system of a down
New member
אבא שלי.
אבא שלי הוא הגיבור שלי. אתמול הוא אמר לי משהו כואב. אמר שבימים הראשונים הוא לא ידע להתמודד עם זה, היו דברים שהוא לא ידע לעשות,כמו למשל איך באמת הולכים לשירותים? הולכים בכלל? ואם לא איך? מה בכלל עושים? וביה"ח (ביה"ח עלוב) לא התאמץ אפילו ללמד אותו. אפילו לא ללמד אותו, אלא לעזור לו, הוא שכב יומיים שלמים בלי ללכת לשירותים. תארו לכם. הטענה הייתה שהוא זה שפחד לנסות, בגלל הכאב. ואז סיפר שאמר לרופא- תן לי משהו שיהרוג אותי. אני לא רוצה לחיות ככה. לפני קצת יותר מ10 שנים, אבא שלי נפל מדרגות של ארבע קומות. עם מכונת כביסה ביד, בעוד איזו מנקה דפוקה זורקת לרגליו מי סבון. היום הוא נכה עד האגן, ובקושי מרגיש במעלה הרגליים שלו. הוא סובל מכאבים נוראיים ולוקח באופן קבוע כדורים. וזה מזעזע. וקשה לקלוט עד היום. אבל אם נשים את כל זה בצד, אבא שלי? אם תשאלו אותי- הוא הגיבור שלי. הוא האיש הכי מוצלח בחיי, זה הבן אדם שהתגבר על התאונה הזו כמו כלום, ואני חייבת לומר שהוא אפילו הרוויח ממנה כמה דברים. למעשה ההורים שלי התגרשו, ובאותו זמן קרתה התאונה. אבא שלי עבר לגור בבית משלו ואח שלי איתו כדי לדאוג לו. אבל אבא שלי כ"כ עצמאי, ומיוחד. הוא בן 63, והוא נראה בן 43. הוא עשה דיאטה על הכיסא! והוריד את כל מה שהיה צריך להוריד. הוא מנהל עסק והוא לא מתכוון להפסיק גם כשיצטרך לצאת לפנסיה. הוא עד כדי כך צלול. החושים שלו התחדדו עוד יותר ממה שהיו פעם. זוכר את הבישולים של אמא שלו מלפני עשרות שנים, והצליח להעתיק אותם היום- אנחנו קוראים לו שף. אבא שלי עושה לעצמו את הכביסה, הוא מתקלח לבד, הוא עולה למיטה ויורד ממנה לבד, הוא אפילו מתגלגל לבד ברמפה כדי לרדת קומה בבית שלו, הוא נוהג לבד באוטו עם מתקן, והוא מפרנס את המשפחה שלו בכבוד. וכל פעם אני מופתעת מחדש מהדברים שהוא עושה, ומהעובדה שהוא לא נכנע לנכות שלו. אתמול בן דוד שלי התאבד, ולכן אבא שלי סיפר לי את הסיפור של עצמו. שהוא הצליח להתגבר על זה. וכ"כ כאב לי לחשוב שהוא בכלל חשב את זה. אם הוא לא היה מספר לי את זה אתמול, לא הייתי כותבת פה את ההודעה הזו. לצערי, אני לא יודעת מי אתם, ואני לא מכירה את הסיפורים שלכם. אבל הלוואי שכל הורה נכה יהיה כמו אבא שלי שאני כ"כ גאה בו. הלוואי שכל הורה נכה ימצא כוח בתוכו להתעלם מהנכות, ואולי לחשוב שהנכות יכולה ללמד אותו משהו. אני יכולה להגיד בוודאות שאני שמחה שאבא שלי נכה, ולא מת. באהבה גדולה, מאיה.
אבא שלי הוא הגיבור שלי. אתמול הוא אמר לי משהו כואב. אמר שבימים הראשונים הוא לא ידע להתמודד עם זה, היו דברים שהוא לא ידע לעשות,כמו למשל איך באמת הולכים לשירותים? הולכים בכלל? ואם לא איך? מה בכלל עושים? וביה"ח (ביה"ח עלוב) לא התאמץ אפילו ללמד אותו. אפילו לא ללמד אותו, אלא לעזור לו, הוא שכב יומיים שלמים בלי ללכת לשירותים. תארו לכם. הטענה הייתה שהוא זה שפחד לנסות, בגלל הכאב. ואז סיפר שאמר לרופא- תן לי משהו שיהרוג אותי. אני לא רוצה לחיות ככה. לפני קצת יותר מ10 שנים, אבא שלי נפל מדרגות של ארבע קומות. עם מכונת כביסה ביד, בעוד איזו מנקה דפוקה זורקת לרגליו מי סבון. היום הוא נכה עד האגן, ובקושי מרגיש במעלה הרגליים שלו. הוא סובל מכאבים נוראיים ולוקח באופן קבוע כדורים. וזה מזעזע. וקשה לקלוט עד היום. אבל אם נשים את כל זה בצד, אבא שלי? אם תשאלו אותי- הוא הגיבור שלי. הוא האיש הכי מוצלח בחיי, זה הבן אדם שהתגבר על התאונה הזו כמו כלום, ואני חייבת לומר שהוא אפילו הרוויח ממנה כמה דברים. למעשה ההורים שלי התגרשו, ובאותו זמן קרתה התאונה. אבא שלי עבר לגור בבית משלו ואח שלי איתו כדי לדאוג לו. אבל אבא שלי כ"כ עצמאי, ומיוחד. הוא בן 63, והוא נראה בן 43. הוא עשה דיאטה על הכיסא! והוריד את כל מה שהיה צריך להוריד. הוא מנהל עסק והוא לא מתכוון להפסיק גם כשיצטרך לצאת לפנסיה. הוא עד כדי כך צלול. החושים שלו התחדדו עוד יותר ממה שהיו פעם. זוכר את הבישולים של אמא שלו מלפני עשרות שנים, והצליח להעתיק אותם היום- אנחנו קוראים לו שף. אבא שלי עושה לעצמו את הכביסה, הוא מתקלח לבד, הוא עולה למיטה ויורד ממנה לבד, הוא אפילו מתגלגל לבד ברמפה כדי לרדת קומה בבית שלו, הוא נוהג לבד באוטו עם מתקן, והוא מפרנס את המשפחה שלו בכבוד. וכל פעם אני מופתעת מחדש מהדברים שהוא עושה, ומהעובדה שהוא לא נכנע לנכות שלו. אתמול בן דוד שלי התאבד, ולכן אבא שלי סיפר לי את הסיפור של עצמו. שהוא הצליח להתגבר על זה. וכ"כ כאב לי לחשוב שהוא בכלל חשב את זה. אם הוא לא היה מספר לי את זה אתמול, לא הייתי כותבת פה את ההודעה הזו. לצערי, אני לא יודעת מי אתם, ואני לא מכירה את הסיפורים שלכם. אבל הלוואי שכל הורה נכה יהיה כמו אבא שלי שאני כ"כ גאה בו. הלוואי שכל הורה נכה ימצא כוח בתוכו להתעלם מהנכות, ואולי לחשוב שהנכות יכולה ללמד אותו משהו. אני יכולה להגיד בוודאות שאני שמחה שאבא שלי נכה, ולא מת. באהבה גדולה, מאיה.