adam 33, קראת את התגובה שלי
(הראשונה) אחרי המקרה? העתקתי לך אותה: "אתמול בעלי חזר הבייתה כמעט באחת בלילה ונשארנו לדבר עד ארבע לפנות בוקר. הוא אמר שחסרתי לכולם שם ולו במיוחד, שהוא ישב וחשב שם על הרבה דברים והצליח להסתכל על הדברים מבחוץ ושהוא מתנצל על שפגע בי ומודע לכמה שזה לא היה בסדר. הוא אמר שאני האשה המושלמת בשבילו ושאני הדבר הכי טוב שקרה לו, שהוא אוהב אותי מאוד מאוד ולא רוצה שדברים כאלו יקרו יותר. כמובן שעם הריגשי שלי ישר נכנסו גם הדמעות לסיפור, וגם אני אמרתי לו כמה וכמה דברים נחמדים עליו- ובעיקר אמרתי לו כמה אני שמחה שאנחנו יושבים ומדברים- ולא נלחמים, מדברים. כל העסק הכלכלי של רכישת דירה נורא מלחיץ אותנו וזה משליך לעניינים אחרים, אבל תודה לאל, אתמול ישבנו עד 4 לפנות בוקר, הבהרנו דברים, התרגשנו וריגשנו אחד את השניה במילים שיצאו מהלב ונרדמנו מחובקים... נכון שהייתי קטנונית ואני לא חושבת שזה שלא הלכתי איתו היה בסדר- אבל בדיעבד, זה הכניס אותו קצת לפרופורציה ועל זה אני שמחה. בסך הכול- אני לא מחליפה אותו באף אחד בעולם!! אני מאוהבת בו בטירוף, אני רואה גברים מסביבי גם גברים מאוד מושכים והלב שלי מתחמם מהמחשבה שכמה כייף לי שאני מרגישה שאין מי שיכול להתעלות עליו.... תודה רבה על תשומת ליבך ועל האוזן הקשבת.... תודה, תודה, תודה." איך בדיוק מכל זה הסקת שהוא מפחד ממני? ומה ביקורתי בזה שהוא לא נתן לי לפתוח את הפה? זה נראה לך דבר שלא לגיטימי למחות נגדו? זה שהתווכחנו לא אומר שאין לנו היסטורייה ארוכה מאוד של שיחות נפש. זה ממש נראה כאילו קראת מקרה אחר או שהחלטת "להשלים את התמונה" עם פרטים עסיסיים יותר... בעלי ביקש שאבוא איתו לחברים שלו, הוא טוען שהם מעריצים אותי (וגם אני מאוד מאוד אוהבת אותם), הוא גם מאוד אוהב את החברים שלי רק מעדיף שהם יבואו אלינו כי הוא מתעצל להזיז את עצמו-הוא מודה בזה!!! הוא גם תמיד מציע להם להצטרף אלינו ליציאות עם חברים שלו או לנופשים/ימי כייף- הוא חושב שיש לי אחלה חברים, וכשהוא כן מגיע איתי אליהם הוא נהנה מאוד. פשוט שהחברים שלו הם חבריי ילדות והם יודעים איך להוציא אותו מהכבדות ("כבדות" זה ביטוי שהוא משתמש בו ולא אני. (ציטוט: "אני כבד, את יודעת שאני כבד- תזמיני אותם אלינו"-הבעיה היא שכשהכרנו הוא היה "זורם" ופתאום עם הזמן הוא יותר ויותר כבד) בשישי האחרון הוא התבעס מזה שהוא הלך לבד ושוחח איתי על זה עד הבוקר כי זה הציק לו והוא אמר שהוא לא רוצה שזה יקרה יותר- ככה שהתיאוריה שלך על "לנשום לבד" לא ממש תופסת... יש לנו חיים גם בנפרד, אנחנו לא "דבק" אני יוצאת לשבת בבית קפה עם חברות/ עובדת/מתאמנת בחדר כושר/עובדת בעוד עבודה צדדית- הוא עובד/לומד/ומתאמן- אנחנו לא 24 שעות יחד שמישהו מאיתנו מרגיש שהוא צריך "אוויר"... והכי חשוב: בעלי הוא גבר שמתחבר ומתחבב בכל מקום- (זה מה שאני גם אוהבת בו),הוא ממש לא אחד כזה שישמש בתור בן לוויה נטו או יתפקד על תקן עציץ. אני יודעת שהכוונה שלך הייתה טובה אבל קצת חורה לי לראות התיימרות כזו והגזמה בביטויים כמו: "בעלך מפחד ממך"-"את תמיד בוחנת"-"את מעמסה"-"הוא מעדיף לנשום לבד"-"הוא מרגיש בצד"פשוט הוצאת את כל הפרטים מפרופורציה... כשאתה בא לתת למישהו עצה- אל תשער השערות ותקבע קביעות נחרצות על סמך השערות, אתה עושה עוול לאדם שאתה מייעץ לו, זה נורא כייף להרגיש שיש לך את כל התשובות לבעיה של מישהו-אבל לפני שאתה מייעץ תבדוק את הפרטים ותוודא שהבעיה הזו בכלל קיימת או שאתה משער שהיא קיימת. יש לנו אחריות על עצות שאנחנו נותנים-וגם אם הן וירטואליות, רצוי שיהיו הוגנות.
(הראשונה) אחרי המקרה? העתקתי לך אותה: "אתמול בעלי חזר הבייתה כמעט באחת בלילה ונשארנו לדבר עד ארבע לפנות בוקר. הוא אמר שחסרתי לכולם שם ולו במיוחד, שהוא ישב וחשב שם על הרבה דברים והצליח להסתכל על הדברים מבחוץ ושהוא מתנצל על שפגע בי ומודע לכמה שזה לא היה בסדר. הוא אמר שאני האשה המושלמת בשבילו ושאני הדבר הכי טוב שקרה לו, שהוא אוהב אותי מאוד מאוד ולא רוצה שדברים כאלו יקרו יותר. כמובן שעם הריגשי שלי ישר נכנסו גם הדמעות לסיפור, וגם אני אמרתי לו כמה וכמה דברים נחמדים עליו- ובעיקר אמרתי לו כמה אני שמחה שאנחנו יושבים ומדברים- ולא נלחמים, מדברים. כל העסק הכלכלי של רכישת דירה נורא מלחיץ אותנו וזה משליך לעניינים אחרים, אבל תודה לאל, אתמול ישבנו עד 4 לפנות בוקר, הבהרנו דברים, התרגשנו וריגשנו אחד את השניה במילים שיצאו מהלב ונרדמנו מחובקים... נכון שהייתי קטנונית ואני לא חושבת שזה שלא הלכתי איתו היה בסדר- אבל בדיעבד, זה הכניס אותו קצת לפרופורציה ועל זה אני שמחה. בסך הכול- אני לא מחליפה אותו באף אחד בעולם!! אני מאוהבת בו בטירוף, אני רואה גברים מסביבי גם גברים מאוד מושכים והלב שלי מתחמם מהמחשבה שכמה כייף לי שאני מרגישה שאין מי שיכול להתעלות עליו.... תודה רבה על תשומת ליבך ועל האוזן הקשבת.... תודה, תודה, תודה." איך בדיוק מכל זה הסקת שהוא מפחד ממני? ומה ביקורתי בזה שהוא לא נתן לי לפתוח את הפה? זה נראה לך דבר שלא לגיטימי למחות נגדו? זה שהתווכחנו לא אומר שאין לנו היסטורייה ארוכה מאוד של שיחות נפש. זה ממש נראה כאילו קראת מקרה אחר או שהחלטת "להשלים את התמונה" עם פרטים עסיסיים יותר... בעלי ביקש שאבוא איתו לחברים שלו, הוא טוען שהם מעריצים אותי (וגם אני מאוד מאוד אוהבת אותם), הוא גם מאוד אוהב את החברים שלי רק מעדיף שהם יבואו אלינו כי הוא מתעצל להזיז את עצמו-הוא מודה בזה!!! הוא גם תמיד מציע להם להצטרף אלינו ליציאות עם חברים שלו או לנופשים/ימי כייף- הוא חושב שיש לי אחלה חברים, וכשהוא כן מגיע איתי אליהם הוא נהנה מאוד. פשוט שהחברים שלו הם חבריי ילדות והם יודעים איך להוציא אותו מהכבדות ("כבדות" זה ביטוי שהוא משתמש בו ולא אני. (ציטוט: "אני כבד, את יודעת שאני כבד- תזמיני אותם אלינו"-הבעיה היא שכשהכרנו הוא היה "זורם" ופתאום עם הזמן הוא יותר ויותר כבד) בשישי האחרון הוא התבעס מזה שהוא הלך לבד ושוחח איתי על זה עד הבוקר כי זה הציק לו והוא אמר שהוא לא רוצה שזה יקרה יותר- ככה שהתיאוריה שלך על "לנשום לבד" לא ממש תופסת... יש לנו חיים גם בנפרד, אנחנו לא "דבק" אני יוצאת לשבת בבית קפה עם חברות/ עובדת/מתאמנת בחדר כושר/עובדת בעוד עבודה צדדית- הוא עובד/לומד/ומתאמן- אנחנו לא 24 שעות יחד שמישהו מאיתנו מרגיש שהוא צריך "אוויר"... והכי חשוב: בעלי הוא גבר שמתחבר ומתחבב בכל מקום- (זה מה שאני גם אוהבת בו),הוא ממש לא אחד כזה שישמש בתור בן לוויה נטו או יתפקד על תקן עציץ. אני יודעת שהכוונה שלך הייתה טובה אבל קצת חורה לי לראות התיימרות כזו והגזמה בביטויים כמו: "בעלך מפחד ממך"-"את תמיד בוחנת"-"את מעמסה"-"הוא מעדיף לנשום לבד"-"הוא מרגיש בצד"פשוט הוצאת את כל הפרטים מפרופורציה... כשאתה בא לתת למישהו עצה- אל תשער השערות ותקבע קביעות נחרצות על סמך השערות, אתה עושה עוול לאדם שאתה מייעץ לו, זה נורא כייף להרגיש שיש לך את כל התשובות לבעיה של מישהו-אבל לפני שאתה מייעץ תבדוק את הפרטים ותוודא שהבעיה הזו בכלל קיימת או שאתה משער שהיא קיימת. יש לנו אחריות על עצות שאנחנו נותנים-וגם אם הן וירטואליות, רצוי שיהיו הוגנות.