אתה עדיין טועה, ובגדול.
צ'רלי ביטון, מראשי הפנתרים, היה אומר: "ככל שאתם יותר דומים להם, כך אתם יותר שונאים אותם" (אני מניחה שאין צורך לפרט את הרקע לאותה הקביעה). בעבר הרחוק יהודיי עדות המזרח אכן חלקו תובנות משותפות, בתחומי תרבות, עם ערביי האזור. חשוב לציין שמדובר בביטויים חיוביים כמו רזי המטבח, מוסיקה, ספרות, הכנסת אורחים חמה ולעיתים מראה חיצוני, אך בימינו המתקדמים יוצאי עדות המזרח, ברובם המכריע ,מקיימים אורח חיים ישראלי טהור ואפילו לא פוזלים אל עבר מורשת מוצאם. בכל אופן, גם אם ישנו איזשהו קשר תרבותי רופף בין יהודיי עדות המזרח אל הערבים, אין זה אומר כי יהודיי עדות המזרח הם עצמם 'ערבים'. הרשה לי לשאול אותך שאלה. במידה ומוצאי הוא מן צפון-מערב אירופה, אני מאזינה למוסיקה של באך ואף קוראת את הספרות של מאן. האם ניתן להגדירני כ'ארית' ? התשובה היא כמובן לא. על אותו משקל אין זה יאה או נכון להגדיר את יהודיי עדות המזרח כ'ערבים'. אתה חייב להבין שבסוף היום ההגדרה 'ערבי', במונחים הרלוונטים לדיוננו, מתייחסת אך ורק אל לאום. כל עוד יהודי עדות המזרח, ברובם המכריע, אינם מזדהים עם הלאום הערבי - אין עלייך להגדירם כ'ערבים'. אני לא יודעת אם אתה עולה מברה"מ, אבל חלק מסוים מן אותה עלייה נוטה להסתכל על החברה הישראלית במונחים של 'אירופאים' ו'ערבים' (ראה ערך אנסטסיה מיכאלי). אותה גישה מגעילה, מתנשאת וגזענית, אשר גם אתה חולק אותה, גורמת לרבים מן הצברים, בין היתר אני, לסלוד מן אותה עלייה.