אבא שלי שבשמיים.
לצערי אני עדיין לא הרגשתי מה זה אהבת אם, ולא ראיתי אצל מוטי בעלי היקר מה זה אהבת אב. אבל השנתיים האחרונות גרמו לזה שאני בהחלט יכולה לדמיין מה זה. אני רואה את העניים של מוטי ואני יודעת שאהבת אב גורמת לאבא לרצות לתת לילדים הכל. אבא שלי, אתה אוהב אותי. ביום שישי עשיתי הזרעה. היה את כל הסיכויים. הזקיקים גדלו יפה. הזרע היה משובח. הזרע נכנס יופי לרחם. הכל היה כל כך אופטימי הפעם. אפילו המונוגון לא גרד. איך הרופאה אמרה- "הכל נראה בעדנו". כשעשיתי למוטי חשבון של אחוזי הסיכוי- כמה הרבה סיכויים יש לנו. מוטי אמר לי רק אל תשכחי שיש מי שצריך להחליט שהפעם ניפול על השלושים אחוז סיכוי של ההצלחה ולא ניפול על השבעים האחרים. אין לי מושג למה החלטת שאני, היום אחרי שנתיים + של נסיונות, עדין לא אמא. אולי זה עונש על משהו שעשיתי- אולי? לצערי אני לא יכולה להגיד שלא עשיתי שום דבר רע שיכול לגרום לכך. אולי, סתם החלטת שאני עדין לא מוכנה? אני באמת יותר מוכנה ממה שהייתי לפני שנתיים. אני יותר רגישה, הילדים שלי ירויחו מזה שחיכיתי להם כל כך. אולי זה במקום משהו רע אחר שהיה אמור לקרות לי. אולי? בכל מקרה, אנחנו עשינו את כל המאמצים הפעם. הזרקנו, נבדקנו הזרענו הכל. השתדלנו להיות גם יותר טובים. אבא, שרגילים לומר שאתה בשמיים אבל אתה נמצא בכל מקום. אתה היית איתנו בחדר של הרופא בזמן ההזרעה. ראיתה כמה היינו מתוחים. הייתי איתנו קודם בגינה של הר הצופים, כשחיכינו. אתה ראית ושמעת את ההחלטות שקיבלנו להיות יותר טובים. ראית אותי שבוע שעבר מתגברת על עצמי, למרות שהיה לי כל כך קשה. ולא סיפרתי למוטי על ג. למרות שכל כך רציתי. רק בשביל להיות יותר טובה ושיהיה לי עוד זכות לקראת ההזרעה. היית לפני שבועיים בברית של א. - אם זה היה מבחן שלנו לראות איך אנחנו מתמודדים עם לידה של אח. אז נראה לי שעמדנו במבחן. רק אתה יודע כמה קשה היה לי ללכת לזוג המאושר ולהגיד להם מיד כשנודע לי על ההריון, שאני שמחה איתם ושלא יחששו בגללנו. לא, אני לא מתלוננת, אני מכירה בכל הטוב שיש לי. יש לי את מוטי, ויש אהבה. יש לי הורים מדהימים ומשפחה. ואפילו חמות מקסימה יש לי. ש לי עבודה שאני אוהבת ויש לנו בית. יש לי הכל. ובכל אופן... הדמעות מטשטשות לי את העניים, ועצוב לי. אני מבטיחה בעז"ה שנעשה את כל המאמצים, שתשמח בילד, בבן שלך. אנחנו נעניק לו את כל האהבה שאגרנו, ונגדל אותו להיות איש טוב. אני לא יודעת מה הסיבה שאנחנו עדיין לא בהריון. אני רק יודעת שאתה אבא שלי, ואני מבקשת ממך כמו שבת מבקשת מאבא. אבא שלי שבשמיים תחליט שזה טוב לי עכשיו להיות אמא. אני כל כך רוצה. הבת שלך.
לצערי אני עדיין לא הרגשתי מה זה אהבת אם, ולא ראיתי אצל מוטי בעלי היקר מה זה אהבת אב. אבל השנתיים האחרונות גרמו לזה שאני בהחלט יכולה לדמיין מה זה. אני רואה את העניים של מוטי ואני יודעת שאהבת אב גורמת לאבא לרצות לתת לילדים הכל. אבא שלי, אתה אוהב אותי. ביום שישי עשיתי הזרעה. היה את כל הסיכויים. הזקיקים גדלו יפה. הזרע היה משובח. הזרע נכנס יופי לרחם. הכל היה כל כך אופטימי הפעם. אפילו המונוגון לא גרד. איך הרופאה אמרה- "הכל נראה בעדנו". כשעשיתי למוטי חשבון של אחוזי הסיכוי- כמה הרבה סיכויים יש לנו. מוטי אמר לי רק אל תשכחי שיש מי שצריך להחליט שהפעם ניפול על השלושים אחוז סיכוי של ההצלחה ולא ניפול על השבעים האחרים. אין לי מושג למה החלטת שאני, היום אחרי שנתיים + של נסיונות, עדין לא אמא. אולי זה עונש על משהו שעשיתי- אולי? לצערי אני לא יכולה להגיד שלא עשיתי שום דבר רע שיכול לגרום לכך. אולי, סתם החלטת שאני עדין לא מוכנה? אני באמת יותר מוכנה ממה שהייתי לפני שנתיים. אני יותר רגישה, הילדים שלי ירויחו מזה שחיכיתי להם כל כך. אולי זה במקום משהו רע אחר שהיה אמור לקרות לי. אולי? בכל מקרה, אנחנו עשינו את כל המאמצים הפעם. הזרקנו, נבדקנו הזרענו הכל. השתדלנו להיות גם יותר טובים. אבא, שרגילים לומר שאתה בשמיים אבל אתה נמצא בכל מקום. אתה היית איתנו בחדר של הרופא בזמן ההזרעה. ראיתה כמה היינו מתוחים. הייתי איתנו קודם בגינה של הר הצופים, כשחיכינו. אתה ראית ושמעת את ההחלטות שקיבלנו להיות יותר טובים. ראית אותי שבוע שעבר מתגברת על עצמי, למרות שהיה לי כל כך קשה. ולא סיפרתי למוטי על ג. למרות שכל כך רציתי. רק בשביל להיות יותר טובה ושיהיה לי עוד זכות לקראת ההזרעה. היית לפני שבועיים בברית של א. - אם זה היה מבחן שלנו לראות איך אנחנו מתמודדים עם לידה של אח. אז נראה לי שעמדנו במבחן. רק אתה יודע כמה קשה היה לי ללכת לזוג המאושר ולהגיד להם מיד כשנודע לי על ההריון, שאני שמחה איתם ושלא יחששו בגללנו. לא, אני לא מתלוננת, אני מכירה בכל הטוב שיש לי. יש לי את מוטי, ויש אהבה. יש לי הורים מדהימים ומשפחה. ואפילו חמות מקסימה יש לי. ש לי עבודה שאני אוהבת ויש לנו בית. יש לי הכל. ובכל אופן... הדמעות מטשטשות לי את העניים, ועצוב לי. אני מבטיחה בעז"ה שנעשה את כל המאמצים, שתשמח בילד, בבן שלך. אנחנו נעניק לו את כל האהבה שאגרנו, ונגדל אותו להיות איש טוב. אני לא יודעת מה הסיבה שאנחנו עדיין לא בהריון. אני רק יודעת שאתה אבא שלי, ואני מבקשת ממך כמו שבת מבקשת מאבא. אבא שלי שבשמיים תחליט שזה טוב לי עכשיו להיות אמא. אני כל כך רוצה. הבת שלך.
