אבא נפטר
אני לא טוב בזה ולא נוהג להיות סנטימנטלי אבל אני מתקשה לשמור את זה בבטן. זה היה לפני 3 חודשים אבל זה עדיין קשה, לא בגלל שקשה לשכוח אלא בגלל שקל. העולם פתאום נראה ריק, יותר חסר מטרה. הכל פחות חשוב ושום דבר כבר לא קריטי. הלילות הכי קשים, המחשבות נודדות ואתה לא רוצה לחשוב, כי ככל שתזכר כך יכאב לך יותר כל פעם מחדש. אז אתה מנסה להדחיק ולצחוק ולהנות אבל זה לא ממש עוזר. עברו 3 חודשים אבל עדיין זה קשה לעיכול. עדיין אני לא מצליח לעכל שאני אחזור הביתה והוא לא יהיה שם. עדיין לא מבין איך יכול להיות שלעולם לא אראה אותו יותר, לא אפרד ממנו. כן, אני יודע, הוא ידע שאני אוהב אותו אבל הייתי רוצה להיות שם בעצמי, הייתי רוצה שמישהו יהיה שם. זה נראה כ"כ תלוש, החיים נראים כ"כ שבריריים פתאום. רגע אחד הכל בסדר ובשני הכל מתמוטט. בכזאת קלות, בכזאת מהירות אתה נזרק למעין חור שחור שאין לך שום אפשרות לצאת ממנו. כל פעם שאני מנסה לחשוב על המשמעות האמיתית של זה אני מפחד, שוב מדחיק אבל זה לא עוזר. אני כבר לא שואל למה או איך. זה לא משנה. תחושת החוסר אונים משגעת, מייאשת. ועם הייאוש אי אפשר להתמודד.
אני לא טוב בזה ולא נוהג להיות סנטימנטלי אבל אני מתקשה לשמור את זה בבטן. זה היה לפני 3 חודשים אבל זה עדיין קשה, לא בגלל שקשה לשכוח אלא בגלל שקל. העולם פתאום נראה ריק, יותר חסר מטרה. הכל פחות חשוב ושום דבר כבר לא קריטי. הלילות הכי קשים, המחשבות נודדות ואתה לא רוצה לחשוב, כי ככל שתזכר כך יכאב לך יותר כל פעם מחדש. אז אתה מנסה להדחיק ולצחוק ולהנות אבל זה לא ממש עוזר. עברו 3 חודשים אבל עדיין זה קשה לעיכול. עדיין אני לא מצליח לעכל שאני אחזור הביתה והוא לא יהיה שם. עדיין לא מבין איך יכול להיות שלעולם לא אראה אותו יותר, לא אפרד ממנו. כן, אני יודע, הוא ידע שאני אוהב אותו אבל הייתי רוצה להיות שם בעצמי, הייתי רוצה שמישהו יהיה שם. זה נראה כ"כ תלוש, החיים נראים כ"כ שבריריים פתאום. רגע אחד הכל בסדר ובשני הכל מתמוטט. בכזאת קלות, בכזאת מהירות אתה נזרק למעין חור שחור שאין לך שום אפשרות לצאת ממנו. כל פעם שאני מנסה לחשוב על המשמעות האמיתית של זה אני מפחד, שוב מדחיק אבל זה לא עוזר. אני כבר לא שואל למה או איך. זה לא משנה. תחושת החוסר אונים משגעת, מייאשת. ועם הייאוש אי אפשר להתמודד.
