משתתף בכאבך.
כן, כן - הכאב של האובדן הוא איום ונורא. כל אחד, הוא יחיד ומיוחד - ואין עוד אחד כמוהו.... כך גם בהתמודדות עם האובדן. כל אחד בדרכו. ואתה יכול למצוא רעיונות - לאסוף מהאנשים שאתה משתף. עו"ס פנתה אלי - ושאלה מה אני צריך? ואם בתחלה, לא ידעתי מה לאמר - עם הזמן כן ידעתי. לפעמים יכולתי לקבל ולפעמים לא. סה"ך אני מאוד מרוצה מהטיפול. אני חיפאי. כל השאלות שעולות בדעתך, תפנה לעו"ס, או שתבקש איש מקצוע שיעזור לך. למשל אולי יש מתנדבת בארגון בני ברית, שיכולה להדריך אותך- בשאלות שלך לטיפול בילדים. בקיצור, אתה צריך לחפש כתובת לעזרה בתחום בו אתה מרגיש שאינך מרוצה מהשליטה, תפקוד שלך או של בנך. אל תקבל לא כתשובה, נסה שוב להסביר את הצורך שלך - אולי זה יעזור. למדתי, שבעצם, מאז המוות, התחלתי לחיות חיים אחרים. ואני ממשיך ללמוד לחיות אחרת ממה שחייתי עד הפרידה הכואבת. התאלמנתי מזה כשנתיים, ונשארתי עם חמישה ילדים. בת 14, בת 12, בת 10 ושני בני 8 שנים. לא אמרתי לעצמי שאני כעת אבאאמא - כי בהרגשתי - אמא יש רק אחת. אני מנסה להיות יותר אבא... - לשים לב אליהם, להתיחס אליהם, - מעבר ל"לטפל" בהם. עבדתי עם אשתי במשפחתון (לילדים בני שנה וחצי עד שלוש), בביתנו. והילדים שלנו, חזרו בשמחה הביתה, בתום הלימודים, להיות קצת עם הזעטוטים. לאחר מותה של אשתי ז"ל -הדבר כבר לא התאפשר. אם תרצה, תבקש ואני אוכל לפרט - בקיצור. עבדתי שנה לאחר שאשתי מתה. שנה אח"כ - הסתדר לי לא לעבוד. דבר זה אפשר לי להתמודד עם הכאב הנורא של האובדן.להתפנות לחשוב ולכאוב - ולהתמודד. להתארגן איך יעבור יום יותר מוצלח, עם פחות חוסר הצלחות, עם חוסר הצלחות קטנות יותר... בבוקר, לדאוג ליציאת הילדים "כהלכה" לבי"ס, ואז יש לי מספר שעות להתאגנות, לעצמי, ואח"כ - להתארגן לקבל את הילדים מבי"ס - עד שהולכים לישון... - ואז שוב פנוי לעצמי. הלכתי לסדנא של "התמודדות עם אובדן של בן/בת זוג" - בהנחיתה הרגישה והחכמה של נירה דגני, באונ. חיפה. הסדנא עזרה לי מאוד לעזור לי. למדתי לחיות אחרת. אני מרגיש שאני בבי"ס של החיים. הילדים צריכים אהבה. זאת המטרה שלי כעת - לדאוג לכך שירגישו שהם מקבלים אותה - שהם לא נטושים. הם חשובים, וזאת שעה קשה - ואנו ביחד מתמודדים. אסיים לבנתיים, מקווה שהוספתי לך כמה נקודות למחשבה. ותרגיש חופשי לפנות אלי. עוד נקודה ראשונה שהצבתי לעצמי - היתה - שיש המון מטלות - והרבה שאיני יכול לבצע. כך שאני עושה את הכי טוב שיכול לעשות - וזה בסדר גמור. אני לא יכול לעשות יותר ממה שאני יכול לעשות. זה המצב. לכן חשוב מה הם סדרי העדיפות שלי. חשוב לי שתיהיה אוירה רגועה ונעימה. שיגרה נעימה. יש לחשוב מה היילד צריך. ושוב - אולי אם אינך מוצא תשובות , כתובות לעזרה, אולי תנסה ב"ויצו" (אין לי מושג - פשוט כרגע עלה בדעתי כאפשרות), אולי נעמ"ת. יש "מרכז למשפחות חד הוריות". אילו כתובות שתבדוק לפי שיקול דעתך. אתה צריך לחפש מקורות לעזרה, לפי התחומים שאתה מרגיש שיש צורך. שוב אסיים, חשוב שתקפיד על שעות שינה קבועות לזעטוט - וגם לך . חשוב לתת למוח לנוח. שיהיה לך יום טוב, עד כמה שאפשר...
