טיפול במתבגרים
שלום על המדרכה,
אני מאוד יכול להעריך את הדאגה שלך לאחותך ותמיד קשה לנו לראות את בני משפחתינו מתמודדים עם קשיים בכלל ועם קשיים דומים לשלנו בפרט. אני יכול לראות עד כמה את מודאגת לגביה ועד כמה הדבר מטריד אותך.
לגבי שאלתך, הדרך הכי יעילה לעזור לה תלויה בכמה שאלות שאין לי כרגע את התשובות להן. ראשית, אנחנו לא יודעים בוודאות שאכן יש לה חרדה חברתית. כשם שזה לא יהיה מקצועי מצידי לאבחן פונים בפורום דרך האינטרנט, לא יהיה מקצועי מצידי גם לאבחן את אחותך ללא תהליך אבחון מסודר. שנית, אין לנו מידע לגבי מה מתרחש בטיפול, אז מאוד קשה להעריך את מידת האפקטיביות שלו. שלישית, אנחנו לא יודעים מה אחותך חושבת על הטיפול, על מצבה, על רצונותיה והמוטיבציה שלה ולכן בחרתי לענות בעיקר באופן כללי לגבי טיפול במתבגרים ופחות לגבי המקרה הספציפי.
באופן כללי, בטיפול במתבגרים יש חשיבות רבה לגייס את הסכמת המתבגר לתהליך הטיפולי. מתבגרים (וגם מבוגרים) אינם אוהבים שמכריחים אותם לעשות דברים שאינם רוצים. תהליך טיפולי מוצלח אינו יכול להתרחש ללא שיתוף פעולה מצד המטופל וללא רצונו, וכמובן שאין לפסיכולוגים את היכולת או הרצון להכריח אנשים להשתנות. לכן, גיוס המתבגר לטובת התהליך הטיפולי הוא חיוני וניתן לעשות את זה לפעמים על ידי דיון ביתרונות ובחסרונות של להיות בטיפול לעומת לא להיות בטיפול, או של התמודדות עם הבעיה כעת מול התמודדות איתה בעתיד. כפי שציינת, עניין המוטיבציה והרצון לשנות דברים הוא מרכזי מאוד בטיפול.
מאחר ורק אחותך יכולה לענות על השאלות שהצגתי לעיל ולספק את המידע המתאים, יתכן וכדאי לדבר איתה, להעלות את הנושא ולהבין ממנה מה מחשבותיה לגבי הטיפול, הסיבה שבגללה היא בטיפול, התהליך שהיא עוברת, המטרות שלה, והקשיים שלה. התשובות שלה יכולות לספק את המידע הדרוש כדי להבין טוב יותר את מצבה הנוכחי, את מטרותיה ואת הדרך להגיע לשם.
מקווה שזה עוזר (ולו במעט),
עידן
