שאלה...

שאלה...

אשמח אם מישהו יוכל להסביר לי את ההבדל העקרוני בין עקומה סיגמואידית (מה זה בכלל?) להיפרפרבולה.. ואני מתכוונת לא רק ברמת השרטוט.. אלא את העיקרון.. למשל, מה ההבדל בין חומר שנוטה להתקשר לחומר אחד לפי עקומה סיגמואידית לבין התקשרותו לי עקומת היפרפרבולה? מה אומרת העלייה? אם מישהו הבין, אשמח לקבל הסבר! תודה רבה!

תשובה

ציינת "חומר שמתקשר לחומר אחר" אם כן חפשי בגוגל "עקומה סיגמואידית" ותגיעי ללינק למצגת שבה מצוינת עקומה סיגמואידלית המתראת קינטיקה של אנזימים אלוסטריים, המנגנון שמתואר עונה על שאלתך. באשר להיפרפרבולה, אין דבר כזה, את לבטח מתכוונת ל היפרבולה . ובכן במקרה של חומר מתקשר לחומר, אין דוגמא יותר טובה מהסבר על גרף של היפרבולה מהמודל האנזימטי של גרף מיכאליס מנטין, חפשי עליו ברשת ותלמדי מה העלייה אומרת.

האמת היא שהתכוונתי להומוגלובין

וזיקה לחמצן..

היתה לי הרגשה כזאת...

מיוגלובין מול המוגלובין... לומדת ביוטכנולוגיה בתיכון או שזה במסגרת אוניברסיטאית? אני מניחה שאת מדברת על גרף שיעור רוויה של נשאי חמצן כפונקציה של לחץ החמצן.. אחוז הרוויה מבטא את הזיקה של החלבון לחמצן. בשל האפקט הקואופרטיבי (השיתופי), ניתן לראות שעקומת הרוויה של המוגלובין היא סיגמואידית, מהיכן זה נובע; ידוע כי ההמוגלובין בנוי מ4 תת יחידות, ולהן מצב relaxed [רפוי, פתוח], ומצב tensed [מתוח, סגור], במצב ה"רפוי" (R) ישנה זיקה גבוהה לחמצן, ובמצב ה"מתוח" (T) הזיקה נמוכה.. כאשר עולה הלחץ, עולה הסיכוי שאחת מ4 תת היחידות תקשור חמצן, במצב זה כל המולקולה נפתחת ממצב T למצב R ו3 היחידות האחרות גם קושרות חמצן, לכן העלייה אינה היפרבולית או לינארית, יש קפיצה חדה ברוויה בחמצן משום שכפי שהסברתי, ברגע שמולקולת חמצן אחת נקשרת, 3 נוספות נקשרות אחריה. למעשה, כאשר נשים את 2 העקומות באותו הגרף, ניתן לראות, שבכל לחץ, זיקת המיוגלובין לחמצן גבוהה מזו של ההמוגלובין, וזאת כדי שהחמצן יעבור למיגלובין ברקמות השריר. הסיבה שמיוגלובין הוא בעל עקומה היפרבולית, היא שבלחצי חמצן נמוכים - כלומר, כאשר לשריר חסר חמצן - החמצן ישוחרר אליו, וכאשר הוא אינו זקוק לחמצן באופן מיידי, הוא ישאר קשור למיוגלובין אשר אוגר אותו. אני מקווה שזה יעזור להבהיר את הנושא.. בהצלחה!

תודה את מלכה!

תגובה

וההסבר שלי גם רלוונטי להמוגלובין