"ולכבוד היקינטון בני ישיר את הפזמון..."

[טוליתי]

"ולכבוד היקינטון בני ישיר את הפזמון..."

כן, אחרי דרך ארוכה במיוחד, בשבח, שיר הלל והודיה לאל, זכיתי גם אני להיות אימא,
וזהו השיר שאני שרה לבני הקט לפני השינה

.

אז איך זה התחיל?
צעירים וחסונים, מאובחנים כלא מוסברים, כי הכול תקין לחלוטין! עוברים הזרעות ואין כלום, מתחילים בטיפולי IVF , והנה הריון. אחרי שבועיים מתברר שמדובר בהריון כימי. ממשיכים הלאה. עוברים עוד IVF, ויש הריון! לאחר שבועיים כאבים חדים מפלחים את גופי, אני ניגשת למיון נשים ולצערי נופלת על רופא שמסרב לבדוק אותי, בטענה שברור שהכול בסדר, ומדובר בכאבים של "התרחבות הרחם", לדבריו. אחרי לילה שבו הכאבים החמירו, מחליטה לחזור שוב למיון, הפעם כבר בקושי יכולה לשאת את רגליי, כאבי הבטן מקרינים לרגליים, והאחות שמבקשת ממני לשכב כדי לפתוח לי וריד, לא מבינה מדוע אני מתקפלת. מאוחר יותר התברר המקור לכאבים, והוא היה רחוק מלהיות "התרחבות הרחם". הריון מחוץ לרחם. לאחר שבוע של אשפוז בניסיון להמתין לסיום ההריון באופן טבעי, הצוות הרפואי מחליט לתת לי מטוטרקסט, והעובר מתחיל לדמם, גם הלב שלי מדמם איתו.
ממשיכים הלאה, והנה בטא מדשדשת, אני מתבאסת ששוב יהיה כימי, אבל הפעם מקבלת הפתעה עצובה מאוד, שוב הריון מחוץ לרחם, באותו המקום שבו התפתח הריון בפעם הקודמת. אחרי התייעצויות עוברת ניתוח, ונפרדת בכאב גם מהעובר וגם מהחצוצרה.
אין יותר כוח. הריון שלישי שנגמר ברע, זה באמת הרגיש לי קשה מדיי. לוקחת הפסקה. חוזרת ל-IVF והנה הפתעה קשה נוספת, הריון מחוץ לרחם, הפעם בצד השני. עוברת שוב ניתוח. נפרדת מההריון הרביעי שלי ומהחצוצרה. הפעם פחות קשה, כי כבר יש לי חברות שמבינות אותי. בזכות הפורום, מכירה חברות מדהימות. כמה מהן מבקרות אותי לאחר הניתוח, כולן מחזקות אותי ומחזיקות אותי עם הראש למעלה. יש לנו יום נישואין ואני בבית, מחלימה מהכאבים הפיסיים (לצד הנפשי ייקח זמן רב להחלים), ואין לי כוח לצאת ולחגוג. LMTC המדהימה, חברה בוגרת הפורום הזה, מפתיעה אותנו עם קינוח זוגי.
לאחר הניתוח השני, אני מנסה להבין מה אני צריכה לעשות כדי להגשים את חלומי. אני עוברת בירור לקרישיות יתר, ומתגלה כבעלת בעיית קרישה, בירור לאנדומטריוזיס, משנה תזונה, משנה רופא, והריון – אין. עד להריון החמישי חולפים 9 טיפולי IVF והרבה דמעות. ואז מגיע ההריון שחיכינו לו, הריון תוך רחמי, עם דופק. שמחה מהולה בחרדה דרות אצלי בלב מאז. בשבוע 9 העוברית המסכנה שלנו נופחת את נשמתה, ואני עוברת גרידה.

מגיעה לד"ר בר חוה מיואשת, ומחליטה בלב על תרומת ביצית. בר חוה חושב שפונדקאות היא הפתרון, כי הרירית לא משהו, וגם: "כמה כוח כבר יש לך לעבור עוד טיפולים"?! ...הוא לא ידע עם מי יש לו עסק

. הוא מסכים לנסות, כי הרי לא באתי אליו בשביל פונדקאות. מגיע הריון כפול שנופל, במקביל להתפתחות תקינה של הריונות של חברות שלי. אני לא מסוגלת להתפנות ולשמוח איתן. בטוחה שזה סופה של החברות, וטועה, כמובן. ממשיכה עוד כמה טיפולי IVF, ושוברת שיאים שוב עם הריון נוסף, הפעם על גדם החצוצרה (סיכוי של 1 ל-100,000 , אבל לי זה קרה). עוברת ניתוח נוסף.
לאחר הטיפול הזה מתחילה אצלי ירידה קיצונית בתגובה השחלתית (כאילו אין מספיק בעיות...

), ומביצית אחת או שתים לטיפול, אני חווה גם שאיבה עם היעדר ביציות והיעדר הפריות. אני נשברת, אבל דווקא בר חוה לא נשבר, ומנסה עוד ועוד, עד אשר משיגים עוברים יפים. אני עוברת החזרה ועוד החזרה ועוד החזרה, ושוב שאיבה ושוב החזרה, ושוב תקווה ושוב אכזבה ושוב תקווה ושוב אכזבה, ואין הריון.
ופתאום הפסימיות שלי הופכת לייאוש. אני מתאבלת על היעדר האמונה ביכולת שלי, ומבינה שעליי לשנות גורם משמעותי במשוואה...אלא שהשכל שלי והרגש שלי לא מוכנים ללכת יחד. השכל שלי מבין מה יעלה את הסיכויים לילד, הרגש שלי עורג לחוויה מתקנת שתטשטש את כאבי האובדנים. אני מחליטה לתת לשניהם לדור בתוכי, מתכוננת לפונדקאות, וממשיכה להתאבל ולכאוב.
עד כאן ההתחלה��.

המשך בהודעות שישורשרו להודעה זו.

 

[טוליתי]

תקציר תלאות עיקריות

יכולתי להמשיך ולספר על כל החוויות ההזויות שחוויתי, אבל בחרתי לעצור כאן, ולסכם:
3 ניתוחי לפרסקופיות,
2 היסטרוסקופיות ניתוחיות,
1 גרידה,
8 הריונות,
וגם:
אחרי שסימנתי V על כל תוכניות הטיפול ההזויות, אחרי שקרו לי כל התקלות שיכולות לקרות במהלך טיפולי פוריות (כולל לבייץ ב-IVF על בסיס הורמונלי),
אחרי שעברתי עשרות רבות של טיפולי IVF (ולא אכתוב כאן את המספר ההזוי...),
אחרי שזכיתי לראות את כל חברותיי לפורום מגשימות את החלום והופכות לאימהות,
אחרי תהליך פונדקאות עם אישה יקרה שהביאה לי סוף שמח,
אחרי הכול, אני אימא, תודה לאל.
&nbsp

 

[צילה1234]

קליניקס אחרי קליניקס עפים פה לפח

יותר משמזל טוב לשניכם מזל טוב לקטנצ'יק שזכה בכם
יותר טוב מכך לא יכול היה לקבל.
גדלו אותו בנחת מרובה .
כי את הקשה כבר לעסת עד אין קץ!!

 

[lmtc]

אהובה!!!

כמה חיכיתי!!!
לא זכרתי אגב את הסיפור עם הקינוח...
את כל כך רגישה ורואה את כולם וכל כך כל כך הגיע לך.
נשיקות לך ולא׳ האהוב וגם קצת לצ׳

 

[lmtc]

וכמובן שכחתי לכתוב - יגורשו הדינוזאוריות!!!!!!!!

 

[misterpink]

יש לי דמעות בעיניים

כ"כ מרגש
אלפי טונות של מזל טוב ונחת!

 

[מייכיאלה]

אהובה! הגיע הרגע!

5 שנים בערך לא כתבתי פה, אחרי שחייתי כאן וברחבי תפוז האחרים לפחות 5 שנים נוספות. כשאתה חי כאן בתפוז, אתה חושב בסגנון של הודעה בפורום. בראש מתנסחות לך שאלות, שיתופים, אבל בעיקר בעיקר, קשה להתאפק שלא לדמיין את ה-הודעה, בהא הידיעה! אחרי שכתבתי את זו שלי, נפרדתי מהמקום הזה שהיה לי בית, מקור ידע ותמיכה אינסופיים.אבל כל כמה שבועות הייתי נכנסת לכאן רק כדי לבדוק אם יש איזה רמז, כיוון, בשורה, ממך יקרה!
תמיד הייתי נפעמת מההשקעה, התמיכה האינסופית, הידע, המילים החכמות, שנתת כאן לכל מי שהזדקקה, כל זאת כשאת צועדת ברגליים פצועות במסע המפרך האישי שלך. את אישה נדירה! נכנסת לליבי כשצעדתי לצידך כאן בדרך, נדהמת כמה הדרך שלנו היתה דומה.
זה כבר זמן מה שאני יודעת שאת ולא אחרת, צועדת חרש בדרך החדשה... ולא היתה מאושרת ממני. סגירת מעגל שהשלימה את השמחה האישית שלי. ועדיין, לראות את זה כאן, שחור על גבי תכלת בתפוז, וואו! צמרמורות ודמעות. אושר עילאי.
מאחלת לך אהובה להמשיך להתפעל ולהתרגש מהיום-יום החדש שלך. להיות מופתעת שוב ושוב מהפלא שיצרת. מסופו הטוב של הסיפור שאת כתבת בשתי ידייך. זר לא יבין זאת...
גאה בך ומודה לך על השיתוף הכל כך מדויק ורגיש שלך, כאן בפורום.
אוהבת אותך ומחכה בכיליון עיניים לבוא לראות אתכם בביתכם.

 

[ממשבקרובמקווה]

בשעה טובה! מזל טוב!!!

 

[Cuenquitta]

אמא לביאה שאין דברים כאלה

טוליתי היקרה כל כך כל כך שמחה בשמחתכם שתרוו נחת מהגוזל מאחלת מעתה חיים נינוחים משמחים ושלווים תודה רבה על מה ומי שאת

 

[Anat278]

טוליתי היקרה, איזו בשורה מרגשת

טוליתי היקרה והאמיצה, המון מזל טוב !!!!
כ"כ התרגשתי לקרוא את סיפורך, לא הפסקתי לבכות מקריאת התובנות והמסע העצום שעברת. משפט מיוחד כשכתבת שהדרך החדשה לא היתה קורת דקה אחת קודם...
מאחלת לך מעכשיו נחת, שלווה ודמעות רק מהתרגשות ואושר
הרבה נחת, בריאות ואושר!!
תודה על כל פועלך והעזרה לבנות הפורום כל השנים הללו. התרגשתי גם לקרוא את הברכות שכתבו לך ובמיוחד מהחברות הותיקות שנכנסו לברך אותך.

 

[איילת ר]

כל כך חיכיתי להודעתך מזל טוב אהובה תהני באימהות ומהאימהות וניפגש בקרוב איילת

 

[יופי טופי 555 חדש]

פתחתי חשבון חדש במיוחד לבשורה הזו!!!!!!!!!!

אהובתי טוליתי המדהימה והמופלאה!!!

הפייה טוליתי שלי

בשנייה שעודכנתי על הבשורה המרגשת והמופלאה הזו - פתחתי מיד חשבון חדש
כאן בפורום (אני מבולגנת נוראית, בחיים לא הייתי זוכרת את הסיסמה הקודמת

) וכמובן שצהלתי לי ברחובות ושפכתי קפה על עצמי מהתרגשות ואושר...

(לא רק במסדרונות אסותא הייתי שופכת קפה

)
את מהממת ואת מרגשת ואת - אמא לבן מדהים כמוך!!!!

אני אוהבת אותך כ"כ ומאושרת בשמחתכם עד אין קץ...

כמה חיכיתי להודעה הזו!!!!!!! כמה תפילות נשאנו להתגשמות החלום

איזה אושר!!! תודה לאל שלא שוכח אף אחת... ובמיוחד אותך - האמא האהובה והיקרה של כולנו

אוהבת, מאושרת ומתגעגעת מלאנים!!!

שולחת לך גם מסר

 

[MichalT7]

את מדהימה וממש מרגש לשמוע כמה כוחות קיימים בך!המון מזל טוב!

 

[lulu133]

בשעה טובה! מרגש כל כך!! רק בריאות ואושר

 

[טוליתי]

תובנות, מסקנות ושאר המרכיבים בחיי

&nbsp
&nbsp
אמונה וחוסר אמונה:
מה שהפך אותי לאימא זה דווקא חוסר אופטימיות��..(כל מי שאומר שאופטימיות או רוגע משפיעים לטובה על הריון לא יודע על מה הוא מדבר).כלומר, כל עוד האמנתי שאהיה בהריון – פעלתי וניסיתי להיות בהריון, ברגע שהפסקתי להאמין שזה יקרה בקרוב (או בכלל), ברגע שהתחלתי להתאבל על אובדן הדרך – הרצון להיות בהריון (והאבל על אובדן הדרך היה קשה בהרבה מאשר אובדן על הפלה...בהפלה יש תקווה שאהיה בהריון, ואילו בפונדקאות את יודעת שזה לא יקרה) הצלחתי לחשב מסלול מחדש, ולבחור בפונדקאות, מסלול עם סיכויים גבוהים להיות אימא. זה לא אומר שאני מציעה למאן דהוא להיות פסימי, ממש לא.
&nbsp
&nbsp
רשת של תמיכה:
נדמה שעל טיפולי הפוריות הומצאה הקלישאה "זר לא יבין זאת". חברותיי מתקופת הילדות כבר חוגגות בר מצווה לילדיהן, כך שחיפשתי לי חברה שתבין אותי, ובזכות הפורום המדהים הזה זכיתי לחברות אמת, מהסוג שכל אחת הייתה מייחלת לעצמה. מהתכתבות בפורום ופגישה שהייתה יוזמה של כמה מחברותיי, התחלנו להיפגש ולדבר גם מחוץ לפורום. כל אחת מהחברות כבר מזמן אימא, ואף על פי כן, הן חיכו לי בסבלנות שאין כדוגמתה, תוך התחשבות שאין לך אח ורע, עד שאהיה אימא גם אני. הן תמכו בי תמיכה טוטאלית, בכו איתי כשהגיע הזמן לכך (והיו לצערי הרבה אירועים עצובים במסע שלי), וגם ידעו לשמוח איתי ולחגוג איתי, כשהגיעה העת אני מדברת על חברות הפורום לשעבר: זואי29, מיב10, פיגולדי, צירצופית -ציפירפורה, סיגלית א, מסתערת, איה, דפדפ2, LMTC, מיצלי2, אצלי זו רק שאלה, שירי12מאמינה, שושונלה, קולולה, מייכיאלה, acka, YaSi29. אם יש מישהי שלא הזכרתי, סליחה ומחילה! אהובות שלי, תודה שהייתן בשבילי ושאתן נוכחות בחיי! לכולכן אני מאחלת הורות מוצלחת והגשמת כל משאלות הלב. הלוואי שהטוב שהבאתן לי יחזור עליכן שבעתיים.
&nbsp
תודה למנהלות הפורום בעבר, שהאמינו שאוכל לנהל את הפורום החשוב הזה: YaSi29 ו-3קטנה. פעמים רבות מצאתי את עצמי מתנחמת על כך שלפחות יש תוחלת לידע הרב שאני צוברת על בשרי. פה המקום לציין את שותפתי לדרך, איילה סליי, שפשוט בוטחת בי ומשרה עליי ביטחון (במקום שאני אשרה עליה).
&nbsp
&nbsp
&nbsp
הרופא:
12 שנות טיפולי פוריות אינן עניין של מה בכך. בשנים האלה הכרתי מקרוב רופאי פוריות רבים, רופאי נשים, מנתחים ומחלקות נשים רבות בארץ. אחרי 5 אובדנים ו-19 טיפולי IVF, אי שם, באמצע הדרך, הומלץ לי לפנות לד"ר איתי בר חוה. אני שכבר הייתי רוויית אכזבות, כאובת אובדנים וחסרת תקווה, לא הבנתי מה ההבדל בינו לבין רופאים אחרים. חשבתי שכבר לא יהיה לו מה לחדש לי. וטעיתי. מזל שטעיתי. הגישה שלו הייתה שונה וייחודית. טענות שטען לפני שנים וגרמו להרמת גבות אצל רופאים אחרים, הפכו למקובלות כיום בקרב טובי הרופאים. קצרה היריעה מלהכיל את כל מה שעשה בשבילי, רק אומר שאחד העקרונות המנחים המשמעותיים בטיפול בי היו ההבחנה המכרעת בין העובדה שהתגובה שלי להורמונים הייתה גרועה ביותר (ביצית אחת מתוכנית טיפול שכללה גונל F במינון של 450), לבין איכות הביציות (רופאים מסוימים מקשרים באופן שגוי בין השניים). במקום שרוב הרופאים מרימים ידיים, הוא החליט להילחם יחד איתי. ולהילחם זה אומר שלא להרים ידיים כדי להשיג ביציות גם אחרי 20 מחזורי IVF , ואף הרבה מעבר לכך! הגוף שלי הגיב באופן משונה ואתגר בכל פעם מחדש. פרוטוקול שעבד והניב הריון (בלי קשר לאופן שבו הסתיים ההריון) נכשל בפעם השנייה, וכך בכל פעם מחדש, ד"ר בר חוה חשב ויצר ורקח וייבא מחו"ל תוכניות טיפול שונות ומשונות במיוחד בשבילי, כמו שרק הוא יודע. חשתי את האכפתיות שלו לאורך כל הדרך. כאן המקום לציין שלגבי הפונדקאות הוויתור על ההריון והלידה היו קשים לי מנשוא, וגם כיום נוגעים היכן שכואב (זה לא סותר את העובדה שאני מאושרת כאימא), והוא, ד"ר בר חוה, המנוסה, המקצועי, ההחלטי ומלא הביטחון, כיבד את בקשתי לנסות הכול, לפני ששוברים את הכלים. לאחר שניסינו הכול, עברתי הלאה בלב דואב אך שלם, פשוט כי ידעתי שניסיתי הכול��.
&nbsp

 

[טוליתי]

המשך תובנות

הדרך כן חשובה

:
&nbsp
קשה להעביר במילים כמה פונדקאות היא הליך מורכב. מעבר לקושי הכלכלי (כי לכמה מאיתנו יש רבע מיליון ₪ זמינים?!), צריך להליך כזה המון כוחות נפשיים. דמיינו לכן מפגש בין שתי נשים, האחת, נכנסת להריון מהאפצ'י של בעלה, והשנייה, אוספת את שבריה לאחר אובדני הריון וכברת דרך קשה. מובן שלכל אחת תפיסות שונות לגבי איך ההריון צריך להתנהל, וזה לכשעצמו התמודדות מורכבת. אם בהריון רגיל אישה נדרשת לדאוג לעובר שלה ולעצמה, פה הפונדקאות מכריחה אותך לשים את עצמך בצד (את עצמך, את רצונותייך, את חלומותייך ואת הזכויות האלמנטריות שלך), ולדאוג לאישה אחרת, באופן שהיא מבקשת ולאו דווקא באופן שטבעי לך, ולקוות ולהתפלל שהיא תדאג ליקר לך מכול. את לא יכולה ללטף את בטנך התופחת, כי היא לא תופחת, את לא יכולה להרגיש תנועות עובר, אלא אם אפשרו לך, את לא יכולה ללכת ולראות את העובר ב-US כדי לדאוג פחות, את תלויה בחסדיה של אישה אחרת. נסו לחשוב, כמה קשה להקפיא עובר, ולא לעבור החזרה. יש נשים בגירוי יתר, שמתבקשות לדחות החזרה לחודש אחד. כמה הן מיוסרות? עכשיו תחשבו שאתן עוברות שאיבות, ולא מחזירות לעצמכן לעולם. כמה קשה להגיע למרפאה עם אישה שיודעת להיות בהריון, כשאת עצמך לא. כמה קשה לך להעביר שבועיים המתנה לבטא? – אז לשבת בבית לאחר שאיבה, כשאין לך תאריך להחזרה, הרבה יותר קשה, הרבה יותר כואב.
האם זה יכול היה לקרות קודם? האם יכולתי ללכת בדרך הזו לפני שנתיים או שלוש או אולי יותר? – ממש לא. זה לא יכול היה לקרות שנייה אחת לפני שזה קרה. אני הסתכלתי לכאב בלבן של העין. כאב לי לא להיות בהריון. כאב לי לא לחוות חוויה מתקנת אחרי כל מה שחוויתי. לא התעלמתי מהכאב, אלא חייתי אותו. רק כך, כשאני חיה אותו, יכולתי לחשב מסלול מחדש.
בסיכומו של דבר, הדרך כן חשובה. הכי טוב לעשות ילדים בבית, ואם לא, אז ב-IVF. לכל אישה יש זהות נשית וזהות אימהית. יש אותי טוליתי, שאני אימא מאושרת. ויש אותי טוליתי כאישה פצועה מכל פצעי המלחמה, אבל אין ספק שהפצעים פחות שורפים כשאת אימא, והחיים מאושרים יותר כשאת אימא.
&nbsp
ביורוקרטיה:
&nbsp
בשנים האחרונות קמים קולות שונים בעלי אינטרסים ברורים לטרפד את החוק המאפשר טיפולי פוריות לכל אישה עד ילד שני. תוכניות טלוויזיה וראיונות מדברים בגנות מימון הטיפולים. במהלך הדרך נאלצתי להילחם בהחלטות שרירותיות של המערכת שלא התחשבו בשום נתון פרטני שלי. המלחמות שלי היו קשות, וגררו שורה של מכתבים ופנייה לגורמים רבים במערכת הרפואית, כולל פנייה לשר הבריאות, אך בסיכומו של דבר, אני השגתי את מה שרציתי.
&nbsp
לאור הניסיון שלי ממליצה, לא לקבל כ"כזה ראה וקדש" שום החלטה מערכתית שרירותית. הילחמו על זכויותיכן! בעיית פוריות היא מחלה לכל דבר! ומגיע לכל מאותגרת פוריות טיפול הולם! אם אנשים שנוטלים סמים או מעשנים סיגריות נזקקים לטיפול – הם זוכים לו, כלומר גם חולים שהביאו על עצמם מחלות זכאים לטיפול רפואי במדינת ישראל, כך שאין סיבה שמאותגרות פוריות, שלא אשמות במצבן, לא יקבלו את המגיע להן לפי החוק המקורי.
&nbsp

 

[Maive1]

דמעות בעינים... כלכך מרגש!!!

חברה יקרה,
אני חדשה פה בפורום ואני פשוט עם דמעות בעיניים מהסיפור המרגש שלך!! אני כלכך שמחה בשבילך, הדרך שעשית היא לא פחות ממופלאה. כמה כוחות יש לך וכמה את מחזקת אחרים, אותי ביניהן. כל מילה שכתבת צרבה לי בלב...אין לי עוד מילים להביע את השימחה שלי בשבילך...רק בריאות לך, לבן הזוג ולילד שלכם המהמם!

 

[טוליתי]

בן זוג

&nbsp
בן זוג תומך, כזה שיש לו כתף שניתן לבכות עליה, כזה שמוכן לרוץ איתי למרחקים הזויים ובקצב שלי, ובלבד שאהיה מאושרת. כתבתי עליו בעבר, איש יקר יש לי. תודה לאל זכיתי

.
מצרפת קישור להודעה ישנה, למי שלא מכירה אותו:
&nbsp
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/180/181146847/משפחה/פוריות
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[טוליתי]

מה שנדמה שאי אפשר – לפעמים אפשרי

&nbsp
הנקה אפשרית גם ללא הריון, אך לא ארחיב כאן על נושא שהוא מחוץ לתחום בפורום פוריות. רק אומר כדי להעלות את המודעות לאפשרות להיניק גם אם את נעזרת בפונדקאות, וכך בזכות ד"ר בר חוה, ובזכות נשים מקסימות שהסיפור שלי נגע לליבן, מצאתי את עצמי עושה את הבלתי יאמן: אני שלא ילדתי את בני, יושבת בחדר לידה משלי, בחלוק של יולדת, ומיניקה את בני. זוהי תמונה בלתי נתפסת, אני עושה את הבלתי יאמן, פורצת את מגבלות הטבע...זוהי תמונת הניצחון שלי!
&nbsp
&nbsp
&nbsp
משפט או שניים לוותיקות, שעוד מצפות:
&nbsp
רק על עצמי לספר ידעתי...כמה קשה להיות ותיקה בפורום. לצפות בהודעות בטא של נשים שרק החלו את מסען (ושנה-שנתיים מסע זה לא הרבה במושגים של טיפולי פוריות, היות ו-85% מהנשים יהרו בתוך 5-6 טיפולים), ולמזלן הטוב כבר כותבות הודעת בטא או הודעת לידה. כשאת נשארת מאחור שנה אחר שנה, ועוברת עוד שלילי, ועוד הפלה, לא פשוט לדור בפורום אחד עם נשים שמתחילות את דרכן בעולם הטיפולים.
ותיקות יקרות, תודה שאתן פה. תודה שאתן כותבות ועוזרות ותומכות כשאתן עצמכן זקוקות לתמיכה. מאחלת לכן שמהר מאוד תהיו מאושרות באושר שיפצה על הכול.
&nbsp
אפילוג:
&nbsp
כמה טוב לחצות את הגינה השכונתית מלאת הילדים היפים וההורים הישובים בספסלים ולהרגיש שגם אני אימא, כמה טיול עם תינוק בעגלה אינה חוויה מובנת מאליה, כמה דמעות יכולה לעורר החלפת חיתול, רק כי חלמתי לעשות זאת שנים. תודה לאל!
&nbsp
מאחלת לכל אחת כאן לבשר לנו בשורות טובות במהרה!
&nbsp
"ומחר נצא כולנו אל הגן
ונראה שם את הפרח הלבן,
ולכבוד היקינטון, בני ישיר את הפזמון
ושמחה גדולה מאוד תהיה בגן." (מתוך: "פזמון ליקינטון"/ לאה גולדברג)
&nbsp
שלכן באהבה,
טוליתי

&nbsp
&nbsp

 

[Rמחכה7]

מזל טוב!!!

מתרגשת בשבילך
יודעת איזה דרך ארוכה עברת
וכל פעם שאני נכנסת לפורום (היום, זה כבר לא קורה הרבה)
אני חושבת עליך....
מעריכה את הדרך בה התמודדת ומתמודדת
ומאחלת לך הרבה נחת, גידול קל והמון שמחה!!!