האם ביצוע מדיטציה באופן יומיומי קבוע, יכול לשפר חייו של אדם?

האם ביצוע מדיטציה באופן יומיומי קבוע, יכול לשפר חייו של אדם?

ובכן, ראשית כן, הוא יכול לשנות את חייו: לשפר או להרע.
ויכול לא להשפיע כלל.

הדבר תלוי בכל-כך הרבה גורמים.
מדיטציה, לכשעצמה, היא כלי חזק.

לעצור, לשבת, לעצום עיניים ולנסות לעקוב אחר הנחיות כאלה או אחרות, באופן קבוע, יום אחרי יום, יכולה להיות לזה השפעה חזקה מאד על האדם.

בשירות כוחות הטוב הקטנים (נקודתית, במובן צר) או הגדולים (התמונה השלמה), זה עשוי להיות כלי חזק ביותר, באם הוא מלוּוה בהדרכה נכונה.

בשירות חוקי המקרה למיניהם, בלא בקרה והכוונה, זהו כלי מסוכן למדי.
 

ינוקא1

New member
אני מאמין שבגדול כן.

להיות יותר מודע , זה שיפור.

זה נכון שהמודעות לפעמים מביאה איתה גם כאב - "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" (קוהלת א' יח).
אך אני מעדיף מודעות עם כאב , על פני חוסר מודעות.


(ושוב זה לוקח אותי לסצנה של מטריקס עם סייפר. )

כאשר יש מודעות , גם הכאב הוא טוב.
זהו כאב של ריפוי , של חבלי לידה.

אך כאשר אין מודעות ואין כאב זה כמו המת שלא מרגיש מאומה.
 
כן, תיאור יפה. מדיטציה איננה קשורה בהכרח למודעות.

בהודעה מסויימת זאת, התייחסתי למדיטציה במשמעות רחבה יותר: "לעצור, לשבת, לעצום עיניים ולנסות לעקוב אחר הנחיות כאלה או אחרות, באופן קבוע, יום אחרי יום". יש אפשרויות רבות ומגוונות, כולל גרועות ומזיקות; ויש אפשרויות נהדרות שאינן קשורות ישירות לפיתוחה הכולל של המודעות.
 

ינוקא1

New member
אז אנחנו חלוקים בהגדרות ....

בהגדרה שלי (שאיננה שלי) :
מדיטציה = מודעות.
&nbsp
אם אתה נע עם מודעות , התנועה שלך היא מדיטטיבית.
אם אתה אוכל אם מודעות , האכילה שלך מדיטטיבית.
אם אתה מודע לרגשותיך , למחשבותיך ..... אתה מודט.
&nbsp
בהגדרה שלי :כל פעולה הנעשית עם מודעות , היא מדיטציה.
 
הא, לא.

אנחנו לא חלוקים.
אין לי הגדרה משלי לזה.
אני פשוט משקף את ההגדרות המקובלות, הרווחות (מהכרותי המוגבלת עם העולם ועם אנשים).
ביני לביני, אני לא מרבה לחשוב במלים בכלל.
 

ינוקא1

New member
אפשר לחשוב ללא מילים

אך כל עוד לא הכנסת את המחשבה למילים , זה כמו ציפור שלא הכנסת למלכודת (סליחה על הדימוי....) - היא פורחת באוויר , היא עדיין לא שלך באמת.
&nbsp
כשהכנסת אותה למילים (ותמיד ניתן להכניס רק חלק ממנה) אתה מוריד אותה לרובדים הפיזיים של מציאותך.
אתה עושה בכך טובה גדולה לעצמך. אתה יוצר ביטוי פיזי לרוח.
 
חשיבה מושגית.

לא, זה יותר כמו ההבדל בין הקריאה שלנו כשרק למדנו לקרוא (ו"הקראנו" בקצב של נניח כמאה מלים בדקה) לעומת המצב עכשיו כשאנחנו קוראים בשטף ובקלות בקצב מהיר פי שלושה, לערך, גם כשאנחנו קוראים לאט.

אנחנו "סופגים" את המשמעויות של כל מלה מבלי שאנחנו צריכים ממש ל-ה-ק-ר-י-א אותה לעצמנו בקצב של דיבור.

יש משהו מאחורי כל מלה.
היא מצביעה על משהו.
מאחורי כל מלה ומלה יש מושג מנטלי כלשהו.
אפשר לחשוב ישירות במושגים, בלי צורך לדברר לעצמנו את "המלים" בלב.
החשיבה השכלית נעשית מהירה ומדוייקת יותר.

בסביבות גיל 20, כשהתחלתי לחשוב כך יותר ויותר, נהגתי לכנות זאת "חשיבה בעזרת יחידות מושגיות".
יחידה מושגית היא הדבר שאליו אפשר להגיע באמצעות מלה אך אפשר גם להגיע אליו ישירות.

כמובן, יש עוד סוגי חשיבה רבים, כגון חשיבה בתמונות, תרשימים, רגשות ועוד הרבה, אולם אני כן מדבר כרגע על מה שיכול להחליף את החשיבה המילולית ברוב המקרים.

כל מלה, מצביעה על מספר דברים או שכבות, מעין "חבילת תודעה".
הרובד "הרשמי" של מטען-המלים הוא בעיקרו הרובד המושגי.
כלומר, כל מלה מקושרת, בין היתר, למושג כלשהו.

ברובד המושגי, "אמורה" להיות תמימות-דעים בין המשתמשים (בפועל זה לא כך, אך זה כבר נושא אחר).

ברובד הרגשי וברבדים נוספים, לא "צריכה" להיות תמימות-דעים וכל אחד יכול להטעין את המלים כרצונו (כיום לרוב אין בכך בחירה וכל אחד מוצא עצמו "תקוע" עם מטענים שלא הוא בחר, לטוב ולרע).

כשאני אומר שלרוב אינני חושב במלים, אין הכוונה שאינני חושב במושגים.
אני חושב במושגים.
"מלה" היא כמו סאב-רוטין בתכנות.
היחידות המושגיות המרכיבות אותה הן כמו שפת-מכונה, לערך.
נוח לי לחשוב ב"שפת מכונה".
זה מהיר הרבה יותר ומדוייק הרבה יותר.
החסרון היחידי, אם זה אכן חסרון בכלל, הוא שבעת שאני משתמש במלים לתקשורת עם אחרים, אין לי הרבה ניסוחים "מן המוכן", יחסית; ואני "ממציא בכל פעם את הגלגל מחדש", במובן מסויים.

{הודעה קשורה חלקית: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/228/180343528}
 
*

כשאני אומר "יחידות מושגיות" אני מתכוון למעין אטומים או מולקולות מושגיות. כל מלה מורכבת מרצף של יחידות מושגיות (לא לחלוטין זהות בהכרח אצל כולם, אך דומות לכל הפחות), מעין מקבץ ייחודי של מולקולות מושגיות.

בכל פעם שמפעילים מלה, זה מאד מסורבל ומגושם יחסית. רחוק מדיוק. מפני שכל מקבץ המולקולות המסויים הזה "עולה" וצריך לנסות להשתמש בו (אין כל ברירה אחרת). מי שלא רואה ממה המלה מורכבת מתחת לפני השטח, חשיבתו מסורבלת ומגושמת ביותר, באופן יחסי למי שכן.

לעומת זאת, כשאפשר לחשוב ישירות ביחידות-מושגיות, אפשר להשתמש בכל אחת מהן בנפרד. הדיוק בחשיבה עולה ברמות שקשה לתאר; והמהירות היא אחרת לגמרי. אין סרבול, אין מגושמות.

והנה, מה שכתבתי כאן, מעולם לא כתבתי או אמרתי או חשבתי במלים לפני כן. "מולקולה מושגית", אף-פעם לא הופיע בתודעתי בעבר הצירוף המילולי הזה. המשמעות המושגית המדוייקת שלו - כן. חלפה בתודעתי פעמים רבות, בעת שהתבוננתי בהשתוממות על מיומנות החשיבה החדשה הזאת (עבורי), שפיתחתי כאמור לפני למעלה מ-25 שנה (אני בטוח שהיא התפתחה אצל אנשים רבים מאד לאורך ההיסטוריה, כמובן).
 
**

כשאני מנסה עכשיו להמחיש את הדימוי בין חשיבה במלים לבין חשיבה ביחידות מושגיות, עולה בי הדימוי של ההבדל בין ידיו של כלב לבין ידיו של אדם. מה כלב יכול לתפוס בידיו? הוא יכול ללחוץ על ידית של דלת, אך ידיו לא בנויות לתפוס הרבה יותר מכך.
 

ינוקא1

New member
אני מסכים במאה אחוז.

אך מה קרה עכשיו כשניסחת במילים את המושגים המנטליים ?
האם לא הרווחת מזה משהו ?
&nbsp
 
בטח, מרוויחים מכל פעולה.

בדרך כלל יותר מאיך מבצעים אותה, מאשר ממה מבצעים, אבל כן, מרוויחים בכל הרמות. לפחות זאת השאיפה או הכוונה.

ודאי שהרווחתי ונהניתי מלנסח זאת במלים כחלק מהתקשורת איתך. אם הייתי מנסח למישהו אחר, היו יוצאות מלים אחרות. אם הייתי מנסח עבור עצמי, היו יוצאות מלים אחרות לגמרי (יש לי יומנים לעצמי שבהם אני משאיר לעצמי עקבות מילוליים כאלה ואחרים בשלל נושאים).

הרווח הוא בהרבה רמות. לדוגמה, הרווחתי את התהליך הפנימי שהוליד מלים אלה. זוהי כמו יצירה קטנה, ההודעה הזאת שמתנוססת כאן עכשיו בשמי, שנכתבה במסגרת הדיאלוג איתך כאן. דוגמה נוספת לרווח: הרווחתי את כל התועלת שתתקבל מההודעה שכתבתי. היא מחוללת מעגלי-השפעה חיוביים לכל הכיוונים, כאבן שהושלכה לבריכה.

יחד עם זאת, כאמור, לרוב אני מעדיף את הרווחים המתקבלים כתוצאה מחשיבה מושגית טהורה, היכן שנדרשת, מאשר לנסות להכניס לשם חשיבה מילולית, שהינה תהליך גס יותר. איך אמר עזרא: "כל דבר במקומו" (בעצם, הוא אמר "כל אחד במקומו", אבל לצורך העניין, זה אותו הדבר).
 
*

אני חושב שאתה עושה מאד בשכל, מאד בחכמה, בכך שאתה עורך את הדיונים האלה בפורומים. אינני אומר שזה "טוב" לעשות זאת, לכל אחד, לכל מטרה, אך לפי הערכתי, הדיונים שאתה מנהל הם אמנות שמקדמת אותך בשלל רמות. לא כל אחד יודע לעשות את זה (נדמה לי שכמעט אף-אחד, ברמה זו. אני יודע שאתה משתמש בהם באופן הוליסטי, שלם. כולל תחושות גוף נלוות, התמרה ועבודת גוף ואנרגיה וכו').
 

ינוקא1

New member
אני לא חושב שהחשיבה המושגית שלך

נפגעה במשהו בעקבות הפיכת מחשבותיך למילוליות ....המושגיות הטהורה קיימת עדיין כפי שהיתה קודם.
&nbsp
אך אני כן חושב שהרווחת (בנוסף למה שציינת) שלפחות חלק מהמושגים שהיו עד עתה מרחפים באוויר , קיבלו גוף וצורה.
&nbsp
לזה אני קורא "זיכוך של המציאות" :
כעת יש למושגים יכולת להשפיע על העולם הזה , על גופך הפיזי.
&nbsp
כנ"ל בזכות התהליך של "הורדת הדברים אל הקרקע" נפתחים גם פתחים להבנות חדשות.
&nbsp
 
בשיחה זו, אנחנו מדברים על דברים קצת שונים.

העיקר ששנינו נהנים ומתפתחים.

מכל תהליך התקשורת הזה, עם עצמנו, עם השני, עם בכלל.
במקביל לכך שאני משדר אליך, אני גם קולט ממך.
ואני בהחלט מזהה את המציאות/אמת/אנרגיה/עובדות עליה/ם אתה מצביע.
נהניתי ממה שכתבת והפקתי מכך תועלת, תודה.

כשמשהו מועבר למלים, אצל מרבית האנשים, יש בכך כמדומני רווח והפסד גם יחד.
לעתים קרובות, כך נדמה לי, הם מאבדים את זה ומפסידים את זה כשזה הופך אצלם למלים; ואם זה לא הופך אצלם למלים, גם אז הם מאבדים את זה ומפסידים את זה.
נדמה לי שהניסוח של דברים מסויימים לעצמנו בצורה ברורה הוא שלב ותחנה חשובים ביותר ומהותיים ביותר, בתהליכים הוליסטיים רבים.
אנשים מאבדים דברים רבים מאד בשל אי-יכולתם לנסח לעצמם בבהירות דברים מסויימים.
כמו כן, השיחה המילולית עם אנשים אחרים (גם בפיזי, לא רק בטקסטים כגון באינטרנט) היא תהליך חשוב ביותר, שמאפשר ומקדם תהליכים חשובים רבים אחרים בתוך האדם.

כדי לחזק את דבריך, אביא משהו שאקהרט טולה ציין לא פעם.
אקהרט, כידוע למי שמכיר את עבודתו מקרוב, חי בתוך דממה עשירה, עמוקה, נוכחת. כשהוא מדבר, חושב, נע או פועל, הוא עושה זאת מתוך הדממה (לא רק הוא, רבים אחרים חיים כך גם כן, במידות שונות).
"המלים נובעות מתוך הדממה", הוא אומר לא פעם.
האם זה אומר, שהמלים אינן נחוצות לו?
אמנם הן יוצאות ממנו בעיקר בשביל תקשורת אחרים; וכשהוא עם עצמו, הוא בעיקר דומם פנימית ברובד הזה. הוא יודע, חווה, מרגיש. גם חושב לפעמים, אמנם, אולם לרוב לא מרגיש תלוי במחשבותיו.
כשהוא התחיל ללמד, זה קרה באופן ספונטני, הדרגתי, על-ידי כך שאנשים שמו לב לרוגע המיוחד שבו ובקשו ממנו עזרה, שאלו אותו שאלות. בהדרגה הוא ניסה פשוט להשיב להם, לשוחח איתם, להראות להם.
"האם תוכל לתת לי את מה שיש לך", בקשו ממנו אנשים, "או להראות לי איך להגיע לשם?"
"כבר יש לכם את זה", הוא נהג לומר בהתחלה, "אך אינכם מרגישים את זה, כי המיינד שלכם רועש מדי."
בהדרגה התפתחה התשובה הזאת לכדי הספר "כוחו של הרגע הזה", שהינו בעיקרו בעצם אוסף של שיחות שלו עם אנשים, מהתקופה שעדיין לא הרבה ללמד בצורה מסודרת.
אז אפשר היה לחשוב שכאשר הוא נדרש לנסח תשובות ומלים, הוא עושה זאת רק עבור אחרים; שהוא כלל לא זקוק לכך.
אולם כפי שהוא העיד מאוחר יותר, הוא עצמו הפיק המון מהתשובות שהוא נתן לאחרים, אולי אפילו יותר מאשר הם עצמם!
ואת זה אני מביא כאן לחיזוק דבריך.
 

ינוקא1

New member
אני מבין בהחלט

את המקום עליו אתה מדבר כשאתה אומר שאנשים מאבדים משהו מהותי בתקשורת על ידי ההפיכה למילים.
אצל רוב האנשים אכן ערוץ התקשורת המילולי הוא כל כך אינטנסיבי עד שהם שכחו "לחשוב ללא מילים".

(גם אצל קרלוס כמדומני , לקח זמן עד שדון חואן לימד אותו שקיימת גם הבנה ללא מילים , "הבנת מכשפים").

וכאשר אין ברקע של המילים דממה פנימית , המילים "ריקות" בעיני.
הדממה נותנת למילים את הכח.


החוכמה היא לדעתי להיות מסוגל לנוע בשני הכיוונים -
מהלא מילולי אל המילולי (זוהי תנועה של "ירידה" - הלבשה של "מושג" בתוך צורה)
וכן מהמילולי אל הלא מילולי (זוהי תנועה של "עליה" - הפשטה).
 
הרבה דברים יפים כתבת.

ואחד המרהיבים שבהם:
"כאשר אין ברקע של המלים דממה פנימית, המלים ריקות.
הדממה נותנת למלים את הכוח."
נשמע (...) לי שאתה כותב גם מנסיון.
 

ינוקא1

New member
תבורך


שיר שמבטא הרבה במילותיו ובשתיקתו :
&nbsp
פרח הלילך
&nbsp
מילים: אורי אסף
לחן: נורית הירש
&nbsp
היום אולי נדחה את בוא הלילה
ולא נשאף לאור כוכב
הן לי ולך יש כל אשר נשאלה
מבלי מילים נדע זאת, כי נאהב.
&nbsp
היום אולי נדחה את קץ דרכנו
ולא נזכור כי סוף לכל.
זה המשעול שבו דורכות רגלינו,
בשני קצותיו הדשא לא יבול.
&nbsp
שותקים נאהב כי לי ולך
די בלי מילים שהן לאלה,
אשר אינם יודעים לומר אחרת
כמה יפה פורח הלילך.
&nbsp
היום אולי נדחה את העצבת
אם יד ביד באור, נלך,
כי רוח כפור בחשכה נושבת
רק במקום בו לא שמעו את שמך.
&nbsp
שותקים נאהב...
&nbsp
היום אולי נדחה בוא השלכת
ולא יוכל לבוא הסתיו.
דרכים רבות הן לאביב ממלכת -
אם רק אותן אור חיוכך יאהב.
&nbsp
שותקים נאהב...
&nbsp


 
אין ביצוע מדיטציה. יש מדיטציה.

המדיטציה אינה משהו שאתה עושה אלא משהו שמגיע ובדרך כלל הוא מגיע בתנאים של רגיעה.
הביצוע, אם כן, הוא של כינון תנאים של רגיעה.
ומהביצוע הזה אכן יש שינוי מסויים.
אבל ממדיטציה יש שינוי אחר לחלוטין.
ואין שום קשר בין השינוי שמגיע מהביצוע של הטריקים להרגעה ובין השינוי שמביאה המדיטציה.
הטריקים להתרגעות יכולים להילמד מהוראה ומתוך ידיעה.
אך מדיטציה אינה יכולה להילמד ממישהו.
ולכן השינוי העמוק לא יכול להגיע מאף אחד.
ויתכנו רק שינויים קוסמטיים בלבד כגון אלו שרואים אצל מתרגלי הטכניקות ושיטות הזכירה וכו'...
 
על מה מדברים.

כשאתה כותב כאן "מדיטציה", אתה מתכוון לאובייקט אחר מכפי שאני התכוונתי אליו כשכתבתי שם "מדיטציה".

אני כתבתי הפעם יותר בתחום של אובייקט מספר 1 ואתה כתבת על אובייקט מספר 2.
ליתר דיוק, כתבתי כאמור על האובייקט התפקודי הספציפי שניתן לתארו כ"לעצור, לשבת, לעצום עיניים ולנסות לעקוב אחר הנחיות כאלה או אחרות".

הדבר שאתה התייחסת אליו בהודעתך הוא אחר לגמרי; והוא אכן איננו משהו שנגיש לאנשים באופן ישיר, בדרך כלל. אם מחשבתם או פעולתם מנסה להשיג זאת בכל דרך שהיא, נוצר רעש ("תנועת מחשבה" או אפילו "תנועת פעולה") שקרוב לודאי מרחיק אותם מכך אף יותר.
 
זה לא ככ פשוט

הטכניקות למיניהן יכולות להיווצר מתוך מדיטציה.
הטכניקות הן ציות להוראות שניתנו תוך כדי מדיטציה. התודעה במדיטציה השיגה כמה הוראות.
אבל צריך להבין מה משמעות ההוראות שניתנות במדיטציה.
הן לא הוראות במובן ה"עשה וקבל".
הן איזשהו סיפור, מעשיה. האידאל של המעשה. מי שעושה אותן כפשטן נוהג באופן חמורי. הן רק צורת העברת מידע.
זה לא שהוראת הזכירה העצמית, לדוגמא, היא שיטה מעשית. אלא היא סיפור מעשה שמגלם רוח דברים...
הרוח היא הצריכה להילמד.
ומי שאינו משיג את הרוח מאחורי השיטה, גם אם יתרגל כל חייו במרץ- לא ישיג את העניין.
וכל אלו שחושבים שמשמעת תוליך אותם במעלה הרוח- הם שוטים.
&nbsp
&nbsp
 
למעלה