winds- פיסה מגן עדן
זאת לא להקת פאואר, אבל הם כל כך מדהימים עד שאני חייב להכיר לכם אותם. הלהקה נקראת winds והיא פרוייקט צד של הלהאמר (מייהם) וקארל אוגוסט לידרמן (ארקטורוס). הם מנגנים מטאל ניאו קלאסי עם השפעות פאואר וגותי כבדות במיוחד. האלבום הראשון שלהם- refleection of the one מנוגן אצלי בסטריאו שוב ושוב. להקה בעלת מלודיה ומורכבות היאה לדרים ת'יאטר אך במקום הקלידים, אשר משחקים תפקיד מרכזי אצל דרים, יש בwinds שכבות על גבי שכבות של כלי מיתר שונים אשר יוצרים אווירה שהדרכים היחידות שאפשר להגדיר אותה הן "קטיפתית" ו"חלומית". למרות שכבות כלי המיתר (וגם מעט פסתנר) ישנה אגרסיביות מסויימת בזכות מקצב הדאבל באס המכה ללא רחמים בעור התוף (הלהאמר, כבר אמרתי?) והריפים המבריקים של קארל אוגוסט לידמרן אשר הפליא לעשות בארקטורוס וכעת הוא נותן עוד קצת מכשרונו בכתיבת ריפים מצויינים וסולואים מדהימים מושפעי באך ואינגווי מלמסטין. הליריקה עצמה היא """גותית""" למדי ועוסקת בעיקר בהרהורים פילוסופים אודות החיים, המוות ותוך כדי מכניסים מעט פילוסופיה ותיאורי מעוף המלאכים. מעט מייגע, אומנם, אבל משתלב טוב עם המוזיקה. נקודת החולשה היחידה שאני מצאתי היא העובדה שיש ללהקה זאת סולן. שירתו אומנם מתאימה כמו כפפה ליד לאווירה המלנכולית ושכבות כלי המיתר, אבל אילו הם היו לוקחים סולנית הם היו מכניסים מעט יותר אווירה מרוממת רוח באלבום. בקיצור, חברים, רוצו לחנויות/הזמינו מרייבן את פיסת החלום המדהימה הזאת, ושבו להאזין לאלבום מופלא זה בלילה קר (עוד חודש, אינשאללה) כשבחוץ גשם שוטף וכוס אלכוהול משובחת. זה מה שאני אעשה, ואתם?
זאת לא להקת פאואר, אבל הם כל כך מדהימים עד שאני חייב להכיר לכם אותם. הלהקה נקראת winds והיא פרוייקט צד של הלהאמר (מייהם) וקארל אוגוסט לידרמן (ארקטורוס). הם מנגנים מטאל ניאו קלאסי עם השפעות פאואר וגותי כבדות במיוחד. האלבום הראשון שלהם- refleection of the one מנוגן אצלי בסטריאו שוב ושוב. להקה בעלת מלודיה ומורכבות היאה לדרים ת'יאטר אך במקום הקלידים, אשר משחקים תפקיד מרכזי אצל דרים, יש בwinds שכבות על גבי שכבות של כלי מיתר שונים אשר יוצרים אווירה שהדרכים היחידות שאפשר להגדיר אותה הן "קטיפתית" ו"חלומית". למרות שכבות כלי המיתר (וגם מעט פסתנר) ישנה אגרסיביות מסויימת בזכות מקצב הדאבל באס המכה ללא רחמים בעור התוף (הלהאמר, כבר אמרתי?) והריפים המבריקים של קארל אוגוסט לידמרן אשר הפליא לעשות בארקטורוס וכעת הוא נותן עוד קצת מכשרונו בכתיבת ריפים מצויינים וסולואים מדהימים מושפעי באך ואינגווי מלמסטין. הליריקה עצמה היא """גותית""" למדי ועוסקת בעיקר בהרהורים פילוסופים אודות החיים, המוות ותוך כדי מכניסים מעט פילוסופיה ותיאורי מעוף המלאכים. מעט מייגע, אומנם, אבל משתלב טוב עם המוזיקה. נקודת החולשה היחידה שאני מצאתי היא העובדה שיש ללהקה זאת סולן. שירתו אומנם מתאימה כמו כפפה ליד לאווירה המלנכולית ושכבות כלי המיתר, אבל אילו הם היו לוקחים סולנית הם היו מכניסים מעט יותר אווירה מרוממת רוח באלבום. בקיצור, חברים, רוצו לחנויות/הזמינו מרייבן את פיסת החלום המדהימה הזאת, ושבו להאזין לאלבום מופלא זה בלילה קר (עוד חודש, אינשאללה) כשבחוץ גשם שוטף וכוס אלכוהול משובחת. זה מה שאני אעשה, ואתם?
