ההבדל הגדול בין מצעד הגאווה (שאני חושב שהוא כמעט לא מסובסד) לבין אומן הוא שבמצעד הגאווה אתה מסבסד את האירוע לעומת זאת פה דרעי מתכנן "לשקול מתווה מוסדר, כדי להבחין בין נסיעה לתפילה לבין נסיעה לצרכי נופש" במילים אחרות לדעתו בן אדם שבא לחוות חוויה אפילו דתית אך לא יתפלל לא יקבל טיסה מסובסדת ומי שמתפלל יקבל.
זה גרוע בלפחות שתי מובנים:
יש פה אפליה דתית ויש פה כח לקהילה שלא אמור להיות לה.
זה כמו בתי הספר החרדים שאינם ממלכתיים שמתנים קבלה בזה שהאמא לא תלבש מכנסיים והאבא לא יחזיק טלפון לא כשר.
ניקח את זה הלאה, מחר אדרוש "בשם המסורת" שיגיעו לא לאומן אלא לוול סטריט, יזבחו לשור של מריל לינץ' ויתפללו למען עליית המניות - באיזה שלב אני מקבל את ההכרה שזו "הדת היהודית", את הפטרונות של אריה דרעי או עסקני שושלת גפני, והיתר למעוכבי יציאה מהארץ לעבוד את עגל הזהב ?
אומן זה לא מירון שבגיל הגן או כיתה א' אני זוכר שהיה איזה פעוט חרדי בשכונה שההורים סיפרו לי שאת השיער שלו יגזרו בלג בעומר כשיגיע לגיל 3. זה פולחן שאשכרה לא היה קיים לפני 30 שנה, שהסבים של מרבית הנוסעים אליו היו מתהפכים בקברם אם ידעו שנכדיהם ילידי הארץ יוצאים אותה בראש השנה ולא לקברי אבותיהם במגרב אלא לאיזה מקום שלא שמעו עליו מעולם - בברית המועצות !
הטענה של הצד הדתי היא שלפני מספר דורות היתה לכל הקהילות מסורת משותפת פחות או יותר. ביהדות אין את הפיצולים הקשים של הנצרות או האיסלאם, ההבדלים העיקריים באורתודוקסיה הם של "מנהג" מקומי כזה או אחר. ההבדל בין הרפורמים והקונסרבטיבים מכיר ביהדותם, גם אם הוא חולק על צורות הפולחן שלהם. זו למשל הטענה עליה מתבססת דרישתם שהנישואין בארץ יהיו מונופול של הרבנות כדי שכל הציבור היהודי יוכל להתחתן כציבור אחד.
אומן זה לקחת משהו שאינו משותף לכלל הציבור ולרתום את המדינה אליו עד כדי פטורים מציות לחוק, השקעת משאבים ניכרת, והתייחסות פומבית כאילו הדבר השולי הזה הוא איכשהו האינטרס הלאומי העליון מימים ימימה.
שיתפללו לעגל הדולרים של מריל לינץ'.