אאאא. שלום..
זרקו אותי היום הבייתה. כאילו מה העניינים? לפני הניתוח אמרו לי אישפוז של עשרה ימים עד שבועיים... והיום- כולה 5 ימים, והנה, אני כבר אצל ההורים אחרי חרופ רציני על הספה. אז... עבר בשלום, כך נראה לי ולרופאיי. היה ניתוח של משהו כמו 5.5 שעות. פתחו לי את הבטן לאורך ותיקנו כל מה שהיה צריך. לא יאומן - אין תפרים חיצוניים, אין סיכות. ככה. הכל מוצמד מבפנוכו, צלקת מה זה עקומה וארוכה פלאס עיקוף פופיק אבל נראית בעלת פוטנציאל החלמה יפה. העוסקים במלאכה - ד"ר זמורה שוואלה - התגלה כמקסים אמיתי. מממ... דווקא עכשיו כשדרכינו יפרדו (אינשאללה)... אז כן, מפרגנת לו ובגדול
. איתו - האחד והיחיד ד"ר רוזין שלא ברור לי מה הוא עושה בבי"ח בימי שישי ושבת. אבל עדיין אהיה מוכנה להינשא לו בשנייה שיגיד. ואיך אפשר בלי האלוף - המלאך המגן, המסור ושומר איברי התינוקים שלי - ד"ר סוריאנו שחיפש אנדואים וקולולו - לא מצא (תותח אמיתי. מינואר אני נקייה
), וסגר לי עוד "שיפוץ" וגינלי שאהיה יפה לביקורים
המחלקה הפעם הפתיעה. לטובה. טופלתי היטב והאחיות היו ממש אחלה. מאוד מעודד. שאפו לכירורגית ב' בתה"ש
הייתי כיממה מחוברת למשאבת סמים אז כנראה נראיתי קצת מפחידה לסביבה ובעיקר ישנונית ונאנחת. אחרי שלא ממש הצלחתי לנשום או בכלל לעשות משהו עם עצמי החליטו שחלאס עם המכונה המגניבה ואז הכריחו אותי לקום, לשבת, ללכת ואני בעיקר התלוננתי. הרעיבו אותי כיומיים ובקושי הרשו לי לשתות אז גם כאב לי הראש חחחח. תודה גדולה לארץ דמיוני ולגואי שהגיעו לסעוד אותי וזכו לצפות בי ישנה והעבירו את זמנן יחד בסבבה בלעדיי
תודה ליפתי פיצ שגם שמרה עלי בעודי מסטולה היטב
זריקות וולטרן וכמה שפריצים של אופטלגין לוריד כבר סידרו אותי יפה, קצת לחם ומרק וזהו- כל הכוחות חזרו. הזרבוב - אותו אחד מוכר ואהוב. אמנם קצת חיוור אבל פעיל וחייכן. היום הדבקתי לו את בסיסו ושקיתו הרגילה (כן זק, לאורך!!
חייבת לך עוד טלפון). נקז וקטטר הוציאו לי אתמול. לא יודעת אם בכלל הספקתי לרדת במשקל! היום הגיע רוזין, ואמר לי - יאללה, הבייתה. יש יום יפה... הוציאו לך קטטר, אין נקז, אין לך שום מחט ביד, אין תרופות מיוחדות - תבואי מחר לקחת מכתב שיחרור. אני - אבל אין לי מה ללבוש... (הוריי לקחו ביום הניתוח את בגדיי האזרחיים). רוזין -
אז יצאתי מבי"ח עם פיג'מה כאילו עשיתי "ויברח" ואבא שלי ואני הפתענו את אמי חחחחח. תודה לכולן על הדאגה והאהבה. מקווה לחזור לעצמי במהרה ויאללה, להסתער על החיים.
זרקו אותי היום הבייתה. כאילו מה העניינים? לפני הניתוח אמרו לי אישפוז של עשרה ימים עד שבועיים... והיום- כולה 5 ימים, והנה, אני כבר אצל ההורים אחרי חרופ רציני על הספה. אז... עבר בשלום, כך נראה לי ולרופאיי. היה ניתוח של משהו כמו 5.5 שעות. פתחו לי את הבטן לאורך ותיקנו כל מה שהיה צריך. לא יאומן - אין תפרים חיצוניים, אין סיכות. ככה. הכל מוצמד מבפנוכו, צלקת מה זה עקומה וארוכה פלאס עיקוף פופיק אבל נראית בעלת פוטנציאל החלמה יפה. העוסקים במלאכה - ד"ר זמורה שוואלה - התגלה כמקסים אמיתי. מממ... דווקא עכשיו כשדרכינו יפרדו (אינשאללה)... אז כן, מפרגנת לו ובגדול
