אבא קרייריסט

[אורלוש]

אבא קרייריסט

יש לי חברה טובה שמתמודדת יום יום עם העובדה שבעלה נמצא בעבודה או בעיסוקיו האחרים רובו ככולו של היום, חוזר מאוחר מאוד בערב וב-90 אחוז מהמקרים הילדים כבר ישנים ואפילו לא מספיקים לראות אותו. העניין הוא שזה כבר הפך לעניין של הרגל, ומתקבלת ההרגשה שהוא פשוט "מעדיף" להיות בעבודה יותר מאשר "להתמודד" עם רוטינת היום-יום של ההסעות לחוגים ולחברים, המקלחות, הכנת ארוחת הערב וכו´. במהלך השבוע הילדים מרגישים מאוד בחסרונו וזה בא לידי ביטוי בהתנהגות שלהם, שהופכת פשוט ל-"אחרת" ואת זה קצת קשה לי יותר להסביר... ואילו אבא שלהם, בשעות המעטות שהוא כן נמצא איתם, הופך לחסר סבלנות, ונוטה להתרגז במהרה מדברים פעוטים שהיא בעצם מתמודדת איתם כל יום בקור רוח מוחלט. מצאתי שהנושא קרוב גם אלי באופן אישי ולכן אשמח לדעות ותגובות.תודה

 

[חנה בית הלחמי]

אורלוש, מצידם של הילדים זה די נורא

וחשוב לדון בזה ולהטמיע עד כמה זה נורא כי זו יכולה להיות בסופו של דבר המוטיבציה לשינוי. מצד האם ומה זה מחיל על חייה ועד כמה זה לוקח אותה אחורה - המקום הוא פורום נשים וקריירה (פורום מס´ 219). ברשותך, אני מציבה לינק להודעתך שם ואשמח אם תוכלי להכנס שם לדיון, היות והבעייה אינה נוגעת רק בחברתך ועד לפני לא הרבה שנים היא היתה נחלת הכלל (רובינו גדלנו עם אבא "לא נוכח"). חנה

 

[חנה בית הלחמי]

קישור לשירשור בנשים וקריירה

מנקודת מבטה של האם וחייה כאשה בוגרת http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=219&msgid=1828710

 

[רותי&ע]

מה שלא בא באופן טבעי צריך ללמד

קודם כל חברתך ובעלה צריכים לדבר על הנושא. הוא צריך להבין שזה פוגע בילדים ושיש צורך לשינוי. ואז צריך להתחיל לשנות. לאט לאט. ללמוד להיות איתם ביומיום. יום אחד בשבוע גם קרייריסט יכול לצאת יותר מוקדם. ואז לבלות איתם כשאת המטלות היומיומיות ללמוד בהדרגה לעשות. אולי בהתחלה רק שיבלה איתם והיא תטפל בארוחה/מקלחת. אח"כ הוא יקלח. אח"כ יטפל אח"צ שלם לבד. אבל בלי הבנה שלו את חשיבות הנושא זה לא יצליח

 

[נעה גל]

אני בניגוד לרותי חושבת שכדאי דווקא

להתחיל בדברים יומיומיים ולא "בילוי". אני חושבת שילד רואה במבוגר המטפל בו סמכות, ולא בזה המבלה איתו. את מבינה למה אני מתכוונת? ולכן, אני חושבת שאמבטיה/החלפת חיתול/ארוחות/סידור בבוקר הם דווקא מקומות נכונים להתחיל בהם ואח"כ לפנות זמן לבילויים. בכל מקרה, כל הנאמר כאן הוא יפה ונכון אבל האבא עצמו צריך לרצות את זה. צריך להבין שהוא לא בונה קשר עם הילדים. ותמיד יש עבודה, ותמיד יש לחץ, ותמיד יש פרויקטים להגיש צריך רק לארגן את סדר העדיפויות. מה חשוב יותר באמת? ואני מסכימה שמאוד יכול להיות שיש בעיה עם "אימא עושה הכל מאוד נכון ומוצלח ואבא לא" אני יודעת שאצלנו היתה בעיה כזו, עד שלקחתי את זה לתשומת לבי ומאוד השתפרתי (נכון דני?). לי יש המון מזל בענין זה. גם דני שנים רבות היה בצבא, וכשהוא השתחרר הוא נבלע לתוך תפקיד ניהולי והוא עמוס מכאן ועד הודעה חדשה. יש לנו יום בשבוע שהוא קבוע, בו דני חוזר מוקדם. מעבר לזה, אצלנו... הילדים מאותתים לאבא חזק מאוד שהוא לא נמצא איתם מספיק (או בקיצור, אני לא צריכה להגיד לו כלום). בדיוק לפני שעה הוא סיפר לי שאורן עשתה לו גם היום סצינת פרידה בגן (זה מגיע על רקע של שבוע מאוד לחוץ בעבודה), ואיתמר כשהוא רואה את דני הוא לא עוזב אותו, והוא מתחיל לצרוח אם דני יוצא מהחדר וכו´. הדברים האלה לא משאירים את דני אדיש (וכאן נכנס המזל שלי

), והוא משתדל לאזן יותר בין שעות בית לשעות עבודה.

 

[יונת ש.]

רעיון

לפי מה שאת מתארת יש כאן מצב של אמא שמנוסה ומצליחה עם הילדים, ואבא שלא. הוא בטח מרגיש את זה, וזה רק מפריע לו עוד יותר להסתדר איתם, במיוחד כשהיא נמצאת בסביבה להעיר, לעזור, או אפילו סתם להעיף מבט כשהוא עושה שטויות נוראיות. למרות שנראה שאלה דברים טובים, יש הרבה אנשים שזה מפריע להם. אולי כדאי לנסות שהוא יקח ילד אחד ויהיה איתו במשך כמה זמן לבד, בלעדיה. ככה תהיה לו הזדמנות ללמוד איך להיות עם הילדים בדרך שלו. ונראה לי שיהיה יותר קל להתחיל עם "פרוייקטים" מוגדרים (כמו אמבטיה, סיפור, יציאה לפיצה, וכו´) ולא עם סתם העברת אחריות לכמה זמן.

 

[חנה בית הלחמי]

נכתב פה כבר בעבר

על נטייתן של אמהות "לנכס" לעצמן את ההורות. זוהי נטיה, שבמשפחות בהן היא קיימת מהווה בומרנג רצחני לאמא - אם יש סרוס עצמי, הרי שזהו נ"צ מאוד משמעותי שלו...

ילדינו יצאו נשכרים יותר מחלוקת תשומת לב הורית ע"י ומשני ההורים מאשר מכך שלמרק יהיה את הצבע המדוייק שאמא מעניקה לו או הטוסיק יהיה מנוגב עד הסוף. חוץ מזה יש לנשים נטייה די מובנת לאור ההסטוריה של חלוקת המטלות הבינמינית, להתייחס אל הגברים כאל אהבלים בענייני הורות מעשית. לצערי גם רבות מאתנו שלא רואות את עצמן כ"לוקות בתסמונת" - לוקות בה פה ושם... אז מי שיכל לסיים תואר בטכניון או יכול לנהל משהו בעבודה או להלחם בשריון - צריך להיות באמת אהבל רציני אם הוא לא יכול ללמוד להחליף חיתול או להכין פורמולה. כשמציגים את זה ככה, לעיתים הגבר ה"משתמט" מסיבות של הטמעה חינוכית תופס את העניין ומתעשת לו.

 

[ר-חלי]

אבא שנמצא רחוק

גם אצלנו בבית אבא מגיע בשעות מאוד מאוחרותצ ועם הוא כבר מגיע מוקדם קשה להגיד שהוא עוזר למען האמת ההתלהבות והשמה הן כל כך גדולות שכל הבית רועש וגועש בד"כ בדיוק לפני ההשכבה לעומת זאת אבא שלנו מקים לבדו את שתי הילדות ולוקח אותן לגן יש כאן את הנקודה שהעלתה חנה בןהלחמי ואינה קשורה לפורום זה לגבי הקשר עם הילדים אני בהחלט חושבת שיש מקום להאיר את עניו של האב אך יש לזכור שהקשר של הורה ילד הוא בין ההורה והילד ומה שכל אחד מכניס לשם הוא גם יקבל בסוף בחזרה אם הוא בחר לא להיות שם עכשיו יכול להיות שהילדים לא יהיו בשבילו יותר מאוחר (הכוונה לגיל מבוגר - כבוגרים) וגם לי נראה שאולי הוא מעדיף לא להתמודד במקום בו יש מישהו יותר "טוב" ממנו ועוד שאלה האם החברה שלך באמת נותנת לעשות הכל לפי דרכו עם הילדים היא היא מפנה את השטח לגמרי או משאירה הנחיות והוראות לפני מספר ימים סיפרתי כאן שהבעל הלביש את הגדולה עם מכנסיים של הקטנה התשובות היו להכין לו בגדים מראש עניתי שלא נראה לי לשלוט במה שמתרחש בזמן שלא אני אחראית עליו וכך גם אני חושבת אני לא ממש מצליחה לכתוב מסודר אבל מקווה שהובנתי בכל מקרה רחלי

 

[חנה בית הלחמי]

מסכימה.

 

[גלית&שחר]

אחרי שגידלנו את שחר עם אבא

של סופ"ש בלבד במשך שנה וחצי, ומכיוון שאנחנו לא נעזרים, מעבר למעון, באף אחד (לא משפחה ולא בתשלום) על-פי רוב, נוצר מצב שבו אני הרגשתי מותשת נפשית ופיזית ואחרי שכל שיחותינו הגיעו למסקנה ש"אין מה לעשות. כך מקובל במקום העבודה", פשוט, מתןך חוסר אונים, תסכול ויאוש הכרזתי על אחה"צ אחד בשבוע כאולטימטום. וראה זה פלא, כשהאין ברירה היה הפוך נמצא הפתרון. בעלי הגיע עם אותו אולטימטום למעביד שלו, וזה הסכים. אז זה לא אומר שתמיד באותו אחה"צ אני נעלמת. הרבה פעמים זו הזדמנות שלנו לבלות כמשפחה. אבל אני מפרגנת לעצמי "יציאות בנות" בחלק מהערבים בהם בעלי בבית, הוא מצליח להקדיש לשחר זמן וכולנו יוצאים נשכרים. עכשיו צריך לעבוד על עוד אחה"צ כזה

יצויין שלבעלי יש המון סבלנות וגישה נהדרת לשחר, ולמרות שגם אני חוטאת בלהעיר ו"לתרגם", הרי שהיחסים ביניהם נפלאים.

 

[limori]

אולי אולי האבא לא מוצא את עצמו

בתוך התא המשפחתי? אולי אמא מאירה ומעירה יותר מדי? אולי היא מצפה ממנו להתנהגות מסוימית והוא לא יכול לעמוד בציפיות שלה ולכן הוא מעדיף להעלם??? גם לדיויד יש שבועות שרואי פוגש אותו רק בבוקר. אבל בשבועות האלו אני מביאה את רואי לדיויד לעבודה וביום שבת דיויד מקדיש רק לרואי מעבר לזה שרואי מתגעגע לאבא .... אמא צריכה לנשום אויר. ועוד רעיון נפלא של דיויד הוא יוצא עם רואי מוקדם מהבית נכנס איתו לגן ויושב יחד עם רואי והחברים שלו עד שמגיע זמן העמדת הדגל. בקשר להערות של "אימהות" אני מסוג האימהות שמעירות כל הזמן, אני כל הזמן מעירה לדיויד לא אומרים ככה ועכשיו זה זמן אוכל ועכשיו אתם לא יכולים לשחק כי רואי עייף ונו מה עם האמבטיה???? ממש נודניקית.. ואני ממש גאה לומר שאני עובדת על הענין הזה מאד חזק על מנת שדיויד יוכל למצוא לעצמו את הטריטוריה ולעשות כרצונו עם רואי מבלי לפחד מהערות שלי ואני משתדלת מאד בשבועות שבהם דיויד מגיע מוקדם אני מסתגרת לי בחדר או יוצאת מהביתץ דיויד עושה מה שהוא רוצה עם רואי ואני לא מתערבת. אני חושבת שחובתו של האב להיות שותף לכל המטלות מעבר להנאה של להיות ביחד. תגידי לאותה אמא לקורא קצת בפורום פמיניזם.... אני בטוחה שחנה תשפיע עליה לטובה....

 

[חנה בית הלחמי]

../images/Emo32.gif את מאשרת את גישתי הבסיסית

והלא מקורית במיוחד (כל סדנת "חיפוש עצמי" למתחילים מספרת את זה

) - שמתייחסים בסה"כ לבני אדם כמו שהם מציבים את עצמם. אולטימטום לא צריך להיות אגרסיבי אלא פשוט החלטי, אסרטיבי, אישיותי ושאינו משאיר ברירות...

 

[שירלי של איה]

אצלנו המציאות מכתיבה את התנאים

כיוון שהעבודה שלי דורשת ממני להיות מדי פעם בחו"ל אנחנו חייבים להיות במצב שאבא של איה מכיר את כל ה"מטלות" ויכול לקחת על עצמו באופן מלא את הטיפול בה. וזה נכון מהיום שהיא נולדה, ואני מאמינה שזה היה כך גם אם לא הייתי נוסעת הרבה לחו"ל. אני מאד משתדלת לא להעיר ולתת לו לעשות דברים כמו שהוא חושב, אפילו אם הוא מלביש אותה בחולצה בצהוב שמש עם מכנסיים בורוד פוקסיה - כי זה נראה לו כמו פונטש בננה

. ומילה אחת לזו שהתחילה את הדיון. אין אדם שאין לו תחליף בעבודה. ואין אדם שמסוגל להיות ערני, יעיל ופרודוקטיבי בעבודה במשך 15 שעות. האדון צריך להתחיל לקבל אחריות על הילדים שלו. ממש כואב לי הלב לשמוע סיפורים כאלו. ואחרות וטובות ממני נתנו לך עצות מצויינות, אז שיהיה בהצלחה.

 

[חנה בית הלחמי]

שירלי, אשמח אם תכנסי גם לדיון

בנשים וקריירה.

 

[אמיר.]

מה עם שישי שבת ?