אבא שלי

[golantavor]

אבא שלי

אבא שלי נפטר לפני 10 חודשים, החבר הכי טוב שלי פשוט נעלם, לא היתה אזהרה לא היה סימן מקדים, מתגעגעת אליך אבא שלי , מתגעגעת לשיחות, לצחוקים לנסיעות המשותפות , מתגעגעת לשים את הראש שלי עליך ולהרגיש את כל כולך שם בשבילי. אם רק הייתי יכולה לעוד שניה אחת , לחיבוק אחרון .... קשה לי בלעדיך, בלי חוכמת החיים שלך בלי היד שכיוונה והדריכה בעדינות אין קץ. אני אוהבת אותך.

 

[Tears Dont Fall]

מזדהה באופן מוחלט.

[חוץ מהעניין של ה10 חודשים.]

 

[יתומה לשתי אימהות]

היי מותק,

משתתפת באבלך הטרי, ושולחת חיבוקים. /tapuzforum/images/emo24.gif השתמשי בכאב ובחולשה ובגעגועים ע``מ לצבור כוחות מחודשים! תמיד איתך! את מוזמנת גם להישאר עימנו בפורום, ולהרגיש יותר מבבית! /tapuzforum/images/emo82.gif עוגה? /tapuzforum/images/emo212.gif קפה? /tapuzforum/images/emo96.gif

 

[eshkolit32]

../images/Emo140.gifשלום לך

אני מצטערת לשמוע על אביך, השנה הראשונה שאחרי האובדן היא הקשה ביותר. קשה לחזור לתלם, להאמין שהעולם עדיין ממשיך להסתובב, אחרי מה שקרה. עם הזמן לומדים לתת אמון מחדש בעולם ובדברים הטובים שיש בו, למרות הכל. את מוזמנת להישאר איתנו כאן, אם תרצי.

 

[sivosh]

../images/Emo24.gif בוקר טוב גם אני כמוך.. האבל מאוד טרי

עוד כמה שבועות כבר השנה... מקווה שתמצאי מקום ואפילו סוג של בית שאפשר לדבר בו על הכל בפורום(ואפשר...) בהחלט מזדהה בענין החבר... לי היו מקרים דומים עם אנשים ודווקא בתקופה שהכי צריכיפ את הקרובים אלינו יש את אלו שנעלמים.. אבל תמיד מכירים עוד אנשים חדשים וגם פה מומזמנת להכיר את כולם.. יום טוב

 

[golantavor]

אבא שלי

תודה על קבלת הפנים, אני התכוונתי שאבא שלי הוא היה החבר הכי טוב שלי . מעולם לא היתה לי פרספקטיבה כל כך מעוותת של זמן , אלו היו 10 חודשים שעברו במהירות אדירה ומצד שני אני מרגישה שאני חיה כבר אלפי שנים בלעדיו... אני מרגישה כל כך תינוקת בשביל לאבד כזו משענת ( אמנם בת 29 נ+2 ) יש לי ימים של תהומות שלא ברור לי איך אפשר להכיל עוד את הכאב הזה ויש ימים שלמים של הדחקה. פרופורציות החיים אכן משתנות, אבל זה בדיוק כמו לידה עד שזה לא קורה לך אין לך שום אפשרות לנסות ולהסביר , נחמד שיש מקום שמבינים אותך גם מעבר למילים.

 

[sivosh]

מצטערת שלא הבנתי...

גם אצלי אני מנסה שניה לעצור ולהבין לאן הזמן טס... אני חושבת שבאמת הגעת למקום הנכון, אני לפחות מרגישה שכאן אפשר לפרק את הכאב, לקבל תמיכה ועידוד.

 

[golantavor]

אבא שלי

מדהים אותי שאתם כותבים לי " משתתפים באבלך הטרי " שבכל מקום אומרים לי " טוב, כבר עבר הרבה זמן" ואני שואלת בליבי הרבה זמן?! הרבה זמן בשביל מי?! איך ניתן להגדיר זמן? אכפת לכם לשמוע קצת על אבא שלי? אז ככה, הוא היה מקסים באישיותו , גדול בפיזיותו , תמיד מחייך וצוחק , מתקשר אלי לפחות פעמיים ביום עם איזו בדיחה ששמע , המדינה שהרגיזה אותו או לספר לי על איזו ילדונת שלבושה כמו אישה ואחר כך מתפלאים... חייכן בצורה בלתי יאומנת , אישיות כריזמטית וכובשת לא היה מקום שהוא לא היה נכנס ולא היו מתאהבים בו מיד . כאשר הלכתי חודש לאחר שהוא נפטר לקופת החולים שלו ( סידורים מנהליים של החזר על אמבולנס נט"ן ) יוצאת האחות ושואלת אותי "את פציינטית חדשה שלנו?" והפקידה אומרת לה " מה פתאום זו הבת של...." אז היא אומרת לי " אין, אני קרועה על אבא שלך " ( לנשים היתה משיכה מיוחדת לאבא שלי אז אמרתי לה " הוא נפטר " והיא פשוט התישבה על הכסא והיתה בהלם. כך בערך כולם הגיבו , בשבעה זו היתה פעם ראשונה שראיתי גברים בוכים , על חבר טוב שהלך וכל שחשבתי עליו זה שהוא היה ממש מבסוט לדעת שכל כך אהבו אותו. הוא קיבל דום לב בגיל 58 , פחות משנה לאחר שאחותו נפטרה באותה הצורה. קשה נורא להסביר געגוע עוד יותר קשה להסביר געגוע לאבא ובטח שקשה לי להסביר געגוע לאבא שלי . אבל העיניים הצוחקות החיוך המבויש והתמימות שהיתה בו למרות הכל לא משים מליבי.

 

[yaeli20]

../images/Emo201.gif

נשמע שהיה איש מדהים! סבתא שלי נפטרה לפני שנה והדבר היחיד שמרגיע אותי וגורם לתחושה מסויימת של שלווה זה הידיעה שהיא לא לבד שם. היא עם אמא שלי והמשפחה שלה שנרצחה בשואה - משפחה שהיא כל כך התגעגעה אליהם. אני חושבת על החיבוק שהיא קיבלה ונתנה לכולם, על החגיגות שהם עושים עכשיו ביחד, על הרגעים שהיא יושבת עם אמא שלי והן מסתכלות עלינו מלמעלה. לגבי זה שאנחנו כותבים לך על ה"אבל הטרי" יקירתי כולנו היינו שם כולנו מכירים את ההרגשה... מניסיון של 17 שנה האבל שלי עדיין במידה מסויימת טרי.

 

[golantavor]

אבא שלי

כנראה שזו לא קלישאה שאומרים שהטובים הולכים. היה לי בחודש מרץ חלום שהרגשתי את אבא שלי יושב לידי - לא ראיתי אותו רק הרגשתי , ההרגשה היתה שהוא בא להפרד התעוררתי מזה שאמרתי את המילה "אבא" בקול ואכן מאותו יום אני לא חולמת עליו. למישהו קרה משהו דומה? כאילו הוא יודע שחלומות עליו מביאים אותי לטלטלה של כמה ימים . איך הייתי רוצה לדעת אם אכן זה היה הוא או שזו רק הגנה של המח שלי. יעלי 20 - לפי התיאור שלך אני מבינה שקראת את הספרים של ד"ר וייס?

 

[eshkolit32]

אוהו כמה שזה מוכר

תצטרפי למועדון... אני מהאנשים שחלומות על ההורים שלהם מטלטלים אותם לכמה ימים בדיוק כמו שכתבת. יכול מאד להיות שעוד תחלמי שוב על אביך. מקווה בשבילך שכן. למרות הטלטלה שזה עושה בימים שאחרי, לטווח הארוך זה דווקא מחזק בעיני. אני מרגישה שהם איתי, באים לתת איזה חוות דעת או נקודה למחשבה, להראות שהם שם, כאילו מעולם לא עזבו.זה מכאיב ומחזק כאחד..ואם זה באמת היה אביך בחלום או שזו הגנה של המוח - ההחלטה בידייך איך לראות את זה. ממרחק של הרבה שנים מהאובדן אני יכולה לומר לך שכשאני מרגישה את ההורים שלי באיזשהי צורה מרומזת אני מחליטה שזה הם וזהו, ולא מקריות.זה נותן לי תחושה שהם איתי באיזושהי צורה, ולא אכפת לי שזה לא רציונלי. עם הרגשה אי אפשר להתווכח....

 

[golantavor]

אני חושבת

שאני לא יודעת להחליט כי אז אני חושבת למה הוא לא בא אלי? אני יודעת שאת מבינה איזה אושר ענק יש בתוך הכאב כאשר הוא מתגלה בחלום. אני מבינה שאצלך זה שני ההורים... אני מעולם לא הסתדרתי כל כך גרוע עם אמא שלי כמו מאז שאבא שלי נפטר , ( ההורים שלי היו גרושים ) וכל התסכול שלי יורד עליה , חוסר האמהות שלה , חוסר התפקוד בתור סבתא - יש לי שתי בנות וכאילו זה לא נסלח יותר. זה לא שאני רבה איתה או רוח וצלצולים אלא פשוט מעין התרחקות שקרתה בצורה מאוד טבעית. כנראה שזה גם חלק מהתהליך...

 

[A GIFT OF LOVE]

בקשר למרחק במשפחה-

אובדן יכול ליצור שתי מצבים: ריחוק- שמתבטא במרחק בין בני המשפחה. קרוב- ההפך, דווקא בגלל האובדן המשפחה מרגישה צורך להתאחד. לרוב המצב הראישון נוצר.... להורה חלק גדול בעיצוב וקרוב המשפחה וכשהוא הולך.... כמובן שזה תלוי בידנו וגם אני וגם את יכולות לשנות את המצב! ערב טוב לך

 

[eshkolit32]

יכול להיות

שבגלל שאביך נפטר את מצפה מאמך שתתן מעצמה הרבה יותר. אפשר להבין את זה, אבל יכול להיות שאמא שלך לא מסוגלת לתת מעצמה יותר כרגע בגלל כל מיני סיבות. כשאחד ההורים נפטר זה טבעי שיהיו לנו בעיות עם ההורה שנותר. המצב הוא לא כמו שהיה, מוות במשפחה זה אירוע קשה ומצלק שלא עוברים עליו לסדר היום, וגם כשמצליחים להתמודד ואיכשהו חוזרים למעין שגרה - דברים מעולם לא חוזרים להיות כפי שהיו לפני האובדן. האובדן משנה את פני הדברים. אולי עכשיו בשנה הזאת את מרוחקת מאמך כי רמת הציפיות שלך ממנה עלתה, יכול להיות שבמשך השנים זה ישתנה. אולי דווקא יתקיים תהליך של התקרבות, כי תרגישי שזה מה שנותר לך ותרצי להאחז בזה ולנצל כל רגע שאפשר.

 

[golantavor]

זה לא שאני מצפה

ממנה להרבה יותר זה שאת המעט שעד עכשיו היא בקושי נתנה כבר לא עובר חלק אצלי יותר, אני מסתכלת עליה ואני אומרת לעצמי - וואלה, גם את יכולה למות מחר וזה מה שאת רוצה שיזכרו ממך? מעבר לזה- חיי היומיום , אהבת המשפחה , לעשות למען ... מרוב שאבא שלי חסר לבנות שלי הן החליטו שהירח הוא סבא איציק שלהן וככה הן יכולות לראות אותו וחשוב מכך הוא יכול לראות אותן- זה מראה על קרבה , על געגועים , על אבל, מה יהיה מאמא שלי ? - איזה בעסה שאין מי שיקנה מה שאין רוצות? אני יודעת שזה נשמע מבולבל כי זה הרבה יותר עמוק מזה . אני מרגישה שאני רוצה להאחז בדברים שמחזקים אותי , היא מחלישה אותי , באה בדרישות , טענות, ואדם שלא עושה למענך לא בא לך לעשות למענו, הייתי מצפה ממנה לטיפה יותר התחשבות הכי מדהים אותי שיש לי תחושה שהיא מקנאה באבא שלי שהוא נפטר וזה כל כך קשה לנו. ( אנחנו 3 בנות ותמיד היא טענה שאנחנו ילדות של אבא ). אני מעריכה שיהיה בסדר , אולי שהזמן יעבור קצת.

 

[yaeli20]

אמממ

לא, לא קראתי שום ספר זה פשוט האמונה שלי. ולגבי מה שקרה לך עם אבא שלך זה קרה לאחותי עם אמא שלי, קצת אחרי שאמא שלי נפטרה אחותי חוותה משהו דומה למה שאת סיפרת עם אמא שלי, גם היא וגם אני בטוחות שאמא שלי באה להיפרד.

 

[golantavor]

מסרים ושיעורים בזמן

של ד"ר וייס - ספר מעולה הוא מדבר בדיוק על מה שאת כתבת, לי באופן אישי הוא מאוד עזר בתקופת ההלם הראשוני , שאת רוצה לדעת מה הוא הרגיש , מה הוא ירגיש מה זה בכלל אחרי המוות הפיזי, אם הוא רואה אותי וכו'. קרו לנו עוד כל מיני דברים לפני המוות שלו שמקבלים משמעות שונה לאחריו. אני מעריכה שפשוט שככל שעובר הזמן כבר התחושה היא שיש פחות ופחות במה להאחז ( אני מדברת על המוחשי ). עולה לי הרעיון עכשיו שאולי כדאי שאני בעצמי אשוב לקרוא את הספר .

 

[yaeli20]

ממרחק השנים

הדבר שיותר מהכל מחבר אותי ומחזיר אותי לאמא שלי זה הריח שלה - הבושם שלה, קרם הידיים וריח של סוג האיפור שהייתה שמה.

 

[eshkolit32]

הביטוי הזה

"כבר עבר הרבה זמן" הוא פשוט לא לענין, אנשים שלא חוו אובדן לא מבינים את המשמעות שלו בכלל. קודם כל, השנה הראשונה היא הכי קשה, רק אחריה אפשר להתחיל לחשוב על לנסות להתגבר. זו שנה איומה. דבר שני, הזמן יכול לעזור להתקדם הלאה, אבל הוא בשום אופן לא מרפא את הכאב. דבר שלישי, אין אדם שיכול לשפוט ולהחליט עבורך האם עבר הרבה או מעט זמן. זה דבר אינדיבידואלי ולכל אחד יש את הקצב שלו. ודבר רביעי: תראי איך כבר יש בך ראיה חיובית. עם כל הכאב את מסוגלת לזכור בחיוך את העיניים הצוחקות שלו, וזה המון. בוודאי שאת יכולה לספר לנו על אביך שכבר אפשר לדמיין אותו עם התיאורים שנתת, הוא באמת נשמע אדם מקסים. תרגישי חופשיה...

 

[A GIFT OF LOVE]

שלום לך

נראה שאביך היה אדם מקסים! "אבל העיניים הצוחקות החיוך המבויש והתמימות שהיתה בו למרות הכל לא משים מליבי" והם תמיד יתנו לך כוח להמשיך הלאה יקירתי! את מוזמנת לשאר עמנו כאן. להשתתף ולשתף בקצב שלך. תרגישי ב