words can`t bring you down
השיר יפה, אין מה להגיד, הבחורה שיקחה אותה. אחרי שלושה שבועות שאני בחרא, שום דבר עדיין לא השתנה. אני מגיע ביום ראשון לבסיס, שם את התיק במשרד, ויודע ששם אני חי לשבוע הקרוב. לפחות אני משתדל לגוון את התפאורה כמה שיותר. עדיין לא אישרו לי המרת הלנה, עכשיו אומרים (בניגוד ללפני שבוע שבועיים) שאין הרבה סיכוי בכלל. הם כאילו מנסים ליאש אותי לגמרי, להביא אותי למצב שאני לא ארצה בזה... לא אתן להם
אני לא ממש יודע למה אני רושם את זה יש המון בעיות שוליים שכאלו, בשבועות האחרונים שלי, את הרוב אני מאלתר בין לבין, הכי הכי קשה זה בעצם לסיים לעבוד - ללכת לישון - לקום - להמשיך לעבוד - ללכת לישון - .... נכשלתי בטסט ראשון על אופנוע. ואני עדיין לא יודע מה נסגר עם זה, מחר תהיה לי שיחה חשובה עם אבא. תקציבשיין וכאלה. אני כנראה אבקש ממנו לעזור לי לממן אופנוע אמיתי, ולא איזה קטנוע מעאפן. ובלי בדיחות על הגודל, כולנו יודעים שזה לא מה שבאמת משנה
בסוף אני עוד אתקע עם הקטנוע. אגב, החמישים סמ"ק ירד מהפרק. בכנות, אני במצב לא כזה טוב. אני מרגיש רע. אבל איכשהו גם טוב בצורה שלא תיאמן. אני משתעל, כואב לי הראש, וקר לי, אבל יש לי חיוך פנימי שכזה (לא רואים אותו מבחוץ כי אני טרוד בהמון דברים אחרים אבל
). בשלב מסוים משהו ישבר, זה יהיה או אני או הצבא, והפעם (כמו בפעמים הקודמות שהייתי צריך דברים מהמערכת) זה יהיה הצבא. החלטתי שזה כנראה מספיק חשוב לי בשביל לקבל. הכי מטריד שכשרע לי, או כשאני לבד, מה שקורה לאחרונה הרבה, כי בבעצם רוב הזמן אין איתי אפחד, אז אין לי באמת עם מי לדבר, וכשכבר אני מדבר עם אנשים (בד"כ בטלפון) אז אני לא באמת יכול להגיע למצב של להגיד את הדברים האלו... למשפחה בטח שאני לא אגיד, זה יטריד אותם מאוד... למעיין? אני מאוד רוצה לפעמים, אבל לא יכול באמת להוציא את זה החוצה. לכם? אסור לי כ"כ לגשת לנט וגם כשאני כבר גולש כאן אז זה באמת כעברה על החוק. ואם אני כבר אכתוב פה, אז אני לא רוצה שכל הבסיס ידע מה כתבתי (המודיעין הזונות האלו גם ככה יודעים הכל...). בכל אופן, סיימתי לבכות, פחות או יותר. ארז.
השיר יפה, אין מה להגיד, הבחורה שיקחה אותה. אחרי שלושה שבועות שאני בחרא, שום דבר עדיין לא השתנה. אני מגיע ביום ראשון לבסיס, שם את התיק במשרד, ויודע ששם אני חי לשבוע הקרוב. לפחות אני משתדל לגוון את התפאורה כמה שיותר. עדיין לא אישרו לי המרת הלנה, עכשיו אומרים (בניגוד ללפני שבוע שבועיים) שאין הרבה סיכוי בכלל. הם כאילו מנסים ליאש אותי לגמרי, להביא אותי למצב שאני לא ארצה בזה... לא אתן להם
אני לא ממש יודע למה אני רושם את זה יש המון בעיות שוליים שכאלו, בשבועות האחרונים שלי, את הרוב אני מאלתר בין לבין, הכי הכי קשה זה בעצם לסיים לעבוד - ללכת לישון - לקום - להמשיך לעבוד - ללכת לישון - .... נכשלתי בטסט ראשון על אופנוע. ואני עדיין לא יודע מה נסגר עם זה, מחר תהיה לי שיחה חשובה עם אבא. תקציבשיין וכאלה. אני כנראה אבקש ממנו לעזור לי לממן אופנוע אמיתי, ולא איזה קטנוע מעאפן. ובלי בדיחות על הגודל, כולנו יודעים שזה לא מה שבאמת משנה