אבא ארך רגליים

siv30

New member
אבא ארך רגליים

וובסטר גין- "אבא- ארך –רגליים" הוצאת ידיעות (פרוזה עשרה), 165 עמ' ג'רושה אבוט היא יתומה הגדלה בבית ג'ון גריר, בית יתומים שכל מטרתו לחנך את הילדים למשמעת, אזרחות טובה ולהגבלת רוח הדמיון והיצירתיות. יום אחד, היא מתבשרת כי אחד מהתורמים של המוסד, מעניק לה מלגה ודמי כיס לארבע שנים על מנת שתרכוש השכלה בקולג'. בתמורה, עליה לכתוב לו אחת לחודש מכתבים מפורטים על התקדמותה בלימודים. על ג'רושה נאסר לדעת פרטים בדבר המטיב שלה ואף עליה לא לצפות לתשובות, עליה לכנותו מר ג'ון סמית. כך יוצאת ג'רושה אבוט לעולם הרחב ומתחילה את לימודיה בקולג'. היא מתמידה וכותבת מכתבים ולא נשארת חייבת לאף אחד, לא לבית היתומים ולא לאבא- ארך- רגליים. המכתבים מגלים בחורה מקסימה שאין בה על העולם ועל הוריה שנטשו אותה. היא בעלת דמיון שופע, הומור וכשצריך היא גם יודעת אסרטיביות מהי. היא מתבגרת לעניי הקורא ולמרות היותה "בורה" בהלכות העולם הגדול, היא לומדת מהר מאוד ומצליחה לצייר את החברה האמריקאית על היתרונות והחסרונות שלה, על הפערים שבה והקיטוב החברתי. הכתיבה קולחת ונוגעת ללב. הספר מקסים ומומלץ בחום לא רק לבני עשרה. למי שלא קרא ספיילר רצחני בהמשך- לא מזמן התנהל בפורום דיון שבו נשמעו טענות על המוסריות של האקט של אבא ארך רגליים. גלשתי באינטרנט וראיתי שגם היו התייחסויות לעניין כפדופיליה. לגבי פדופיליה בכלל אין מה לדבר, כי היא מעל גיל 18 ולטעמי לקרוא למערכת יחסים כזו פדופיליה מעקר את המשמעות שלו. לגבי המוסריות של ההתנהגות שלו, האמת היא, שחלק מההתנהגויות שלו באמת היו מוזרות והפריעו לי. כמו הסירוב שלו שהיא תיסע לחופשה עם חברה שלה, כשהוא יודע שלנסיעה מצטרף אחד מהחברים. או נושא הזהות העלומה שלו. אבל היא דווקא לא שתקה לו ובפעמים הבאות היא כבר לא שאלה אותו וגם כשהיה לו מה להגיד היא פשוט דאגה שהדברים שלו יגיעו אליה מאוחר מידי. זה נכון, שאפשר לראות בשיטה שלו דרך למציאת כלה, ועוד אחת משכילה, אבל אני חושבת שצריך לראות את הפעילות שלו למול האלטרנטיבה, מה היה העתיד של ג'רושה בלעדיו? אז במקרה הזה הלך לו והוא מצא כלה. אבל באותה המידה, היא היתה יכולה שלא להסכים. סה"כ היא התאהבה בג'רווי, שהצטייר כטיפוס מקסים (למרות שגם לו היו כמה בעיות התנהגותיות של שתלטנות יתר). בנוסף, צריך גם לזכור מתי הספר נכתב ופורסם. מדובר בשנות ה- 20 של המאה הקודמת, כך שמה שנראה בענינו מוזר, יתכן והיה מקובל בזמנו וזו דרך למציאת שידוך שלא בדרך הרגילה. רק אסור לשכוח שאז היה חריג למצוא שידוכים וזיווגים של המעמד הגבוה עם העמך, כך שזה יפה שבכלל זה קרה.
 

מ ה פ כ ן

New member
תסכית ברדיו...

מישהו זוכר שבסוף שנות ה- 70 תחילת ה- 80 של המאה הקודמת, הייתה סידרת תסכיתים ברדיו של הסיפור הזה ?!, נדמה לי שבתכנית חתול בשק...
 
כן, אני זוכרת , ילדה סיפר ה את זה ב

רשת א, איך שראתי את השם של הספר עלה לי בראש התסכיתים , הכי אני זוכרת את התסכיתים של גבעת האירוסים (רק ככה שאני מקשיבה לסיפור השתכנעתי לאכול את ארוחת הצהרים :)
 

byron

New member
לבת ולבן ולמי שמתעניין.....

היו כ"כ הרבה תסכיתים שווים אז, שני אלו זכורים לי במיוחד. אני די בטוח שהיה גם את אורי של אסתר שטרייט וורצל. היה משו על ילדים בוורשה של לפני המלחמה. רק להזכר בזה עושה לי נעים בבטן עם ארוחת הצהריים (בתור ילד מפתח הייתי חוזר הבייתה ישר בשביל להאזין לזה, ולא מסתובב בחוץ)
 
גם אני אהבתי מאד את התוכניות האלו

ואתם מוכנים להפסיק לקרוא למאה ה-20 המאה הקודמת? אתם גורמים לי להרגיש זקנה!
 
../images/Emo51.gif על הביקורת, ואני מסכימה גם

עם דעתך בעניין ה
. ורק תהיה אחת יש לי - מה פתאום ג'רושה? כלומר, ברור לי שככה קראו לה באנגלית, אבל בספר שלי היא נקראת "ירושה", שזה שם עוד יותר מכוער, ו"ג'ודי" לעומתו נראה עוד יותר יפה.
 

siv30

New member
בתרגום המחודש של פורזהעשרה

היא נקראת ג'רושה. יתכן שזה היה ירושה או שיתכן שזה כמו בצרפתית כאשר ישנו שילוב מסויים של אותיות ה- J הופך במבטא לY. אין לי מושג.
 

חוטהשני

New member
לגבי ה../images/Emo58.gif כשקראתי את הספר (ואני מניחה שבתקופה שהספר נכתב זה גם היה כך..) זה נראה לי סיפור מאד רומנטי מהבחינה החיובית של העניין.. היום זה נראה פתאם לא הגיוני ולא הוגן - מה פתאם אדם לוקח לחסות ילדה ואי"כ רוצה להתחתן איתה וכו'.. אבל אז כשהספר נכתב ראו את העולם בצבעים יותר יפים מאשר היום ../images/Emo10.gif
 

ofec bar

New member
הספר האהוב עלי!

מאז שקראתי אותו לראשונה (בגיל 10 או משהו כזה) לקחתי אותו כמעט לכל נסיעה. זכורים לי לילות בטיולים של התנועה שישבנו בסק"שים והקראנו בתורות אחד לשני. העותק שלי, הירוק, מקומט מטל שיבש. איזה ספר נהדר.
 

ofec bar

New member
הי! גם אני התגעגעתי

האמת שבזמן היעדרותי קראתי בעיקר ספרים עיוניים יחסית, שהבאתי אתי מניו יורק וספרים שהזמנתי מאמאזון. אתמול סיימתי את הקץ לנשק שהתחלתי מזמן. אמנם נהניתי ממנו, אבל בסוף הוא השאיר לי תחושת ריקנות, והאמת שלא עשה לי "וואו". אולי זה כי מרחתי אותו במשך המ ו ן זמן, אבל הוא פשוט לא משך אותי עד כדי כך... לקראת הסוף כבר ממש חיכיתי שזה ייגמר. עכשיו התחלתי (במקביל לעיוניים) את הספר "לה'אפאיר" של דיאן ג'ונסון שכתבה את "לה'דוורסה". אני ממש ממש בהתחלה, אבל זה נראה לי כמו ספר קריסטמס מושלם.
 

siv30

New member
מאוד התלבטתי אם לקנות אותו

במבצע של ידיעות מנויים, ובסוף החלטתי נגד, רכשתי במקום את "תמונתו של דוריאן גריי".
 

ofec bar

New member
קניתי אותו

בניו יורק, בחנות של משומשים ומחירי חסכון, עבור 5 דולר. מדובר בספר חדש. בכלל, חזרתי מניו יורק עם 19 ספרים, חלקם ספרי אמנות כבדים ואיכותיים.
 

ofec bar

New member
דיברתי בעיקר על טיולים של התנועה

השומר הצעיר: "אינו מעשן, אינו שותה, ושומר על טוהר מיני"
 

Athaclena

New member
שמעתי על זה יותר מפעם,

אבל עכשיו אני באמת הולכת לקרוא את זה. יש אותו באנגלית באינטרנט, באופן חוקי - עד היום לא ידעתי איפה אמצא את הספר... תודה על ההמלצה, היא דירבנה אותי לבדוק את זה
 

siv30

New member
אין בעד מה

הספר מאוד מהנה וכתוב בשפה קולחת ועשירה. בכל מקרה מעניין אותי לדעת איך קראו לבחורה בגירסה האנגלית, אז אם תוכלי לכתוב כאן זה יספק את סקרנותי. תודה.
 
למעלה