סכין הגורקה - הסבר קצר
הסכין נקראת קוקרי או קוקורי (kukri, khukuri). היא איננה מאשטה אלא סכין לחימה כבדה שנקודת האיזון שלה נמצאת הרחק קדימה, בדומה לגרזן. הקוקרי קיים לא רק בנפאל אלא גם בצפון הודו, גם במתכונת של חרב קצרה עם להב בגיאומטריה דומה וידית עם מגן קשתי סביב האצבעות. הסברה המקובלת לגבי הצורה המיוחדת היא שזוהי גירסה מוקטנת של החרבות היווניות מטיפוס "קופיס" והחרבות הקלטו-איבריות מטיפוס "פלקאטה" שהיו בשימוש חלק מחיילי אלכסנדר הגדול, שכידוע הגיע בכיבושיו עד נהר האינדוס. על פי מסורת הגורקה אסור לשלוף את הסכין לחינם ויש לתת לה לשתות דם גם אם רק הוצאה לצורך תצוגה. הגורקה היה מבצע חתך מהיר באצבעו בעת ההחזרה לנדן. המנהג הולך ונעלם לצערנו. לא תמיד יש סכינים קטנות בנדן, לפעמים אין בכלל (במיוחד אם זה קוקרי הודי) ולפעמים פשוט הולכות לאיבוד. בגרסאות מיוחדות יש מגוון של כלי קטנים ולא רק שתי סכינים. תכליתן היא כזו: אחת מהן מושחזת היטב ומשמשת כלהב עבודה יומיומי, כמו אולר. השנייה בעלת להב קהה ולא מלוטש ומשמשת להפקת ניצוצות באמצעות הקשה באבן צור, להדלקת אש. בקוקרים תיירותיים שתי הסכינים זהות. עושים עד היום קוקרי אמיתיים כי יש להם שימוש וביקוש. חיילי הגורקה מקיימים באופן מסורתי גדודים בצבא הבריטי שנים רבות והם אינם אכזריים בשום פנים אלא חיילים ברמה גבוהה מאד ובגלל אמונתם בזים למוות, אינם נרתעים משום משימה. אגב, גם כוחות החי"ר הארגנטינים באותה מלחמה מודרנית השתמשו בכלים ארכאים, יש ברשותי חרב קצרה/סכין גדולה שהייתה בשימוש תקני בצבא ארגנטינה משנת 1912 ועד אחרי מלחמת פוקלנד, שבה נתפסו חרבות רבות כאלו שלל בידי הבריטים, רובן במצב חדש לגמרי.