זה מה שאני חשבתי כשרק התחלתי את גיל ההתבגרות
ממש סבלתי מהעולם המיני שמסביבי.
ואז התרגלתי.
אין לי בעיה עם מיניות כעת.
בעבר, בתקופה שפתאום גילית שיש דבר כזה יחסי מין, כל סרט שהייתי רואה והייתה מוזכרת שם המילה 'סקס' הייתי פשוט רוצה להיקבר באדמה.
וכך זה היה גם עם אנימה. (התחלתי לצפות באנימה כשהייתי קצת יותר מבוגר).
אנימה זה מדיום מאוד מאוד מאוד מיני. לפחות אם אתה לא יודע בהתחלה לאן לפנות, ואילו סדרות לראות.
כשראיתי דברים כאלה-
http://www.youtube.com/watch?v=bCq-97Yd5PI
כל מה שעלה לי בראש היה- 'מה לעזאז- מה ???? אומגאד, אני, מה? אבל למה הם ערומים? אני מרגיש מובך'.
ואז פשוט התרגלתי לראות קטעים כאלו באנימה. טריוויאלי.
ואז, לאחר תקופה ארוכה שאני בעולם האנימה, ושומר לעצמי בבטן שאני לא באמת אוהב את כל הפאנסרביס המיותר הזה (וההזוי הזה) בסדרות, החלטתי לחקור את המיניות של עולם האנימה (ועד כמה היא מיוצגת באופן....לא אמין). זה עניין אותי מבחינה פסיכולוגית (?), אנתרופולוגית (?), אני לא יודע איך לקרוא לזה.
כל הזמן ניסיתי לומר לחברים שלי, שגם ראו אנימה, שזה לא משהו שאני רוצה לראות, שמכניסים לי פאנסרביס בכוח.
בעקבות כך, היו לנו המון דיונים על כמה שאני אדם לא מיני וכו' וכו'.
החלטתי בסופו של דבר לסנן כל סדרה שכוללת פאנסרביס שכזה, וללכת רק על סדרות איכות.
ואת יודעת מה הקטע? שזה רק עולם המדיה. במציאות, מה שמציק לי יותר זה השיחות המיניות של אנשים (שבטוח לא כולם נהנים מהם).
זה בסדר להיות מיניים ופתוחים, אבל לפעמים זה פשוט....לא במקום.