מקבל חלקית
יתכן בהחלט שהאפשרות הטובה ביותר לפרשנות היא זו של ריבוי מסורות ותופעה כזו היא נפוצה במקרא שאינו טקסט הרמוניסטי כלל. בעיות קשות בכל הקשור לאילני יוחסין, כפילויות היסטוריות ושאר סתירות הן רבות ביותר ונדמה לי שכבר אין בכך משהו מהפכני (בניגוד למשל לזמנו של שפינוזה). אני בכלל לא בטוח לעומת זאת שמחבר ספרי שמואל ומלכים היה בעד דוד וזאת בניגוד לספר דברי הימים שתומך בו לחלוטין. בספר שמואל מופיעה ההתנגדות הכי רצינית שאני מכיר במקרא למלוכה (שמואל א' ח') כאשר מי שמקיים את נבואות הזעם של שמואל הם דוד ושלמה. ספרי שמואל ומלכים אינם מסתירים כלל את חטאי המלכים ובעיקר לא את חטאי דוד ושלמה. מצד שני הם גם מזכירים את הדברים החיוביים שמלכים אלה עשו אבל עדיין בסך הכל הכללי כאשר משווים את הטקסטים הללו לתיאורים היסטוריים אחרים של מלכים על ידי סופרים משוחדים כמו מחבר ספר דברי הימים או מעמים אחרים: פוליביוס, ליוויוס, וירגיליוס (שהלל את בית יוליוס) וכו' רואים משהו מאוד שונה. למעשה מחברי ספרי שמואל ומלכים נותנים בספריהם מקום נרחב ובולט (אם לא מוחלט לגמרי) למסורת המתנגדת למלוכה מכל וכל. ראשית לשאול שהוא אדם משכמו ומעלה אבל ארצי ביותר, מושפע מהעם ומהמציאות ועל כן לא נסמך על אלהים, בעל גאווה וגיבור טראגי של ממש בתוך מסורת שלא אוהבת גיבורים כאלה. ואחריו דוד מי שמתחטא לפני אלהים מצד אחד אבל חוטא על ימין ועל שמאל מאידך, ולבסוף שלמה שעובר על שלושת האיסורים שאסור למלך לעשות (להרבות נשים, זהב וסוסים) וסופו עובד אלילים ומחזיר מבני ישראל לעבדות במצרים. כמובן שמסורת אנטי מלוכנית זו תואמת את דברי גדעון בספר שופטים אולם מנוגדת לחלוטין לרוח ספר זה שעיקרו "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" וכך ניתן לראות למעשה שהפתרון לשאלת המשטר הטוב לפי המקרא אינה תלויה בקיום המלך או בהעדרו. ולגבי הכנסת המסורות. לי נדמה שזו דרכו של מקרא לשמר מסורות כפי שהוא עושה כאמור בעוד מקורות. אגב זו היתה גם דרכם של ספרי היסטוריים אחרים בעת העתיקה.
יתכן בהחלט שהאפשרות הטובה ביותר לפרשנות היא זו של ריבוי מסורות ותופעה כזו היא נפוצה במקרא שאינו טקסט הרמוניסטי כלל. בעיות קשות בכל הקשור לאילני יוחסין, כפילויות היסטוריות ושאר סתירות הן רבות ביותר ונדמה לי שכבר אין בכך משהו מהפכני (בניגוד למשל לזמנו של שפינוזה). אני בכלל לא בטוח לעומת זאת שמחבר ספרי שמואל ומלכים היה בעד דוד וזאת בניגוד לספר דברי הימים שתומך בו לחלוטין. בספר שמואל מופיעה ההתנגדות הכי רצינית שאני מכיר במקרא למלוכה (שמואל א' ח') כאשר מי שמקיים את נבואות הזעם של שמואל הם דוד ושלמה. ספרי שמואל ומלכים אינם מסתירים כלל את חטאי המלכים ובעיקר לא את חטאי דוד ושלמה. מצד שני הם גם מזכירים את הדברים החיוביים שמלכים אלה עשו אבל עדיין בסך הכל הכללי כאשר משווים את הטקסטים הללו לתיאורים היסטוריים אחרים של מלכים על ידי סופרים משוחדים כמו מחבר ספר דברי הימים או מעמים אחרים: פוליביוס, ליוויוס, וירגיליוס (שהלל את בית יוליוס) וכו' רואים משהו מאוד שונה. למעשה מחברי ספרי שמואל ומלכים נותנים בספריהם מקום נרחב ובולט (אם לא מוחלט לגמרי) למסורת המתנגדת למלוכה מכל וכל. ראשית לשאול שהוא אדם משכמו ומעלה אבל ארצי ביותר, מושפע מהעם ומהמציאות ועל כן לא נסמך על אלהים, בעל גאווה וגיבור טראגי של ממש בתוך מסורת שלא אוהבת גיבורים כאלה. ואחריו דוד מי שמתחטא לפני אלהים מצד אחד אבל חוטא על ימין ועל שמאל מאידך, ולבסוף שלמה שעובר על שלושת האיסורים שאסור למלך לעשות (להרבות נשים, זהב וסוסים) וסופו עובד אלילים ומחזיר מבני ישראל לעבדות במצרים. כמובן שמסורת אנטי מלוכנית זו תואמת את דברי גדעון בספר שופטים אולם מנוגדת לחלוטין לרוח ספר זה שעיקרו "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" וכך ניתן לראות למעשה שהפתרון לשאלת המשטר הטוב לפי המקרא אינה תלויה בקיום המלך או בהעדרו. ולגבי הכנסת המסורות. לי נדמה שזו דרכו של מקרא לשמר מסורות כפי שהוא עושה כאמור בעוד מקורות. אגב זו היתה גם דרכם של ספרי היסטוריים אחרים בעת העתיקה.
