אני חושבת שיש כאן שילוב
של מספר גורמים. אצלנו, להבדיל מאשר אצלכם, שנינו עובדים מחוץ לבית. לשנינו יש קריירות מאד משמעותיות עבורנו. גם אני נמצאת 10 שעות ביום מחוץ לבית ומשלמים לי על זה, ובסוף החודש תרומתי למשק הבית הכלכלי שלנו אינה נופלת מתרומתו של בן זוגי. ובכל זאת, אני יותר עוסקת בנושאי חינוך (להבדיל מטיפול), וגם אם לא יהיה מדוייק לומר שאני מקבלת את ההחלטות בתחום הזה, אז ודאי לא נכון יהיה לומר שהן מתקבלות בצורה שוויונית. מדוע זה כך? כפי שאמרתי, שילוב של מספר גורמים - רמת העניין הגבוהה יותר שלי בנושא (להבדיל למשל, מרמת העניין שלי בנושאי מכוניות, מה שיגרום לכך שלמעט מסגרת התקציב, אני לא רוצה להיות מעורבת בשיקולים והליכים שנוגעים לרכישת רכב חדש); האישיות היותר אסרטיבית שלי; הצורך האישי שלי לקבל החלטות ולהשפיע בנושאים שקרובים לליבי; חוסר הרצון שלי להשלים עם בחירה של מישהו אחר, ובודאי יש עוד דברים שלא עולים כרגע בדעתי. בן זוגי אמר לי פעם בגילוי לב, שהוא כל כך התרגל לזה שאני עצמאית ומחליטה הכל לבד, שבאיזשהו מקום נוח לו להיות פאסיבי. שנינו מבינים זאת. זו הבחירה שלנו. אם ארצה שהוא יקבל החלטה בנושא מסויים, הוא יעשה זאת בשמחה, אבל אז - כפי שכתבה ציפי - אני אצטרך להיות מסוגלת להתמודד עם בחירה של מישהו אחר, ולפעמים נראה לי שעדיף אם כך לעשות זאת בעצמי.