קניתי את זה כשזה יצא.
זה סרט סבבה - אחלה footage והכל. מגניב לשמוע את Choke מ-Negative FX/Slapshot מדבר על עיצוב של פלאיירים (גיליתי שהוא אחראי לפלאייר מסוים שמאוד אהבתי בתור ילד). גם גיליתי על שיר גנוז של Jerry's Kids שלא שמעתי עד אז, ועוד כמה דברים. אבל יש גם בעיות. הראשית היא שזה לא נראה לי הגיוני לעשות סרט על הארדקור מוקדם בבוסטון ולהתמקד ב-S.S.D. בלי שהגיטריסט, שכתב את רוב השירים, הגדיר את האסתטיקה והריץ את הלייבל "X-Claim" ישתתף בו. חוץ מזה, גם הסרט הזה הולך לפי ציר הזמן הקבוע שהסרטים האלה הולכים בו - "כשהתחלנו לא היה פה כלום - D.I.Y. - היה מדהים לתקופה של שנתיים - הכל התחיל להתפרק". כל מי שראה את "American Hardcore" כבר מרגיש שזה חוזר על עצמו, וסביר להניח שכל מי שרואה את הסרט הזה, כבר ראה את "A-HC" לפני. הסרט גם לא מזכיר הרבה להקות שלא היו על "X-Claim" או "Modern Method", כמו
Deathwish (הוציאו סינגל אדיר, והגיטריסט ניגן אחר כך ב-Slapshot) ו-Vile הפחות מוכרות, ו-Deep Wound ו-Siege היותר "cult" (אפילו שהן טכנית לא היו מבוסטון, אבל הפרומו של הסרט הזכיר אותן במפורש - פיתח ציפיות ואכזב), למשל. היה יכול להיות מעניין לראות ראיונות עם לו בארלו וג'יי מאסיס, שמאוחר יותר הצליחו יחסית עם Dinosaur Jr. גם הלהקות היותר "קוקסינליות" כמו Moving Targets ו-Sorry, למשל, לא מוזכרות, אפילו לא בקטע של "שנאנו אותם". ה-Freeze מקבלים התייחסות מאוד מוגבלת, ושיט, אפילו על
Last Rights הייתי שמח לשמוע יותר. באופן מפתיע, Decadence, שהוציאו שיר אחד באוסף, ו-Impact Unit שהיו להקת דמו שרצו להיות בחבר'ה של S.S.D. כן מקבלים תשומת לב בסרט. והבעיה האחרונה היא שהסתומה ההיא ששיחקה בכמה פרקים של "בברלי הילס 90210" מעצבנת רצח, וכ-ל מה שהיא מדברת עליו הוא שממש מפתיע אותה שאף אחד מהחבר'ה של ההארדקור לא רצה... אהה... "לבדוק לה שמן", ובטוחה שהבעיה היא לא בה.
זו אחלה דרך להעביר שעה וחצי למי שאוהב הארדקור-פאנק. זה בטוח יותר טוב מ-"רקוויאם לחלום", "הארי פוטר", או "דמדומים", או זוועה אחרת בסגנון.
