אתה הגלים הרוחשים בנשמתי עם ליל האדוות המלטפות את גופי בשיר. אלמוגים המצפינים את סודי העדין. תן בי שני עיניך אקטוף מהן פריחות של אביב שוט בליבי נע ונד כמו הים נושא שובל תשוקותיי .
לחישת גלי ים בתוך ערגת לבי קוראת את שמך. השחר מהסס וסערה מתוכי מקציפה אדוות. הגעגוע במעגלים מתרחבים כמו אבן שזרקת, כמו לבי השוקע. החרשתי, אל יומך החדש פורשת נשיקותי. והים, סב ונרגש עמוק ואפל כעיניי. ושפתיי לא רואות לוחשות שוב שמך...
