אני מצטרפת.
זו סוגיה לא פשוטה בכלל. אבל אני חושבת שכל מי שהתנסה בזוגיות ארוכה, אמיתית, לא כזו שמוכרים לנו בסרטים, כוללת גם משברים מהסוג הזה. בסה"כ זוגיות, גם חתונה, לא כוללות באמת יכולת לשלוט על הלב מעתה ועד עולם כך שלא יחשוק באף אחד אחר. בעיני, זוגיות זו בחירה, בחירה במישהו אחד על פני שאר העולם. גם כי הלב אמר אבל גם כי הראש אמר. זה לא אומר שבחיים לא תחשבי יותר שמישהו אחר יפה מאוד, אולי יפה יותר, וזה לא אומר שלא תתאהבי מדי פעם בכל מיני אנשים חולפים [ולפעמים גם תבלבלי בין תשוקה לאהבה, בין תאווה לאהבה ובין משיכה לאהבה...] אבל זה אומר שגם אם זה יקרה, את תזכרי שבחרת במישהו. אחד. כי ככה את רוצה את זה - אחד על אחד. גם מהצד שלו וגם מהצד שלך. בעיני כדאי לחכות ולראות איך תרגישי בהמשך. אם זה יהיה משהו חזק מאוד, אז כמו שקולדון כתבה, אולי תביני שהקשר שאת נמצאת בו כבר לא מתאים לך. אבל אולי יעבור זמן והתשוקה הראשונית קצת תרגע ותזכרי שאת במקום שאת שמחה להיות בו עם מישהו שאת שמחה להיות בו... ושם תשארי....
