½Images and Words - 5
(מתוך ביקורת גרועה ביותר על אלבום דרים ת´יאטר) (ארוך, אבל בבקשה!!!! תקראו...) אפילו עם כניסתו של ג´יימס לאברי לתפקיד הקולות, DT לא התקדמו עם המוזיקה שלה. אם הם היו מקליטים את When Dream And Day Unite עם ג´יימס, בטח לא הייתם רואים הבדל בין ´Imgaes & Words´ לאלבום הבכורה שלהם. אז למה הדירוג הנמוך? קודם כל, כל שלושת הבאלדות באלבום שוות את הזבל שלכם, ולא שום דבר יותר. הן כולן גרועות. "another day" הוא בלאדת מטאל רגילה ונדושה, עם סולו סקסופון (!!!) באמצע. "Surrounded" זה ערבוב סינטי משעמם במשך חמש וחצי דקות, עם המילים הכי נדושות שאפשר. לבסוף, "Wait For Sleep" הוא בלדת פסנתר באורך 3 דקות, שאין בה כל היגיון. בנוסף, אנחנו מקבלים את הזבל ה"הייר-מטאל", הארד-פופי באורך 8 דקות שהוא "Pull Me Under". עם כל אלה, קיבלתם את האלבום שאף אחד א רוצה לשמוע! אז... מה מציל את האלבום? השירים האחרים, כמובן! "Take The Time" הוא אפוס פרוגרסיבי חזק ובאורך 8 דקות, עם קלידים רצחניים וסולואי גיטרה. עם פזמון קליט בתוכו בנוסף. "Metropolis, part 1" הוא החלק הראשון לסיפור יומרני, שהומשך מאוחר יותר. אבל בכל 9 הדקות שלו - הוא לא נהפך למשעמם! אינטרו מדהים עם סינטי מדהים, מלודיות ווקליות מצויינות, וג´אם מורכב באמצע. בכלל אי אפשר להבחין איפה נמצאות המלודיות. זה פשוט מרגש! ולבסוף, "Learning To Live" באורך 11 ד´, פשוט גאוני! מילים אדירות ומעניינות על אדם הסובל מאיידס, הלומר לחיות בדרך חים חדשה. מלודיות מדהימות ועוד ג´אם קליט. יש בנוסף את "Under A Glass Moon" - חביב, אבל עם המילים הכי מטומטמות שניתן. אז מה יש לנו בסיכומו של דבר? השירים האהובים עלי של DT (מטרופוליס, לרנינג טו ליב), 4 שירים מחורבנים.. האלבום שווה את כספכם? ובכן.. כן ולא באותו זמן, החליטו בעצמכם.
(מתוך ביקורת גרועה ביותר על אלבום דרים ת´יאטר) (ארוך, אבל בבקשה!!!! תקראו...) אפילו עם כניסתו של ג´יימס לאברי לתפקיד הקולות, DT לא התקדמו עם המוזיקה שלה. אם הם היו מקליטים את When Dream And Day Unite עם ג´יימס, בטח לא הייתם רואים הבדל בין ´Imgaes & Words´ לאלבום הבכורה שלהם. אז למה הדירוג הנמוך? קודם כל, כל שלושת הבאלדות באלבום שוות את הזבל שלכם, ולא שום דבר יותר. הן כולן גרועות. "another day" הוא בלאדת מטאל רגילה ונדושה, עם סולו סקסופון (!!!) באמצע. "Surrounded" זה ערבוב סינטי משעמם במשך חמש וחצי דקות, עם המילים הכי נדושות שאפשר. לבסוף, "Wait For Sleep" הוא בלדת פסנתר באורך 3 דקות, שאין בה כל היגיון. בנוסף, אנחנו מקבלים את הזבל ה"הייר-מטאל", הארד-פופי באורך 8 דקות שהוא "Pull Me Under". עם כל אלה, קיבלתם את האלבום שאף אחד א רוצה לשמוע! אז... מה מציל את האלבום? השירים האחרים, כמובן! "Take The Time" הוא אפוס פרוגרסיבי חזק ובאורך 8 דקות, עם קלידים רצחניים וסולואי גיטרה. עם פזמון קליט בתוכו בנוסף. "Metropolis, part 1" הוא החלק הראשון לסיפור יומרני, שהומשך מאוחר יותר. אבל בכל 9 הדקות שלו - הוא לא נהפך למשעמם! אינטרו מדהים עם סינטי מדהים, מלודיות ווקליות מצויינות, וג´אם מורכב באמצע. בכלל אי אפשר להבחין איפה נמצאות המלודיות. זה פשוט מרגש! ולבסוף, "Learning To Live" באורך 11 ד´, פשוט גאוני! מילים אדירות ומעניינות על אדם הסובל מאיידס, הלומר לחיות בדרך חים חדשה. מלודיות מדהימות ועוד ג´אם קליט. יש בנוסף את "Under A Glass Moon" - חביב, אבל עם המילים הכי מטומטמות שניתן. אז מה יש לנו בסיכומו של דבר? השירים האהובים עלי של DT (מטרופוליס, לרנינג טו ליב), 4 שירים מחורבנים.. האלבום שווה את כספכם? ובכן.. כן ולא באותו זמן, החליטו בעצמכם.
ו...נראה לי דיברנו על זה כבר... גם אתה מאלה ששונאים את פטרוצ´י... חבל...