אבא יקר שלי...
רוצה לספר לך סיפור על ילדה קטנה ,על עצמי, על הצד הזה שבי שאתה כלל אינך מכיר.... כשאתה מביט בי בעיניים כחולות ויפות אני תוהה מה אתה רואה.... יש לך עיניים כל כך יפות אז למה הן רואות רק שחור...? במשך עשר שנים מחיי אני עובדת על עצמי ומנסה לתקן ולמחוק את רוב הדברים שאתה החדרת בי....מנסה לנקות את הקופסה הקטנה שבראש , אותה קופסה שהתמלאה באנרגיות שליליות ומקרינה אותן ישירות ללב, ללב שכבר בקושי נושם... שנים הסתובבתי עם כעס וחוסר ההבנה איך יכולת להגיד לי לילדה שלך שאני אף פעם לא אמצא אהבה, לעולם לא יהיו לי חברים שברגע שמישהו יתקרב אלי באמת הוא יגלה מי אני... אני שואלת אותך אבא מי אני? מי אני באמת? מהו הדבר הכל כך נורא שיש בי שגרם לך לומר זאת שוב ושוב עד שהאמנתי , עד שהגעתי למקום שאין מקום לאף אחד ...אסור לאף אחד להתקרב...כי הוא יראה יגלה... אבל מה? מה הוא יראה מה הוא יגלה? שנים מתאמצת לשמור אותו בתוכי שלא יצא...ואין לי מושג על מה אני שומרת.. אני נזכרת שוב ושוב בדברים שאמרת שעשית ולא מבינה...הייתי הילדה הטובה ,הילדה שעושה כל מה שאומרים לה...הילדה הכנועה שלך...הילדה שפחדה ממך כל כך ...אף פעם לא ידעתי מתי תתפרץ ועל מה...תמיד דאגתי להיות בסדר...לעשות הכל רק שתשאר רגוע ולא חשוב מה עשיתי זה לא היה מספיק. המשכת להגיד שאני מגעילה, לא שווה כלום, שאני זבל של בנאדם , שאני דומה לאמא שלי, שאני אפס ולא מבינה כלום...ואני הייתי בסך הכל ילדה.... כשהייתי ילדה אני זוכרת , היו לי בעיות שינה, בעיות שנמשכות עד היום ואתה היית הראשון שלמדת אותי לגשת לבקבוק ולשתות...היית מוזג לי כוסית של שרי ונותן לי...זה היה הפתרון....למה? ואני הילדה הטובה המשכתי את הדרך הזאת החל מגיל 16 כל מה שידעתי זה לשתות ולגנוב לך את כדורי ההרגע, אתה חשבת תמיד שזה אח שלי, כי אז כולם ידעו שהוא משתמש בסמים...זה היה כיסוי נהדר עבורי.... כשהייתי בת 18 חלית בסרטן, חשבתי שזה סוף העולם, טפלתי בך והייתי עבורך כך רגע מחיי, עצרתי שוב את חיי בשבילך...הדברים שראו עיניי באותן מחלקות ואשפוזים הותירו בי צלקות לכל החיים...ולך הייתה החוצפה לבוא לאחר מספר שנים ולומר לי- רק אח שלך היה שם עבורי את לא היית....אבל אני בליבי חשבתי ...העיקר שאתה מולי ושוב בריא מספיק בשביל להשפיל ולפגוע... שיא השיאים עבורי היה אותו היום שהשפלת אותי בנוכחות האחיינית שלי , ואני כבר בת 30, באותו יום התפרצת לסלון ולקחת מהשולחן מתנה שנתתי לה ושברת אותה מולה מולי, כי בטעות הנחתי אותה על השולחן ולא המפה...אין לך מושג מה עשית ...באותו רגע הסתכלתי לה בעיניים וראיתי את הפחד שלי...הוצאתי אותה מהסלון כשהיא בוכה , סגרתי את הדלת אחרי..הסתכלתי לך בעיניים ואמרתי לך שהפעם הגזמת והפכתי לך את כל החדר שעם השנים הפכת למקדש והרבצתי לך...אני הרבצתי לך!!!!נבהלתי כל כך ....!!!!יכולתי באותו רגע ממש להרוג אותך. באותו יום החלטתי שזהו זה...עד כאן משהו חייב להשתנות בי, כי אתה כבר לא תשתנה ... ומאז עברו 5 שנים והיום אני בת 35 , עברתי גהנום בשנים האלה, החל מכדורים ותופעות לוואי קשות ביותר, שתתי ללא הכרה וערבבתי כדורים במטרה לשחק עם הגורל ולראות מה יקרה....עברתי גמילה שעדיין נמשכת .. גמילה מהבקבוק גמילה ממך... גמילה מכל הרעל שהכנסת בי.. והייתי גאה בעצמי שאף אחד לא ראה אף אחד לא ידע, המשכתי לעבוד ולהצטיין במה שאני עושה, קבלתי אין ספור תעודות הערכה , בזמן שבתוכי גססתי.. עשיתי הכל חקרתי אודות העבר שלך כי הבנתי שלא יכול להיות שאתה רע, תואר ראשון עשיתי עם התמחות על השואה, רק כדי להבין...חייתי בצל המחלה הרעה מכולן לא פעם הסתכלתי למוות בעיניים ...הייתי אחות לאח מסומם (שגם הוא לשמחתי נגמל)... היום מסתכלת לך בעיניים הכחולות וסולחת לך אוהבת אותך כי אני יודעת כבר שאין אדם רע יש אדם שרע לו....ולך היה רע. הלב שלי עדיין סגור הלב שלי עדיין פוחד , הראש שלי עדיין שואל....היום כשאתה כבר בן 73 האם אתה גאה בי האם אני הבת שרצית? האם הצלחת לקבל ממני משהו שעשה לך טוב...? שאלה נוספת יש לי אלייך אמא : מדוע עמדת מהצד ולעולם לא אמרת דבר? מדוע את עדיין בוחרת להיות אישה מוכת גורל החשופה להתעללות נפשית כל יום?להשפלה יומית - מה רצית שנלמד מכך? ....אבל זה כבר מכתב אחר אבא יקר שלי...אוהבת אותך
רוצה לספר לך סיפור על ילדה קטנה ,על עצמי, על הצד הזה שבי שאתה כלל אינך מכיר.... כשאתה מביט בי בעיניים כחולות ויפות אני תוהה מה אתה רואה.... יש לך עיניים כל כך יפות אז למה הן רואות רק שחור...? במשך עשר שנים מחיי אני עובדת על עצמי ומנסה לתקן ולמחוק את רוב הדברים שאתה החדרת בי....מנסה לנקות את הקופסה הקטנה שבראש , אותה קופסה שהתמלאה באנרגיות שליליות ומקרינה אותן ישירות ללב, ללב שכבר בקושי נושם... שנים הסתובבתי עם כעס וחוסר ההבנה איך יכולת להגיד לי לילדה שלך שאני אף פעם לא אמצא אהבה, לעולם לא יהיו לי חברים שברגע שמישהו יתקרב אלי באמת הוא יגלה מי אני... אני שואלת אותך אבא מי אני? מי אני באמת? מהו הדבר הכל כך נורא שיש בי שגרם לך לומר זאת שוב ושוב עד שהאמנתי , עד שהגעתי למקום שאין מקום לאף אחד ...אסור לאף אחד להתקרב...כי הוא יראה יגלה... אבל מה? מה הוא יראה מה הוא יגלה? שנים מתאמצת לשמור אותו בתוכי שלא יצא...ואין לי מושג על מה אני שומרת.. אני נזכרת שוב ושוב בדברים שאמרת שעשית ולא מבינה...הייתי הילדה הטובה ,הילדה שעושה כל מה שאומרים לה...הילדה הכנועה שלך...הילדה שפחדה ממך כל כך ...אף פעם לא ידעתי מתי תתפרץ ועל מה...תמיד דאגתי להיות בסדר...לעשות הכל רק שתשאר רגוע ולא חשוב מה עשיתי זה לא היה מספיק. המשכת להגיד שאני מגעילה, לא שווה כלום, שאני זבל של בנאדם , שאני דומה לאמא שלי, שאני אפס ולא מבינה כלום...ואני הייתי בסך הכל ילדה.... כשהייתי ילדה אני זוכרת , היו לי בעיות שינה, בעיות שנמשכות עד היום ואתה היית הראשון שלמדת אותי לגשת לבקבוק ולשתות...היית מוזג לי כוסית של שרי ונותן לי...זה היה הפתרון....למה? ואני הילדה הטובה המשכתי את הדרך הזאת החל מגיל 16 כל מה שידעתי זה לשתות ולגנוב לך את כדורי ההרגע, אתה חשבת תמיד שזה אח שלי, כי אז כולם ידעו שהוא משתמש בסמים...זה היה כיסוי נהדר עבורי.... כשהייתי בת 18 חלית בסרטן, חשבתי שזה סוף העולם, טפלתי בך והייתי עבורך כך רגע מחיי, עצרתי שוב את חיי בשבילך...הדברים שראו עיניי באותן מחלקות ואשפוזים הותירו בי צלקות לכל החיים...ולך הייתה החוצפה לבוא לאחר מספר שנים ולומר לי- רק אח שלך היה שם עבורי את לא היית....אבל אני בליבי חשבתי ...העיקר שאתה מולי ושוב בריא מספיק בשביל להשפיל ולפגוע... שיא השיאים עבורי היה אותו היום שהשפלת אותי בנוכחות האחיינית שלי , ואני כבר בת 30, באותו יום התפרצת לסלון ולקחת מהשולחן מתנה שנתתי לה ושברת אותה מולה מולי, כי בטעות הנחתי אותה על השולחן ולא המפה...אין לך מושג מה עשית ...באותו רגע הסתכלתי לה בעיניים וראיתי את הפחד שלי...הוצאתי אותה מהסלון כשהיא בוכה , סגרתי את הדלת אחרי..הסתכלתי לך בעיניים ואמרתי לך שהפעם הגזמת והפכתי לך את כל החדר שעם השנים הפכת למקדש והרבצתי לך...אני הרבצתי לך!!!!נבהלתי כל כך ....!!!!יכולתי באותו רגע ממש להרוג אותך. באותו יום החלטתי שזהו זה...עד כאן משהו חייב להשתנות בי, כי אתה כבר לא תשתנה ... ומאז עברו 5 שנים והיום אני בת 35 , עברתי גהנום בשנים האלה, החל מכדורים ותופעות לוואי קשות ביותר, שתתי ללא הכרה וערבבתי כדורים במטרה לשחק עם הגורל ולראות מה יקרה....עברתי גמילה שעדיין נמשכת .. גמילה מהבקבוק גמילה ממך... גמילה מכל הרעל שהכנסת בי.. והייתי גאה בעצמי שאף אחד לא ראה אף אחד לא ידע, המשכתי לעבוד ולהצטיין במה שאני עושה, קבלתי אין ספור תעודות הערכה , בזמן שבתוכי גססתי.. עשיתי הכל חקרתי אודות העבר שלך כי הבנתי שלא יכול להיות שאתה רע, תואר ראשון עשיתי עם התמחות על השואה, רק כדי להבין...חייתי בצל המחלה הרעה מכולן לא פעם הסתכלתי למוות בעיניים ...הייתי אחות לאח מסומם (שגם הוא לשמחתי נגמל)... היום מסתכלת לך בעיניים הכחולות וסולחת לך אוהבת אותך כי אני יודעת כבר שאין אדם רע יש אדם שרע לו....ולך היה רע. הלב שלי עדיין סגור הלב שלי עדיין פוחד , הראש שלי עדיין שואל....היום כשאתה כבר בן 73 האם אתה גאה בי האם אני הבת שרצית? האם הצלחת לקבל ממני משהו שעשה לך טוב...? שאלה נוספת יש לי אלייך אמא : מדוע עמדת מהצד ולעולם לא אמרת דבר? מדוע את עדיין בוחרת להיות אישה מוכת גורל החשופה להתעללות נפשית כל יום?להשפלה יומית - מה רצית שנלמד מכך? ....אבל זה כבר מכתב אחר אבא יקר שלי...אוהבת אותך
ואני שמחה בשבילך בה ביי
