אבא של אמא נפטר היום

נילס15

New member
אבא של אמא נפטר היום

היי בנות אני יודעת שהמון זמן לא כתבתי פה, אבל קראתי ועקבתי.

סבא שלי נפטר בלילה, הוא היה חולה אלצהיימר כבר המון המון זמן, בן 93.
אחותי התקשרה אלי ושאלה אם אני מוכנה לדבר בהלוויה ואני יושבת ומנסה לחשוב מה לומר ואני מתקשה, אני מרגישה שנפרדתי ממנו לפני הרבה זמן.
הוא עומד להיקבר ליד אמא , הוא וסבתא קנו חלקות שורה ליד מיד כשהיא נפטרה) וזה מרגיש לי מוזר לעמוד ליד המצב של אמא ולהיפרד בסבא כאלו שמשהו עקום בתמונה אם אתן מבינות אותי.

לא זוכרת אם ספרתי אבל לפני חצי שנה בערך סבתא שלי עברה התקף לב משולב עם שבץ ומאז היא במסגרות של בתי חולים ובתי אבות ומאז בעצם לא ראיתי את סבא שלי, לא הצלחתי להביא את עצמי לראות אותו.

בכל מקרה רציתי לחלוק,

אוהבת נילס.
 

mykal

New member
אוי, כמה עצוב.

מאחלת לך שיעמוד לך הכח.
ותצליחי לכתוב מילות פרידה. ולקרא אותן.
 
נילס יקרה

צר לי מאד על מות סבא. הקשר הרגשי והאהבה חזקים ואובדן בכל גיל הוא קשה וכואב. אם סבא היה חולה אלצהיימר, אני מניחה שחוויתם שנים מורכבות של טיפול והאובדן בעצם מתחיל הרבה לפני האובדן הממשי.
התמונה שציירת כואבת מאד, וזו אחת התמונות שגם אני באופן אישי חוששת ממנה (ולצערי לא רחוק היום).
סבא הוא החוט המקשר עבורך אל אמא, גם כאשר הוא דמנטי, קשיש, עדיין יש משהו חיבור חזק מוחשי. כאשר גם סבתא אינה בקו הבריאות, התחושה הרגשית קשה עוד יותר.
אלו באמת ימים קשים של עצב, אני מציעה לך, אם את רוצה להספיד פשוט לכתוב מילים מהלב, לתאר איך את מרגישה, אין דבר יותר אמיתי מזה.
איתך
,
ענבר
 

נילס15

New member
בסוף זה באמת מה שעשיתי

העליתי על הכתב את הגיבוב מחשבות שהיה לי בראש ואותן קראתי (אולי מחר אעלה אותן גם לפה).

אחרי כיסוי הקבר מכיוון שכבר "היינו בשכונה" הלכנו כל האחים וגיסים שלי גם לקבר של אמא.

שבוע הבא עליה לקבר של סבא, עוד חודש- שולשים של סבא וחודשיים אחר כך זה כבר 4 שנים לאמא, בחייאת (וסלחו לי על הציניות) שכבר הבית קברות הזה צריך לתת לנו כרטיסייה..
 

עדיהר1

New member
לנילס - מאחרת בתגובה

מאז הודעתך עבר שבוע ויום, וכל כולך בוודאי במקום אחר מאוד מאשר באותו ערב
שלפני הלווייה של סבך. באותו ערב ישבת לחשוב מה את יכולה לומר, והתקשית בכך.
כתבת שמאז ההתאשפזות של סבתך לפני חצי שנה בעצם לא יכולת להביא את
עצמך לראות את סבא שלך, שהיה חולה אלצהיימר.
המשימה לדבר בלווייה בוודאי הדגישה שוב את החלל שנפער בין הדורות עם מות אמך.
היא היתה צריכה להיות שם, אמכן. אתן הרי הנכדות. הדורות התהפכו והתבלבלו
גם בסדר של קביעת מקומות הקבורה. סבא וסבתא קנו חלקות קבר אחרי מות אמך.
אני מקווה שהלווייה איכשהו עברה עליך בלי צער עמוק ופולש יותר מדי, שעמדת בכך.
מחזקת אותך כתמיד
עדיה
 

נילס15

New member
תודה לכולכן :)

אין עוד משהו כמו התמיכה פה


אני בסוף אמרתי בלוויה כמעט אחד לאחד את הגיגים שרשמתי לי במחשב, כשניסתי לחשוב על סבא ועל מה לומר. מצרפת פה אם במקרה מישהו רוצה לקרוא:
סבא,
יש לי זכרון כשהייתי בגן הושיבו אותנו במעגל ובקשו מאיתנו לומר מה מפחיד אותנו,אני לא יודעת למה אבל בתור ילדה בת 4-5 מה שהפחיד אותי היה הידיעה שאני הנכדה הכי קטנה וסבא וסבתא כבר לא צעירים ולכן הם כנראה לא יהיו בחתונה שלי.
אח"כ אמא חלתה והפחד התחלף בזה שהיא כנראה לא תהיה בחתונה שלי. וכשאמא נפטרה כבר לא ידעתי ממה לפחד, עכשיו הפחד העתיק שלי התממש. היום נפרדנו מסבא.

איך נפרדים עכשיו מסבא, הרי התחושה היא שעצם מהסבא שכולנו אוהבים ומכירים נפרדנו כבר מזמן,

כשאני חושבת על סבא הדברים הראשונים שעולים לראש הם:

רעמת שיער לא פרופרציונלית לגילו,

חוש הומור שהלוואי על כולנו

המרץ הבלתי נלאה לקחת את הנכדים הליכה של שעה כל כיוון כדי לראות אותם מטפסים על התורן הכי גבוה (היה בגבעתיים גם שעשועים בצורץ ספינת פיראטים), ואז לחלץ אותם כשהם מבינים שטיפסו גבוה יותר ממה שהם מעיזים לרדת חזרה.

וחס וחלילה שמשהו יציע לעזור לו לשטוף כלים.

אני זוכרת פעם אחת שהלכתי מאחוריו ומאחורי סבתא ברחוב והם רבו כי הוא רצה לעזור לה ולקחת לה את התיק, והיא התעצבנה ואמרה שהיא יכולה לבד. אני זוכרת שהוקסמתי מהמחווה הזאת לגמרי וחשבתי שככה גם אני רוצה.
....
זה מוזר, לעמוד על יד המצבה של אמא ולהיפרד מסבא,

זה מרגיש אותה תחושה של אבסורדיות של חוסר הגיון שכולנו מכירים טוב מידי,
....
סבא היקר,

אני יושבת ומנסה לחשוב מה אני יכולה לומר לך בפרידה אחרונה זו, ואני קצת מתקשה כי אני מרגישה שנפרדנו כבר בעבר.

כשאני חושבת עלייך ומה אתה מסמל עבורי יש את הדברים שקופצים לי ראשונה לראש- רעמת שיעור מרשימה עבור גבר בכל גיל, האבירות שהפגנת כלפי סבתא וסבלנות התמידית כלפי נכדיך.

בשבילי סבא אתה סמל לכוח, לצבר אמיתי , לא לישראלי כפי שהוא מצויר היום חם וקולני אלא משהו מזוכך יותר סמל למרץ חסר גבולות וחוש הומור מפותח.
 

אשבל1

New member
שמחתי לשמוע כאן על סבא שלך

מדהים איך מכמה שורות, הצלחתי לצייר את דמותו, "להכיר" את אופיו , איזה סבא, איזה ג'נטלמן,... יהי זכרו ברוך.
 

עדיהר1

New member
לנילס - בעיניים דומעות

הקמת לתחייה את סבא שלך, ואיתו גם את הילדות שלך, והכל מאוד מרגש. אני חושבת שהתחלת הדמעות שלי היא בתמונה שלך בגן, בגיל ארבע-חמש, כשמכנסים אתכם, את הילדים, במעגל ושואלים מה מפחיד אתכם. אז, בגיל ההוא, סבא וסבתא שלך היו הקרובים הכי זקנים והכי קרובים לך, וידעת "שהם לא יהיו בחתונה שלך". מעניין אם ביטאת בדיבור את המחשבה הזאת. האם אמרת לגננת ולשאר הילדים: מפחיד אותי שאני הנכדה הכי קטנה וסבא וסבתא שלי לא יהיו בחתונה שלי"?
איזה סבא! עם המרץ, הסבלנות לנכדים, האבירות אל סבתא. גם מעניין לאילו דברים שמת לב, איך שמת לב ליחסים האלה בין סבא לסבתא.
 
למעלה