לנו אין סבא וסבתא../images/Emo7.gif
חבל אני כל כך מתגעגעת, אבל יש לי שתי אחיות גדולות ואחיינים שאוהבים ומפנקים כמו משפחה אוהבת באמת. רק שכולם רחוקים מאיתנו ואנחנו פה ממש לבד,בלי משפחה קרובה כך שתמיד תמיד אני דואגת להכל הכל לבד, לקחת , להביא, כל הזמן שלי מאורגן סביב הצרכים והענינים שלי הילדה וזה נראה לי כבר כל כך טיבעי עד שאני שוכחת לקטר לפעמים. אבל הכי קשה לי כשאני או כשהיא חולים. אז אני פתאום שוכחת איך מתפקדים. ואני רוצה לשתף אתכם במה שקרה לי היום, הילדה שלי עם חום מאתמול היום בצהרים נגשתי לבדוק לה חום והיא קדחה עד שבלכתי להביא את המדחום היא קמה לשירותים הגעתי אליה היא הסתכלה עליי בעניים אדומות ואמרה אמא אני מסוחררת הרמתי אותה והיא הפסיקה לשתף פעולה, דברתי אליה והיא הסתכלה עלי בעניים פעורות שמוטה ולבנה כמו סיד. זה היה הרגע שאיבדתי את החשיבה שלי לא ידעתי מה לעשות, לצלצל, להשכיב לעשות הכל מהר , לקרוא לעזרה, בסופו של דבר צרחתי כמו מטורפת לשכנה מהקומה מעלי. ואני לא יודעת איך הגענו עם אמבולנס למיוןכשהילדה עם 40.6 חום. תודה לאל חזרנו הביתה. ואני לא מפסיקה לחשוב למה דווקא ברגעים האלה אני מאבדת את כוחותיי, ולא מתפקדת, וכמה אני מרגישה לבד , ואני רוצה לעבור לגור ליד משפחה,ואני עם הביקורת העצמית שלי לא יכולה לסבול את זה שאני נכנסת להיסטריה לפעמים. אז זהו תודו ותברכו על כל עזרה תמיכה שמקבלים. ושלנו יעבור לילה שקט. שבוע טוב.
