"אבא מעורב"?

[יעללללל]

"אבא מעורב"?

"אבא מאד מעורב" הוא ביטוי שאני נתקלת בו הרבה כאן בפורום, ושגורם לי לשאול אתכן: תגידו, זה לא מפריע לכן שהאחריות על גידול הילדים היא קודם כל עליכן, ושהאבא של הילדים הוא במקרה הטוב "אבא מאד מעורב"?

 

[ציפי ג]

בעלי מאוד מעורב בגידול ילדינו

גם אבי לפניו וגם חמי.מהות המעורבות משתנה מבית לבית ומאדם לאדם, וגם מזמן לזמן. אני יכולה להעיד, שכאשר עבדתי מחוץ לבית ולא כמו היום, בעלי היה מעורב הרבה יותר בטיפול הפיזי בילדים. היום כשני עובדת מהבית, עיקר הטיפול הפיזי מוטל עלי. מידת המעורבות הנפשית לא השתנתה, לא בזמן זה ולא בזמן אחר. יש גם סוגים שונים של אחריות. יש אחריות לכלכלה, יש אחריות לחינוך, יש אחריות לטפול. אני כזשלעצמי, מבצעת כמו רבות מהאחרות כאן, אם התרשמתי נכון, את החריש הראשון. אני בודקת בתי ספר, אני מבררת על מטפלת, אני מחפשת את הסלון, ואת השולחן כשנקנה, ואת המבחר, אני מביאה לבעלי, ואש ביחד אנחנו דנים ומחליטים. למה נוצר אצלנו כזה דפוס התנהגות? אולי כי אני יותר אנרגטית, ויותר בעלת מוטיבציה מבעלי? אולי כי אני הרבה יותר בקורתית ממנו? (עובדה הוא מסתפק בי

)? לפעמים זה די מיגע אותי ואני מוצאת את עצמי מבקשת לקחת ממני את אחד הכובעים החבושים עלי, ובד"כ הוא לוקח. אבל אז, עלי לקבל שהוא יבצע את זה כדרכו, ולא כדרכי -דבר שחיב במשך השנים הרבה התאפקות מצידי.

 

[כרמית מ.]

עניין של מינוח...

מבחינתי, אבא מעורב הוא שותף, בניגוד לאבא ש"עוזר" או "לא עוזר" לאמא... הלוואי ואבא היה יותר מעורב גם בנושא חינוך וגישה ולא רק בצד הטיפולי (שם הוא שותף מלא), אבל הוא לא מעוניין. הוא פועל רק על פי הדעות הקדומות שלו (=לפני היותו הורה) ולא מוכן להתפתח או להתווכח - ולפעמים זו בפירוש בעיה, כי מסתבר שיש לנו הבדלי גישה, גם בדברים שמבחינתי הם קו אדום

 

[דסי אשר]

ישנה בדיחה בין גברים:

הגברים עוסקים בבעיות הגדולות של עולמנו: תהיה מלחמה או לא , משבר הנפט, המלחמה הקרה(בעבר), הנשים עוסקות בענינים הקטנים -כל הדברים שציפי הזכירה.

 

[zimes]

אני אנצל את ההזדמנות להעלות קושי

האמת - קראתי את דבריה של נעה ומאד (מאוד!) הזדהתי, ומכאן ההתלבטות: אני בבית עם הילדים (7 חודשים) ובעלי עובד. מאז ההריון אני הייתי זו שאספה חומר, תמצתה, ודווחה. ספרים, אינטרנט, פורומים, חברות... כמובן, שעשיתי זאת באוביקטיביות רבה, ובעלי קבל החלטות, תוך מחשבה, שהיו דומות להפליא לדעותי. זה קרה בלי שהתכוונתי להיות מניפולטיבית. אני מאוד מאוד מתלבטת לגבי מתי, אם בכלל, ולאיזו מסגרת יגיעו ילדי (זו בעצם רק דוגמה אחת לנושאי גידול ילדים (וחינוכם) שמעסיקים אותי). בעלי שותף ללבטים, אבל מבחוץ: הוא לא נמצא אתנו כל היום, הוא לא קורא כל מה שמחלחל לי לראש, פחות מבשל בראש נושאי גידול ילדים (לפחות 8 שעות ביום הוא חושב על דברים אחרים. ומשלמים לו על זה.). ואני אפילו לא יודעת לנסח את הבעיה כאן. יש בעיה, בכלל? איך זה אצלכם? אה - ולנושא הדיון- בעלי הוא אבא מעורב

 

[יעללללל]

יש בעיה?

כמו שכרמית כתבה כאן למעלה בהקשר אחר, זה עניין של "מתאים". האם המצב כמו שהוא מתאים לכולם? אם כן, אז כנראה שאין בעיה. אבל אם את לא מרוצה מהמצב כמו שהוא, אז כן, לדעתי זו בעיה. ולגבי איך זה אצלנו: לי זה ממש לא מתאים להיות אחראית עיקרית על גידול הילדים, ו"אבא מעורב שמשתתף בקבלת ההחלטות" זה ממש לא מספק אותי. אצלנו אבא בבית, מטפל בתינוק, ואמא בעבודה, אבל לא ליותר מידי שעות ביום. בקיצור, לבן שלנו יש שני הורים שמטפלים בו ולא אחד. לכן, שנינו משיגים מידע באותה מידה, שנינו מתלבטים באותה מידה, ושנינו מתלבטים מבפנים ולא מבחוץ.

 

[כרמית מ.]

עדיין לא מבינה את ההבדל

אצלנו, אבא הוא שותף מלא לטיפול בילדים (כאמור, בנושא הרעיוני הוא לא כל כך פתוח ומתעניין, וזו בהחלט בעייה, אבל זאת רמה אחת יותר גבוהה). הוא עושה הכל, כשאני נמצאת וגם כשאני לא - בדיוק כמוני (זאת אומרת, בדרך שלו). לא סופרים כמה חיתולים כל אחד מחליף (ויש אצלנו הרבה

) או כמה פעמים אני קילחתי אותם וכמה הוא, גם איכות הקשר עם הילדים היא שונה, כי אנחנו אנשים שונים, אבל הוא "אבא" לא פחות, ולא יותר משאני "אמא". שנינו אחראים על גידול הילדים, למרות שאני יותר מתענינת בנושאי חינוך, אבל זה קשור אלי ואליו, ולא לכך שהוא גבר ואני אישה. אני קוראת לזה שותפות. אחרים "מעורבות". לך אולי יש שם אחר.

 

[יעללללל]

יש כמה דרכים לשאול את השאלה

למשל, באופן כמותי - כמה שעות בשבוע הוא נמצא לבד עם הילדים, וכמה את? או למשל, מבחינת חלוקת האחריות - מי האחראי הראשי? מי נשאר בבית כשהילד חולה? מי לוקח אותו/ה לרופא?

 

[כרמית מ.]

שנינו

אנחנו משתדלים להיות ב-י-ח-ד עם הילדים, וזה עיקר הזמן. על בסיס קבוע - אין כמעט זמן שאחד מאיתנו לבד איתם (למעט זמן הבאה אל/מהפעוטון), אבל לעיתים יוצא לו להיות איתם לבד, ולפעמים לי. אחראי ראשי? שנינו. כשהם חולים, אם צריך להשאר איתם בבית (וזה לא קרה בשנה האחרונה), מאז שחזרתי לעבודה, זה בעיקר הוא (הוא עובד בקיבוץ ואני בחוץ) ואם זה מתארך אז מתחלקים. לרופא - במשך היום - הוא, אלא אם כן חשוב לי לשמוע מה הרופא אומר (אוזן שניה זה אף פעם לא אותו דבר), ואז שנינו או רק אני (בדרך כלל כשמדובר על נושא מסוים, לא רפואה כללית).

 

[דסי אשר]

כרמית, האם זו לא התניה

/ציפיה חברתית שאנחנו נהיה "מתענינות" יותר בחינוך" מהגברים השותפים לנו בטיול הילדים? בעבר ההתניה/ הצפיה החברתית היתה שהכל אנחו נעשה, כפי שנעשה עדיין היום בחברות פחות מערביות:תפקיד גבר להיות שר החוץ של המשפחה, המפרנס. תפקיד האשה -שר הפנים... זה מלימודי סוצוילוגיה בסוף שנות השישים, האוניברסיטה העברית, י-ם. תודה, דסי

 

[דסי אשר]

יש כאן הרבה נשים בפורום

כמו שציינה על עצמה לאה_מ.- אשה שיש לה קרירה משלה, עסוקה הרבה שעות ביום(גם נוסעת הרבה לחו"ל), אבל עדיין מרכז הכובד המשפחתי בנושא חינוך בבית -על כתפיה. למה?

 

[חגית אמא של יובל]

כי זה טבע האדם!

 

[יעללללל]

באמת? איך את יודעת? רק בגלל שזה כך?

 

[יעללללל]

ואיך זה אצלך?

 

[לאה_מ]

כי זו בחירה שלי!!!!

 

[לאה_מ]

אני חושבת שיש כאן שילוב

של מספר גורמים. אצלנו, להבדיל מאשר אצלכם, שנינו עובדים מחוץ לבית. לשנינו יש קריירות מאד משמעותיות עבורנו. גם אני נמצאת 10 שעות ביום מחוץ לבית ומשלמים לי על זה, ובסוף החודש תרומתי למשק הבית הכלכלי שלנו אינה נופלת מתרומתו של בן זוגי. ובכל זאת, אני יותר עוסקת בנושאי חינוך (להבדיל מטיפול), וגם אם לא יהיה מדוייק לומר שאני מקבלת את ההחלטות בתחום הזה, אז ודאי לא נכון יהיה לומר שהן מתקבלות בצורה שוויונית. מדוע זה כך? כפי שאמרתי, שילוב של מספר גורמים - רמת העניין הגבוהה יותר שלי בנושא (להבדיל למשל, מרמת העניין שלי בנושאי מכוניות, מה שיגרום לכך שלמעט מסגרת התקציב, אני לא רוצה להיות מעורבת בשיקולים והליכים שנוגעים לרכישת רכב חדש); האישיות היותר אסרטיבית שלי; הצורך האישי שלי לקבל החלטות ולהשפיע בנושאים שקרובים לליבי; חוסר הרצון שלי להשלים עם בחירה של מישהו אחר, ובודאי יש עוד דברים שלא עולים כרגע בדעתי. בן זוגי אמר לי פעם בגילוי לב, שהוא כל כך התרגל לזה שאני עצמאית ומחליטה הכל לבד, שבאיזשהו מקום נוח לו להיות פאסיבי. שנינו מבינים זאת. זו הבחירה שלנו. אם ארצה שהוא יקבל החלטה בנושא מסויים, הוא יעשה זאת בשמחה, אבל אז - כפי שכתבה ציפי - אני אצטרך להיות מסוגלת להתמודד עם בחירה של מישהו אחר, ולפעמים נראה לי שעדיף אם כך לעשות זאת בעצמי.

 

[esti1]

הפמיניזם-גולעצמי

לא רק שעכשיו אנחנו עושות הכל כמו פעם-אנחנו גם עובדות, לא מרוויחות, לא חיות בקומונות ואין תמיכה

 

[אמיר.]

מישהו צריך לממן חיתולים...

פעם רעיתי עבדה במשמרות אחה"צ... כשהיא חזרה .. הילדים כבר היו במיטות... היום היא עובדת בקרים ... אז שנינו שותפים .. אני סבור שזה ענין של החלטה משפחתי.. איזון בין הרצוי (שת"פ זוגי) והמצוי (מי עובד / לומד וכמה)... העיקר - לתכנן יחד. ולא לשכוח - באה שבת - באה מנוחה ... (עלק - מנוחה)

 

[דסי אשר]

מסכימה מאד עם השאלה

 

[ליאת +]

כשהאב עובד עד שמונה תשע

בערב ואילו האם חוזרת בצהרים. כשהאב מרוויח פי שניים (או יותר) מהאם כי הוא עובד במקצועות הטכנולוגיה ואילו היא מורה או מרפאה בעיסוק אז איך אפשר לדבר על חלוקה שווה? הרי יש כאן פיצול של: אני אביא את הכסף ואת תעניקי את החינוך והטיפוח של הצאצאים. לדעתי, שותפות של האב היא יותר מלהחליף חיתולים (שמשום מה הפכו לסמל , בערך כמו הורדת הזבל) אלא לקיחת חלק באחריות. וכדי לקחת חלק באחריות צריך בדרך כלל לעשות שינוי שרוב האנשים (כנראה) אינם מעונינים לעשותו. לכאורה התקדמנו, ומרבית האנשים שאני מכירה רוצים להיות אבות מעורבים יותר מהאבות שהיו להם, אבל בפועל חל מעט מאוד שינוי, וחבל. אני אישית לא היתי מוכנה לגדל ילד אם הייתי יודעת שהאחריות לגידולו תיפול עלי בכל מלואה.