yisrael

yisrael

תגובתך אי שם למטה לא הקפיצה את ההודעה. כמה שאלות לי אליך. האם תוכל לספר על טיב מערכת היחסים בינך לבין אשתך כעת, כשחזרת אבל עדיין אינך סולח ואינך שוכח? כשעזבת, מה מנע ממך להמשיך להיות אב לילדים? האם ריצה בהרים ובים כדי לשחרר קיטור אכן עוזרת להפיג את המתח ברגע שאתה חוזר הביתה? מה הילדים מרגישים כעת? ומה אתה מרגיש כעת? האם חזרת עד שהילדים יהיו גדולים מספיק או שהצלחת לשקם משהו בזוגיות? השאלות מעניינות אותי באופן אישי ולדעתי גם את שאר הפורום. אודה לך אם תרחיב.
 

ברלא

New member
שאלה לי אליך

אולי אני אחד הגורמים לפורום הזה... ניהלתי רומן עם אישה נשואה וזה הגיע למצב של אהבה גדולה והיא התמוטטה נפשית מהמצב... כרגע היא לקחה לעצמה פרק זמן לשקם את עצמה (אין לה ילדים)... מה שקורה כרגע זה שאני על הגדר עד שהיא תדע מה קורה איתה והיא ציינה במפורש שהיא לקוחת פסק זמן על מנת לקבל החלטה... לי יש תחושה מעורבת מצד אחד אני מרגיש לא נוח מוסרית אבל מצד שני אני כל כך אוהב אותה שזה הורס אותי... היא דיברה עם בעלה שמאד אוהב אותה על אפשרות פרידה וזה היה טרם הרומן ואח"כ תוך כדי (הוא לא יודע על כלום). מה דעתך ? אפשר לשקם מערכת זוגית אחרי דבר כזה ? אפשר לאהוב שני אנשים במקביל ? מה עושים ?
 
אפשר, אבל

לשתי השאלות - אפשר. כבר היו דברים מעולם. אבל, לא כולם מצליחים או רוצים מערכות כפולות.
 

האלי

New member
תודה איש

שהעלית את התגובה הזו לכאן. ולך ישראל, אני יכול רק לחזור על מילותיו של ניקוס קזנצאקיס שאמר: "אינני מקווה לזכות במאום, אינני פוחד לאבד דבר. אני חופשי!" בסיטואציה שאליה נקלעת, לדעתי, בחרת נכון. שלך, האלי.
 

yisrael

New member
לאיש המערות ולהאלי ... ובכלל

כבר זמן מה שאני מסתובב כתייר בפורום ומחפש נחמה או תשובה ורק אחרי הרבה התלבטות פתחתי את ליבי. האמת, המון דברים עדיין לא ברורים ואני יכול רק לספר אותם כרשימת מכולת וכל אחד יכול לקחת זאת לאן שהוא רוצה. - למרות שאני לא חושב שאני אשם במה שקרה (אם כי ברור שתרמתי את חלקי), למדתי לקח ואני מבלה עם אישתי זמן רב יותר מאי פעם בעבר. כמו שאמרתי למדתי פרק במה חשוב בחיים ולפחות פעם בשבוע אני זורק לעזאזל הכל והולך לשתות קפה עם אשתי בבוקר לפני העבודה. מלבד זאת ביום שישי ושבת יש לנו פולחן קבוע שבו אנחנו יוצאים להרים עם הכלב, לבד ואחר כך לארוחת בוקר בעיר או קפה. - כמו שאמרתי, זה לא מפחית את הכאב אפילו כחוט השערה אבל הופך את חיי לאפשריים יותר ומאפשר לי להיפטר מכעס ומהאשמות שאין בהן תועלת. עם זאת לעיתים הכאב חזק ממני והלב מתכווץ. - אפשר לאהוב ולגדל ילדים גם בנפרד, אני בטוח. ידיד שלי שנפרד לאחרונה מאישתו אמר לי שדוקא הפרידה גרמה לקשר שלו עם ילדיו להעמיק ולפרוח. אין לדעתי תשובה אחת. אני הרגשתי שאיני יכול לקחת מהם, לא אותי ולא את אימם. - האם זה לתמיד ?? ממש לא יודע. משהו נישבר ולא ישוב לעולם. עם זאת אני חי מהיום למחר. מאוד ריגשת אותי האלי בדבריך על החופש. אני עכשיו בבית כולי ונותן לזה את המקום שצריך לתת אבל אני מרגיש בן חורין ואם האהבה תיקרה בדרכי - אאסוף אותה אל ליבי ללא היסוס. -
 
עד המשפט האחרון קינאתי בך

על היכולת להשלים ולקבל,ולעשות שינוי התנהגות גם ממקום של כאב קשה. אבל בסוף- אם האהבה תיקרה בדרכי-אאסוף אותה אל ליבי ללא היסוס. משמע שאתה חי נטול אהבה ,היום? אתה לא אוהב? היא לא אוהבת? חזרת/נשארת כדי לאפשר לילדים הורות משותפת? עכשיו אני כבר לא מקנאת. עצוב לי
 

האלי

New member
היא תיקרה !

או אולי נכון יותר, אתה תמצא אותה. האהבה האמיתית נמצאת בליבך והולכת איתך כל הזמן. נכון שכרגע ענני כאב מסתירים אותה. אבל בדרך שאתה הולך, אם אני לא טועה, לא ירחק היום שתחליט לוותר על העננים האלו ותבחר לתת לאהבה לזרוח. ואני, לא מקנא בך אבל בהחלט שמח בשבילך. שלך, האלי.
 

yisrael

New member
באמת עצוב

פעם חשבתי שאין בעיה ללא פיתרון. שרתתי בצבא במקום שבו לימדו אותי שתמיד ובכל מצב ולא משנה כמה אתה נואש - אם תחשוב מספיק עמוק, אם תנסה מספיק, אם תהיה נחוש מספיק - תמצא פתרון. לא היתה קיימת אלטרנטיבה אחרת וזה היה כמעט המוטו של חיי. היום אני יודע שזה לא נכון והדבר הכי קרוב למה שאני מרגיש הוא שכול. משהו מת ולא ישוב עוד. וגם אם כדבריך האלי העננים יתפזרו, זו לא תהיה אותה האהבה, זה יהיה משהו אחר. וזה באמת עצוב "אחותו של שיקספיר", עצוב עד מוות ובאמת כבר שכחתי מתי צחקתי בפעם האחרונה. אבל זה מה שיש.
 
למעלה