבל...... היא כותבת כ"כ רגיש, כ"כ כ"כ רגיש שבמילים הללו יכולת בשניה להתפרש כאחרות.

 

[N D R]

כוונתי הייתה טהורה וחיובית גם אם יש

בה אלמנטים לא נעימים. הכוונה שלי הייתה: אם אב מגיע כבר לרגע בו מחליט לנתק קשר עם בתו. הרבה צריך לקרות אצלו פנימה בכדי להגיע לשם. בנקודה הזו, יש מצב בו פירורי הרגש שנותרו אצלו, פירורי רגש ששרדו את ההדחקה (או הסתה) נלחמים על קיומם, ומחפשים קצה חבל משתלשל לאחז בו, במצב הזה הדבר האחרון שצריך להתרחש הוא משיכת החבל מעלה בטרם אחזו בו. כאשר היא כותבת על ויתור, יתכן וגוזרת כיליון על הסיכוי האחרון שנותר לקשר ביניהם. עצתי לה הייתה לא לוותר גם אם הגוש הזה בגרון חונק. וכמו שכתבתי כבר קודם, לא חושב שהיא תוותר...

 

[ל י M ו ר]

לא בטוחה

שאם היא לא תוותר הוא ישנה את דרכו. מה שכן האמונה ,הציפיה ,יום אחר יום שנה אחר שנה יחלחלו לתוכה וישאירו חור שאולי לעולם לא יגליד. חושבת שרק ייקל לה אם תשחרר כי למרות שזה בלתי נתפס אנדי יש כאלה אנשים. שאומנם חיים עם זה יום יום עם הבחירה להתרחק מהילדים אבל מעבר ליסורים שלהם לא עושים דבר. אתה כותב לה ממקום של אבא אני ממקום של ילדה שהיתה במקומה, זה לא לוותר זה פשוט להרפות להרפות מכאב שישליך על כל העתיד שלה, והלוואי ולי היה כוח להרפות לפני שנים אולי הצלקות וההשלכות של זה על החיים שלי היום היו קטנים יותר. ולך יקרה אומרת תרפי ,תחיי את חייך תעזרי באיש מקצוע לדבר על הכאב כבר היום. ומי ייתן וביום מין הימים אביך יחזור לחיייך באופן שאת רוצה.

 

[חיפוש ית]

הבנתי שלכך בתכוונת

גם כתבתי כך בהודעה שלי. זוכרת שפעם דיברנו על זה... משהוא על הזכות/חובה/יכולת התערבות שלנו, במצוקה אמיתית שעולה ממישהוא שמכירים רק בצורה וירטואלית.

 

[my sunshine]

צודקת יעלילה

כתבי לו את אשר את מרגישה, וזה רק אם אינך מסוגלת לשבת ולשוחח איתו פנים מול פנים אינני יודעת בת כמה את אך מאמינה אני בשיחה אמיתית מלב אל לב. לומר לו שאת רוצה לדבר, לשוחח. אני מבטיחה לך שכאשר תשוחחי איתו , כאשר יקשיב לך, הוא ישמע ויבין דברים שלא ידע עד היום. ואולי זו גם ההזדמנות שלך לתת לו לדבר.. ואם אינך מסוגלת בשיחה, מכתב עושה המון. האמיני לי. בנוסף, אם את מרגישה מנוצלת ואינך רוצה להרגיש זאת יותר, זכותך לומר לא. בלי להרגיש אשמה. אך בלי כעס. פשוט לומר שאינך יכולה.. ועזרה מקצועית זה הדבר החשוב ביותר. פני לקופ"ח באזור מגורייך, הם נותנים עזרה בסבסוד.

 

[לאונרדו בת]

../images/Emo142.gif

למה לפנות לעזרה מקצועית? כי אין לי קשר טוב עם אבא שלי? אני לא הראשונה ובטח לא האחרונה שהקשר עם אבא שלה לא טוב. אני לא חיה יום יום במרירות שאבא שלי לא בקשר טוב איתי. מדי פעם שנזכרים זה כואב,וממשיכים הלאה. אני אעשה הכל למען הילדים שלו,הם האחים שלי.אני אוהבת אותם. ואם אני יכולה לעזור,מכל הלב.

 

[my sunshine]

לאונרדו

עזרה מקצועית היא לא בושה, היא כדי לעזור לך להוציא החוצה את מה שכל כך כואב, ולראות דברים גם מנקודת מבט אחרת. וזה שמדי פעם את נזכרת וזה כואב, מדי פעם כותבת כך מעומק הלב, זה אומר שאת עדין לא טיפלת, עדיין לא סגרת את הפינה הזו. וזה ילווה אותך למשך כל חייך. כמה שתטפלי בזה יותר מוקדם , כך יהיה טוב יותר. את יודעת- כמו שמטפלים במוגלה עם אנטיביוטיקה, אם לא לוקחים עד הסוף, המוגלה חוזרת.... בנוסף, אולי קצת קשה לומר אבל ברגע שתביני שאביך הוא כזה ויהיה לך קל לקבל אותו כמו שהוא, יהיה לך גם קל יותר להסתדר איתו. בנוגע לאחייך, אם הבנתי קודם לא נכון, אני מתנצלת. זה נפלא שאת רוצה להיות שם ולעזור. להיות בקשר טוב איתם. הם אחים שלך, משפחה שלך והקשר איתם חשוב יותר מהכל. אין מה לומר. שוב