ש ח ר של י ו ם חדש
New member
טל
טל הולך לקיטנה של בית הספר. הוא עולה לכיתה א'. מחר יש יום בריכה. לרגל העניין, נוריד לו את הסד לחמש שעות של הקייטנה במקום לשלוש שעות מפוצלות ביום. אריאלה אמרה שזה בסדר. ביום ה' אנחנו בפיזיו. אני חייבת להגיד שיש לי שאלות נוקבות לרופאים ולאריאלה. אני רוצה להבין למה כשטל בלי הסד, הוא סוחב קצת את הרגל. למה נתתי ילד עם הליכה תקינה לפני הניתוח, וקיבלתי ילד שסוחב רגל כבר כמעט חצי שנה אחרי הניתוח. בעוד שמונה חודשים הרגל אמורה להגיע למקסימום הטווח שלה ולמקסימום היישור שלה. אני פסימית משום מה. אני לא משוכנעת שהרגל תהיה ישרה אז. אני מצוברחת נורא. משהו כל כך לא ברור לי באופן שבו מתנהלים הדברים האלה. אני לא מרגישה שאני מקבלת מספיק הסברים. ב- 18.7 יש פגישה עם ויינטרוב. הוא בטח יגיד שאין לי סבלנות ורק אחרי שנה רואים את התוצאות. אבל הבטן שלי מתהפכת מהתחזיות האלה. משהו בפנים אומר לי שזה עוד לא סוף פסוק.
טל הולך לקיטנה של בית הספר. הוא עולה לכיתה א'. מחר יש יום בריכה. לרגל העניין, נוריד לו את הסד לחמש שעות של הקייטנה במקום לשלוש שעות מפוצלות ביום. אריאלה אמרה שזה בסדר. ביום ה' אנחנו בפיזיו. אני חייבת להגיד שיש לי שאלות נוקבות לרופאים ולאריאלה. אני רוצה להבין למה כשטל בלי הסד, הוא סוחב קצת את הרגל. למה נתתי ילד עם הליכה תקינה לפני הניתוח, וקיבלתי ילד שסוחב רגל כבר כמעט חצי שנה אחרי הניתוח. בעוד שמונה חודשים הרגל אמורה להגיע למקסימום הטווח שלה ולמקסימום היישור שלה. אני פסימית משום מה. אני לא משוכנעת שהרגל תהיה ישרה אז. אני מצוברחת נורא. משהו כל כך לא ברור לי באופן שבו מתנהלים הדברים האלה. אני לא מרגישה שאני מקבלת מספיק הסברים. ב- 18.7 יש פגישה עם ויינטרוב. הוא בטח יגיד שאין לי סבלנות ורק אחרי שנה רואים את התוצאות. אבל הבטן שלי מתהפכת מהתחזיות האלה. משהו בפנים אומר לי שזה עוד לא סוף פסוק.