אבא שלי גורם לי לבכות

[28איילת]

אבא שלי גורם לי לבכות

כל פעם מחדש. סיפרתי לו בהתלהבות על הcoaching, יש לי פגישה ביום ה', והוא רק אמר שאני לא צריכה את זה ושאני יכולה להתארגן לבד ושהכל רצון. ואז אמרתי לו שאני דוחה דברים לרגע האחרון ולא יודעת מאיפה להתחיל אז הוא אמר שזו עצלות.... אבא שלי! אוף. אני יודעת שהוא אוהב אותי נורא אבל לפעמים בא לי לצרוח ממנו.

 

[gooloo]

איילת...

לצערינו רובנו נתקלים בסביבה שלא מבינה את מהות הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן, אני בטוח שמרבית חברי הפורום קוראים את הדברים שלך ומזדהים איתם מאוד, תנסי פחות לשתף את אבא שלך ויותר את הפורום שהרי זה פורום תמיכה.... אין מה לעשות זה מצבינו, לא נעים אבל זה מה שיש...

 

[peachy]

איילת'וש ../images/Emo24.gif

איזה צרוף מקרים - בדיוק אתמול לא הלכתי ללימודים אז שאבא שלי חזר הביתה וראה שאני בבית, אז הוא אמר: נהיית עצלנית? אני שולחת לך חיבוק גדול וקדימה! אני רוצה לראות חיוך

עם שיניים

 

[X ליל X]

שלי כבר מזמן ויתרו

אבל מצד שני, אני בניגוד אליכם לא סטודנטית עם עתיד מבטיח ובלה. אני סתם תיכוניסטית בספק

 

[גידי פרידמן]

ברוכה הבאה לנושא הטעון ביותר עבורי

אני אישית כצעד טקטי-אסטרטגי החלטתי להישאר "בארון" מבחינת ההורים (וגם רוב הח'ברה), לא מספר להם על הפרעת הקשב, לא על הטיפולים, לא על כל העזרה והקשיים ובטח לא על הכישלנות הרבים בדרך. לא שזה נכון לא להיות איתם בתישקורת, אבל בפולנית בכל פעם שאחד מנסה להגיד משהוא טוב או סתם להיתעניין, השני (זה אני) מרגיש ששומטים לי את הקרקע מתחת לרגליים ומסרסים את צעדי והכל ה כ ל כמובן מתוך רצון טוב. אז למה לי? קניתי לי מסכה של "הכל בסדר" ו"המבחן היה מצוין" ובינתיים בשקט בשקט הולך לי לטיפולים וששואלים אותי לאן הלכתי, כמובן שאני תמיד, תמיד באוניברסיטה למרות שחילקתי לי את שנה ב' לשנתיים כך שיש לי בדיוק מחצית מהשעות שכולם חושבים שיש לי אז בכל פעם שאני עם החונכת אני אומר ש"הייתי בעוד הרצאה מעצבנת ואל תישאלו אותי איך היה" והכל בא על מקומו (כמעט) בשלום. ועוד באותו עיניין: המעצבנים האלה ששאולים אותי היכן אני עובד בזמן הלימודים וכשהתשובה היא שאני לא (עובד), הם בחוסר רגישות (טימטום אפילו) מיד מספרים לי שכסטודנטים, הם, עובדים ב487,536,473 וחצי עבודות ולמרות זאת קיבלו מצטייני דיקאן (סחבק יושב על ממוצע נמוך יותר מים המלח למרות שהוא לא עובד) עם אלה אני פשוט מנתק מגע ברמה האסטרטגית (לתמיד הכוונה). בקצור מה שאני רוצה לומר זה שיש דברים שאותם אני חולק עם ההורים והסביבה (סביבה= חברים מעצבנים מביה"ס/תנועת נוער/שרות צבאי/חברים של האחים שלי שפוגשים באוניברסיטה) ויש דברים שאני חולק אותם רק אבל רק עם הפורום/מטפלת/ק"ב תמיכה/וכמובן כמובן שני חברים מהזן של סובלים-מהפרעת-קשב-רגישים-הולכים-גם-לטיפול-מבינים-על מה-אני-מדבר-לעזאזל. הכותב הוא ד"ר לתישקורת לקוייה עם ההורים ואין ללמוד ממנו דבר וחצי דבר- גידי

 

[28איילת]

תודה לכולכם

הבעיה היא שגם אני לא עובדת, ואני חיה על חשבון ההורים, שאגב ממש לא חסר להם. לאימא שלי אין שום בעיה והיא אומרת לי ללכת ולעשות דברים שעולים כסף כמה שאני רוצה: דיקור 200 ש"ח, פסיכיאטר חדש 350 ש"ח, coaching 300 תרי זוזים, ואני באמת לא טיפוס שהולך ומבזבז כסף על בגדים, אוכל ומשקאות לא אלכוהוליים. הקטע הוא שאבא שלי הוא מהדור הישן (בגילכם היו לי שתי קלטות, אל תשלמו יותר מ-10 שקלים על דיסק וכו') אז הוא ממש עושה לי רגשות אשם על כל דבר שאני רוצה שאולי יעזור לי. דיקור כבר לא עשיתי חודש ובס"כ עשיתי 3 פעמים, לפסיכיאטר הלכתי כולה פעמיים והקואוצ'ינג (לוחמה תאילנדית עתיקה) ממש יכול לעזור לי. בקיצור אבא שלי קצת מעצבן בגישה שלו : את יכולה להסתדר לבד, זה עולה המון כסף וכו'. שתבינו, אבא שלי לא עשה בחינות בגרות, כמובן שיש לו ADD ועכשיו הוא התפטר (פעם שנייה בשנתיים) ולא עושה כלום. נו באמת.

 

[POOH*]

בעיה מוכרת....

גם אבא שלי לא הצליח להבין את העניין. גם לגבי האבחון הוא חשב שהוא מיותר וגם כשהגיעו התוצאות... מה שעשיתי... קראתי המון חומר על הנושא... ואז מדי פעם בשיחות שונות שאלתי בדרך אגב שאלות עלי כשהייתי קטנה: "כשהייתי קטנה חרקתי שיניים כשישנתי?" [האם ידעתם שזה יכול להצביע על היפראקטיביות?????] ועוד כל מיני שאלות.. לפי התנהגויות אופייניות של ADHD שקראתי עליהן... וככה החדרתי להורים שבאמת יש לי את זה וזה לא תירוץ לעצלנות או משהו כזה... היום אמא שלי כבר מספיק מאמינה לי כדי להתחיל לחשוב שאולי לה בעצמה יש ADD. בקיצור לדעתי הרבה סבלנות... ואם חשוב לך הקשר עם אבא ולשתף אטותו במה עובר עלייך פשוט אל תוותרי. תדברי ותסבירי שוב ושוב... ואפילו תביאי ספרים ותתני לו שיקרא... תגידי לו שאת מצאת את עצמך בספר והיית רוצה לשמוע מה דעתו... וחוץ מזה תראי.. להורים קשה לקבל את זה שהבת הגאונה, המוכשרת והמדהימה שלהם בעצם עם איזושהי בעיה שמפריעה לה ביום יום ומקשה על חייה... אני לא מאמינה שאבא שלך נגדך אלא פשוט קשה לו לקבל את זה שיש בעיה... לפחות ככה זה היה אצלי... POOH

 

[תמיול]

בניגוד לגידי

אני יודעת שזה קשה לכולנו לדבר על הבעיה ולספר לאחרים מחשש לשיפוטיות ועוד המון תוצאות הרסניות ,אבל ,זה כל כך חשוב שאנשים ידעו שקיימת כזאת הפרעה של קשב וריכוז ,שנתרום לחיסול הבורות בנושא . ככל שיותר אנשים ידברו ויספרו בגילוי לב ובלי בושה ,ככה נוכל להחדיר ולחלחל כנגד הדעות הקדומות וההתעלמות בנושא. כולנו שומרים על סודיות ובעצם אנחנו תורמים להמשך המצב החברתי שלא מפרגן. (כמו שפעם נשים מוכות היו מסתירות בסוד בגלל תחושת האשמה .(אלף אלפי הבדלות ,כמובן)). יכול להיות שחלקנו נמצאים יחד באותם מסגרות ולא מודעים זה לזה. זה הכי קשה ומפחיד לי בעולם לדבר על זה ,אבל בצורה משונה יש לזה השפעה תראפויטית ומשחררת.

 

[asaf732]

בהנחה שאת מכירה את אבא שלך

הרי שעשית טעות שאמרת לו,יש אנשים שאין להם הבנה לנושאים האלו ואין לזה קשר לאדם טוב יותר או פחות, צריך לדעת למצוא את האנשים הנכונים כדי לשוחח איתם על הנושאים הנכונים. אצלי לדוגמא כשהרגשתי שיש לי בעיה לפני שידעתי שמדובר בבעיית קשב וריכוז , אמרו לי במשפחה שיש לי הערכה עצמית נמוכה ואני חסר ביטחוןעצמי , ולא הבינו על מה אני מדבר אלא חשבו (וחושבים עד היום) שאני מחפש לעצמי בעיות במקום להתעסק בתאכלס. מה לעשות אי אפשר לשנות אנשים, אלא לדעת על מה לדבר עם מי. אסף.

 

[רוצה להיקרא שמוליק]

איילת תתעודדי

דבר ראשון, הסתכלי נא משמאל, בהתחלת השרשור. שמת לה איזה מסיבת חצות מטורפת עשית פה? מה זה, כולם פה בטלנים, אף אחד לא עובד, יו. מעבר לזה, אין מה לעשות, אני עם גידי פה, אי אפשר לדבר עם אנשים בדרך כלל, הם לא מבינים, זה לא מעניין אותם וכו'. אתמול התפרצתי על אמא שלי כי בפעם ה-100 היא דיברה על זה שאני צריך להיות אחראי ולקום בבוקר, אני כבר בן 26... די כבר! מה יש לך! רבאק הרי את בעצמך לא קמה בבוקר, לא שמת לב שאנחנו לא טובים בזה? פשוט חורפים כמו כלום על איזה 2-3 שעונים מעוררים. אני פשוט מנסה להימנע מהתוכחות האלה, כמה אפשר לסבול את זה. פשוט תגידי לאבא שלך כשהוא שואל מה שלומך שאת בסדר. לא יותר. אם הוא מתעניין מעבר לזה, שיחפש. העולם הפנימי שלנו פשוט לא מקובל על אנשים או לא מתאים להם בתכניות, אז שלא ידעו ממנו.

 

[ל11]

חזקי ואמצי

בדרך כלל הורים מוציאים ממך תעצומות נפש שלא ידעת שיש לך בכלל, אני מזדהה עמוקות. אני כן סיפרתי ובעד לספר להורים אבל צריך בטיפין טיפין לדבר איתם על זה ועם הרבה סבלנות (שאין לי). בדרך כלל כשאני נורא מתוסכלת או מדוכאת אני ממש לא מדברת איתם. אולי בעתיד עם הרבה לאט לאט וסבלנות נעלה שלב. אני עם כולם, אין מה לשתף את מי שאין לו כלים לעזור.

 

[Kellyi]

לקום בבוקר

השיטה הכי טובה היא -א)לקנות שעון מעורר עם ספרות דיגיטליות כך שנדע בדיוק את השעה ב)לכוון שעון בדיוק לשעה הרצוייה , ובשום פנים ואופן לא להתפתות לשיטת השלבים(טוב נקום רק עוד 5 דקות) ג)ברגע שהשעון מצלצל לקום ישר ולהתיישב על המיטה ,ולא לחשוב אפילו על לחזור למצב אנכי, תזכרו - זה לא יהיה יותר קל בעוד 10 דקות רק יותר גרוע, השיטה הזאת עובדת בשבילי מצויין ,למרות שרק בימים של עבודה כשאני ממש חייב לקום, אני עוד עובד ללא הצלחה על סופי השבוע

 

[עדו בן צבי]

באמת לא נעים.

אישית, אחת הבעיות שבגללן אני צריך קווצ'ינג היא חריצות קיצונית. אני יכול להשקיע שבועות וחודשים בפרויקטים שלא יוצא לי מהם שום דבר משמעותי (כולל סיפוק וניסיון מועיל). באמת לא נעים שאנשים חושבים אותי לעצלן. במיוחד לא אנשים קרובים. הרבה אנשים צריכים להסביר את עצמם לסובביהם הסובלים מדיעות קדומות. האם את מעולם לא אמרת למישהו קרוב משהו שלא נאמר מתוך פתיחות מחשבה אלא מתוך דיעה קדומה ולא מבוססת?

 

[kniaper]

חריצות קיצונית - מכיר

בידיוק אתמול חשבתי על זה שהקימה בבוקר היא אחת המשימות הקשות ביותר שעומדות לפניי במשך היום. באותן שעות בלתי נסבלות אני לא זוכר את כל הדברים החשובים שלמדתי על יכולת מול קשיים ורק זוכר שמי שלא קם בבוקר יוצא לריצה קלה חוזר אוכל ארוחה בריאה מתקלח והולך לעבודה, הוא ילד רע ועצלן. אז עכשיו אני גם חושב על זה שאני באמת מוצא את עצמי הרבה פעמים מושקע עד צוואר בעניינים שלא תורמים לי כלום גם לא מבחינה כלכלית וגם לא מבחינת הסיפוק אבל הם כן יוצרים את הרעש המתאים להשקטת הקול הקטן שלוחש עצלן עצלן. בעניין שיתוף ההורים אני נאלץ לקחת פנייה חדה ממה שנאמר באופן כללי פה ולומר שאני דיי מתעקש על שיתוף ההורים גם ברגשות וגם בקשיים למרות שכמו הורים אחרים קשה להם לקבל ולהבין את הבעייה שאני מדבר עליה. אני רואה שקשה להם לא כי הם טפשים ולא רגישים אלא פשוט משום שהדברים פוגעים להם בהגנות שהם בנו לעצמם במשך שנים ואפשרו להם לעבור את חייהם בדור הבערות, דור העבודה בניין הארץ והמלחמות הגדולות. היום אני מרגיש קצת כמו המחנך שלהם, מי שביידיו נמצא הכח והחובה לבנות את יחסי האמון ביננו מחדש וזאת מאחר שחלק גדול מההתודדויות היום יומיות שלי (תחושת העצלות, האנדר-דוגיות וכיוב..) נובעות מהייחסים איתם ותקשורת יותר טובה איתם יכולה לסייע בחלק מהבעיות הרגשיות. זה כמובן לא יפתור את הבעייה המרכזית, חוסר קשב, אבל זה בהחלט משפר את סיכויי ההתמודדות איתה.

 

[עדו בן צבי]

לי זה יותר קל.

אצלינו במשפחה אני לקויי הלמידה והריכוז היחידי. רכשתי את הלקות בעקבות דלקת אוזניים בגיל צעיר. לכן, ההורים שלי היו פחות מתוסבכים עם היחס ללקות שלי. הם לא היו צריכים לטפל בו זמנית בלקות של עצמם.

 

[zspirit]

לאיילת!!

גם אותי לא מבינים! הגישה של ההורים שלי היא מאוד מעניינת - בתחילה שגיליתי שאני "כזה" ..

אז היתה מין הארה כזאת , וגם בבית תמכו בי , ואמרו שיהיה בסדר, ואני לא צריך לכעוס על עצמי ואני לא אשם וכו'. ואז עברה תקופה , ואז הם ציידו את עצמם בדוגמאות, שאני ממש "גאה" בהם על ההשקעה שהם חפרו והביאו אותם: שלזה יש הפרעות קשב ודיסקלקולציה ודילסקציה אבל כבר יש לו תואר שני, וזה היפקראקטיבי שחבל על הזמן אבל הוא בטכניון - וזה בכלל עניין של רצון וזה הכל. אז נמאס לי לשתף אותם , כי רק מי שחווה את זה מבין. ויש פה עניין של רצון זה נכון. אבל אני , בפה מלא , לא סומך עליהם שהם יודעים להבדיל מתי זאת בעייה של רצון ומתי אני פשוט לא יכול לשבת. ל"אנשים כמונו" קצת קשה למצוא כתף.. זה נכון.. וזה חבל.. אז יש פורום, ומתישהו אני מאמין.. כל אחד מוצא את הכתף שלו לי יש גם קאוצ'ינג והיא קצת מאפסת אותי, אבל בלי להאשים אותי. הכי חשוב זה לא לפתח רגשות אשם. גם אם אנחנו מרגישים שאנחנו בשיא "העצלנות שלנו" כי זה רק מזיק. כל טוב. צביקה

 

[28איילת]

אח, חמודים שלי....../images/Emo9.gif

מתה על כולכם, לא יודעת מה עשיתי בלי הפורום הזה, איך אתם יודעים לעודד....תודה.

 

[draush]

איילת../images/Emo13.gif

גם אני מכירה את זה מהבית, אני מאובחנת כדיסלקטית כבר 8 שנים וגם בזה אבא שלי לא מכיר כי הוא למד, ואם לו אין בעיות (שהוא מודע אליהן) אז לאף אחד אין בעיות. וזו סתם המצאה של פסיכולוגים כדי להתפרנס. אצלי זו סתם עצלות. אז אני לא מדברת איתו אין לו מושג במה מדובר ולדעתי גם אם יהיה לו מושג מה זה הפרעות קשב הוא יברח מזה, אין לו את היכולת הרגשית להתמודד עם העובדה שגם הוא כזה. לא נורא אז גם על זה לא מדברים.

 

[ל11]

תאוריית הקונספירציה

אבא שלי מחזיק אותה שנים. ואני מצטטת: "תשלמי לי 250 ש"ח לשעה וגם אני אגיד לך שאת דפוקה, אין בעיה. משלמים להם אז הם יגידו שהכל טוב? למה להם, הם מרוויחים יפה". את זה הוא לא אמר על הבעיית קשב אלא באופן כללי על פסיכיאטרים. על הפרעת קשב אני לא ממש מדברת איתו. אפשר להבין למה....

 

[תמיול]

הורים

עברתי על התגובות של כולם ונדהמתי לראות איך כמעט אצל כולם זה אותו הדבר עם ההורים ולמרות שיש לזה הסברים וסיבות עדיין זה מעציב אותי מאוד. בראש כבר הבנתי שאין סיכוי איתם ,הם לא תומכים עכשיו כמו שהם בעצם אף פעם לא תמכו וכך התבגרתי אל תוך הרגשות אשם והדימוי העצמי שיש לי היום. אבל בבטן ,בלב ,עוד לא עיכלתי ,אני עדיין מחפשת אצלם את האישור והתמיכה למי שאני ,,עם הבעיה ,בלי להתעלם ממנה. ופעם בכמה זמן זה עושה לי עצוב.