Where to go???

[Koby62]

Where to go???

היי,


לפני חצי שנה נולד לי ולאשתי בן, ראשון.
הילד נהדר, אבל.

מאז שהוא נולד אני מרגיש שנפתחו לי העיניים קצת. פתאום הבנתי שאני ואשתי אנשים די שונים. דברים שלפני כן הסכמנו עליהם (בדר"כ כי אני לא עמדתי על שלי כמו שהייתי רוצה לעמוד) נהפכו למאוד מהותיים בעיניי.
אלו לא דברים מינורים, לטעמי. איפה נגור, קירבה למשפחה (אשתי לא מסכימה להיות קרובה לאף אחת מהמשפחות), אני רוצה לקחת את הילד לים, לדוגמא, היא לא אוהבת ים בכלל. היא נשארת איתו בבית ומתכננת להישאר ככה עד גיל שנה. אני דוגל בכך שאדם צריך סיבה לקום בבוקר. אני רוצה שהיא תשאף לדחוף את עצמה למשהו וזה "מציק" לי שהיא לא. אני מנסה לחסוך, יש איזו הצעה על השולחן שיכולה לחסוך לנו הרבה כסף לעתיד אבל היא שוללת אותה על הסף - "נסתדר".
פתאום הבנתי שאין לנו תחומי עניין משותפים.

יתרה על כך, פתאום (אני יודע שאני משתמש במילה הזאת הרבה), הבנתי שמעולם לא דיברנו על מה כל אחד רוצה משני, מה אנחנו רוצים מעצמנו, וזה מוזר שכן אני מנהל הרבה שיחות כאלה עם אנשים ועם אשתי, מסתבר, מעולם לא ניהלתי שיחה כזו.


אני עדיין אוהב אותה אהבה גדולה, ואני יודע שגם היא אותי, אבל מצאנו את עצמנו יותר "שותפים" מאשר נשואים. הקשר הידרדר לשאלות ותשובות לקוניות.

בקיצור, למרות שהכל נכון, על פניו, ילדים, אישה, מצב כלכלי סביר, אני, ואני חושב שגם היא, לא באמת מאושרים.

WHAT TO DO?

 

[מיציפיצי1]

אתה די ממוקד בכתיבך בדברים שאתה רוצה

וחושב שהם נכונים ודי מתעלם מהרצונות שלה, ואני אעבור רק על הדוגמאות שלך:
לקחת תינוק קטן לים בחורף? לא שווה מריבה, הוא באמת עדיין לא ממש מתעניין בזה ותשיג את אותו האפקט מבחינתו גם מטיול לגן השעשועים השכונתי, יכול להיות שהיא קצת חרדתית, אבל זה בהחלט סביר ומאוד טבעי לאמא טרייה, אם כשהוא יהיה בן שנה בקיץ היא עדיין תתנגד שתקח אותו לים זאת כבר תהיה בעיה.
לא רוצה לגור קרוב למשפחות? למה? אולי היא מכירה את הנפשות הפועלות וחוששת להתערבות יתר? שאלת אותה למה?
הצעת החיסכון - האם יש בה גם סיכון? האם היא מחייבת שינוי משמעותי בחיים כרגע? אל תשכח שעברתם שינוי גדול מאוד ושהיא כנראה לוקחת את זה יותר "קשה" ממך ובצדק, היא זו שהיתה בהריון, ילדה, עכשיו בבית עם התינוק כל היום, דואגת לכל צרכיו ובעצם שום דבר בשבילה לא כמו שהיה קודם והיא עדיין מתרגלת למצב החדש, אז אולי שינוי גדול נוסף כרגע לא מתאים לה?
לגדל תינוק זאת סיבה מספיק טובה לקום בבוקר... כרגע האמהות ממלאה את כל השאיפות שלה (וממילא לא משאירה הרבה זמן וכח לדברים אחרים). היא בעצמה הגדירה את זה לתקופה של שנה, אז למה אתה דוחק? תחכה שנה ואז תתחיל "לדאוג" לשאיפות שלה.
אני חושבת שאתה דן אותה בחומרה, אתה רוצה שהיא תהיה כמוך (זורמת, נמרצת, לא יודעת מה עוד..) ומתעלם מזה שהיא אחרת ויש לה את הקצב שלה וזה חלק מהאישיות שלה. השאלה אם אתה רוצה לראות בזה שהיא ממתנת את הקצב שלכם יתרון לחיים המשותפים או שאתה רואה בזה חיסרון ורוצה מישהי שתרוץ איתך קדימה.
אני מסכימה איתך שאתם כן צריכים "תכנית אב" שתהיה גם מוסכמת על שניכם אבל גם בסיס לשינויים, אבל בשביל ליצור תכנית כזאת אתם צריכים הידברות וכרגע נראה שזה יותר בסגנון של "אתה מנחית עליה והיא הודפת" וזאת כבר בעיית תקשורת, אז בסגנון זכריוס אני אשאל: יש מצב לטיפול זוגי?

 

[seeyou]

לכול השאלות שאתה מעלה יש תשובות ופתרונות-אבל

התעוררת קצת מאוחר

לכול הבעיות שאתה מעלה היית צריך לחשוב לפני החתונה/הלידה

- "איפה נגור, קירבה למשפחה (אשתי לא מסכימה להיות קרובה לאף אחת מהמשפחות), "
לדעתי תסכים "ברצון" למה שהיא רוצה מאחר שאם לא החיים שלך יהיו לא קלים ובסוף יהיה כפי שהיא רוצה
אותו דבר בקשר לבילוי בים

-"אני רוצה שהיא תשאף לדחוף את עצמה למשהו וזה "מציק" לי שהיא לא"

אתה בחרת בה כפרויקט לפתוח?

אתה דוגל בכך שאדם צריך סיבה לקום בבוקר?
זאת הבעיה שלך-
אדם קם בבוקר אם הוא בריא/חי
מה שהוא יעשה עם החיים שלו זאת הבעיה שלו ולא שלך

"פתאום הבנתי שאין לנו תחומי עניין משותפים."

זאת הבעיה שלך-לקח לך הרבה זמן להבין את זה
דרך ל"אושר" או לחיים נוחים ונעימים יוביל אותך ךחשיבה שאם אתה לא מצליח לעלות אותה לרמה שלך

אז תוריד את הרמה שלך לרמה שלה

שלא תחשוב לרגע שתמצא אחרת ממש כפי שאתה רוצה


יוסי

 

[בוביגירל]

קובי, מה שאתה אומר זה ה-טבעי שבין בני זוג

עד היום הייתם חברים וסבבה. הייתם שניים, תיקשרתם כשניים, רכשתם בשניים ונשמתם את השניים שאתם.
פתאום... (בעצם לא פתאום) נוספה צלע שלישית שהיא גורם אחריות מאד גדול עבור שניכם והזוגיות נדחקת לפינה מכורח טבעי.
אין יותר את הספונטניות לצאת לסרט, לא רוכשים פתאום משהו בתשלומים אם זה לא קודם לילד/ה, החיתולים ושאר הדברים מאפילים על הכל, שלא נאמר - אין לכם שעות שינה כמו בני אדם.
כל זה קורה כשהילד/ה הראשונ/ה מצטרפים ל"שניים" האלה שהייתם.
זה נקרא "משבר ילד ראשון".
כך שאם עוברת עליכם תקופה לא הכי סימפטית וריבים בלתי פוסקים (ולרוב בגלל עקרונות שהם לא עקרונות) - דעו שהגעתם למשבר הנכון.

בחיי זוג עוברים הרבה מאד משברים, יש את המשבר הקלאסי של ה-7 שנים, יש את המשבר כאמור של הילד הראשון, יש את משבר החמות ו... לא חסרים משברים בקיצור.
לכן, זו הזדמנות עבור שניכם לשבת בדיוק באותה חברות וחום שהיו ביניכם כשהייתה כזכור לכם עוד כשהייתם "רק שניים", אחרי שנולד לכם הראשון ולדבר על הדברים.
מה זה לדבר על הדברים? לראות ולהבין כמו בוגרים מה מכשיל, מהם העקרונות, על מה מוותרים, מה חשוב עבור הילד באמת ואיך עוברים על המכשולים האלה בחוכמה.
איפה אתה מוותר, איפה היא יכולה לוותר וכמובן, לפרגן אחד לשניה ולא לבוא רק בטענות.
אם הים כל כך חשוב לך, מה הבעיה שתצא לים עם הילד רק אתה? זכותה לא לאהוב את החול ולהריח את המקום. אבל אם כאדם חשוב לך ללכת לים ואתה רוצה לשתף בחויה העצומה הזו
את הילד, אז שאישתך תעזור לך דווקא לשתף את הילד כך שהיא מאפשרת לך לצאת איתו בלעדיך.
הרי זה WIN WIN - אתה יוצא עם הילד למקום שאתה הכי אוהב והיא ...... סוף סוף יכולה לפרגן לעצמה שעתיים של מנוחה.
תהיו יצירתיים ותתמקדו בדברים שאפשר להחליק אותם וכמובן, להתחיל לבצע פעולות "של ביחד"- סתם טיול לפארק שכונתי או פיקניק עם חברים בצפון = להתחיל להיות משפחה.

מעבר לכך, ברמה האישית, זו ההזדמנות עבור שניכם לשים דגש על הפן התקשורתי ביניכם כזוג. לראות באמת איפה לא דיברתם, איפה אתם עוד יכולים להכיר ואיך אתם יכולים לעזור אחד לשניה לממש את החלומות של שניכם ואולי אף סתם לפרגן אחד לשניה, זה לא כואב.
להיות זוג זו לא משימה קלה של ירח דבש המתמשך לאורך השנים, זו עבודה קשה. מכירים אחד את השניה לאורך הזמן ולומדים להבין את ה"ביחד" והצד השני בדיוק כמו את ההתפתחות האישית שכל אחד חווה בחיים.
הנוסחא היא - לחשוב בשניים.
לא להוביל ולא להיות מובל. זו לא זוגיות.
אלא להיות שניים שמצרפים אליהם גורמים נוספים.

הכל בסדר, אתה רק מפוחד מהמשברון הטבעי שציינתי. תלמדו לדבר והכל יהיה בסדר.
זו שנת לימוד מעניינת ביותר, אם תהיו מספיק בוגרים ואמיצים תוכלו להכיר אחד את השניה בזווית אחרת ותוכלו לצמוח בבגרות לעבר משפחה מאושרת.
כולם עוברים את זה.

 

[גארוטה]

אם היה לך אומץ

לא היית מספר לעצמך ולנו את כל הסיפור שמתחיל ב"פתאום הבנתי ש..." והיית פשוט
מודה שאתה "מיובש" ושזיון אחד כמו שצריך היה מוחק את כל הספקות והגילויים החדשים כביכול
שאתה מספר עליהם.
מה קשור עכשיו לקחת תינוק לים או ליד מי תגורו? מה שחשוב הוא שהפכתם להיות שותפים יותר מזוג נשוי,
שהקשר התדרדר לשאלות ותשובות לקוניות וזה יקירי קרה לא רק אבל גם בגללך.
אין לך מושג מה זה אשה בהריון ואיך זה להיות אחרי לידה. מבחינתך יש לכם "בן ,ראשון, הילד נהדר אבל..."
וכמה שהתיאור הזה קצר ולקוני, ככה הוא גם מתאר באריכות מי אתה ואיך אתה מרגיש בתוך הסיטואציה החדשה
שנקלעת אליה. הפכת מכינור ראשון לכינור שני וזה לא כייף ומכאן ועד להסיק פתאום מסקנות חדות ונמהרות, הדרך קצרה.

נכון שלא כל "האשמה" נופלת עליך. אני מאמינה שאשתך נפלה לאותו מקום שהרבה נשים לפניה ואחריה ייפלו אליו -
לשים את התינוק החדש לפני הבעל, לשכוח שאתם זוג לפני שאתם הורים, לשכוח שזוגיות צריך לתחזק ללא הפסקה.
מכיוון שאתה פנית ולא היא, אז קח אתה את המושכות לידיים. תניח לרגע לכל "הגילויים הפתאומיים" ותפעל.
תן לה להרגיש כמו אשה שוב. תפרגן לה על האמהות שלה. תפסיק לבקר אותה וכולם ייצאו ברווח גדול.

בהצלחה

 

[מפלצת או ילדה]

אמן

סלה

 

[סטנגה Joe]

הדברות בוגרת

ותאום ציפיות.

 

[צפרדעית82]

זה לא שנפתחו לך העיניים

זה פשוט שאתם מתמודדים עם אתגרים חדשים לגמרי שמערבים רגשות ותפיסות של דברים שעד עכשיו בכלל לא עסקתם בהם, ומתוך כך אתה מגלה צדדים חדשים באשתך וגם בך שלא הכרתם קודם (קח בחשבון שגם אשתך רואה בך צדדים חדשים שהיא לא הכירה קודם).
אז כן, בדיוק כמו שכתוב בספרים, ילד ראשון זו באמת חוויה מטלטלת לקשר זוגי.
אתם צריכים לבנות יחד מערכת תפיסות חדשה והתנהלות חדשה שתתאים לשניכם, זו תהיה מערכת אחרת ממה שהיה עד עכשיו.
מילת המפתח- כבוד הדדי.
אל תזלזל בצורך שלה לטפל בילד בבית עד גיל שנה, זה מאוד לגיטימי ולא משהו מטורף או לא מספיק אמביציוזי.
אל תיבהל מהעובדה שהיא לא רוצה לקחת את הילד לים בגיל חצי שנה- יש נשים שהיו חושבות אחרת אבל גם הרבה נשים שהיו חושבות בדיוק כמו אשתך.
לגור ליד המשפחות? מחשבה עם המון היגיון, אתה לא חייב להסכים איתה אבל בטח שלא לחשוב שהחשיבה שלה לא לגיטימית.

בקיצור ולעניין, תנסה יחד איתה לדבר על הדברים מתוך רצון להגיע לעמדות משותפות בהתנהלות היומיומית שלכם והכל מתוך כבוד והקשבה ולא מתוך זלזול או ביקורתיות.

כתבת משהו חשוב- עד עכשיו היית שותק לגבי כל מיני נושאים שעכשיו אתה בוחר כן לומר את דעתך בענין.
זה שינוי מאוד חיובי, זה מראה שרמת המעורבות שלך עלתה ואתה מתגבר על ה"עדיף שאני אשתוק, העיקר שיהיה שקט" ובוחר כן לומר את דעתך. זה שינוי משמעותי שודאי ישנה את התקשורת בניכם, תנסה למצוא את הדרך להפוך את השינוי הזה לחיובי.

בהצלחה!

 

[nirity1]

תראה

המתחים שנוספים כשנולד תינוק הם עצומים ובאמת מרביתנו לא עושים שיחות עם בני הזוג לפני שהתינוק נולד לגבי איך נגדל את הילד. התינוק שלכם קטן והויכוחים עדיין קטנים . כשיגדל יהיו יותר חיכוחים אם לא תלמדו לדבר.
בקיצור תלמד לנהל עם אשתך " שיחות כאלו ".
אם אתם לא יודעים איך אז תלכו ליעוץ.

 

[אייבורי]

תעשה מה שאישתך אומרת לך

 

[באדי תות]

שאלת זוגיות

אתה שואל שאלות ותהיות שעולות אצל לא מעט זוגות
בפרט לאחר לידת הילד הראשון
פתאום נכנס עוד גורם למשוואה
וכל אחד רואה את הדברים בצורה קצת שונה

מאוד חשוב לדבר על הדברים
על הציפיות, על הקושי, על הויתורים, כל אחד עם עצמו וכמובן בשיחה משותפת
אהבתי שציינת את אהבתך לזוגתך

וכן, הדברים עם התבוננות ועבודה משותפת יכולים להיראות אחרת

 

[נועז גולן]

איכשהו נשמע

איכשהו נשמע שהגיע הזמן לדבר איתה.
תקשורת היא נדבך מהותי בזוגיות, בלעדיה לא תיתכן זוגיות.
לידה היא אירוע מכונן ואם לא תתחילו לדבר על מה שמפריע ועל מה שמאחד, אתם יוצרים לכם קיר זכוכית שרק יילך ויגבה והנתקים יהפכו לכל כך מהותיים שיהיה לכם קשה לגשר עליהם בהמשך.
אין סיבה שכך ייראו חיהם של אנשים צעירים בתחילת דרכם.
נועז

 

[קארניו]

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שאיבד את זהותו

וזועק גוועאלד .

רק שתדע שאת השליטה על חייך לא תשיג באמצעות ויכוחים ועשיית דווקא והצורך הילדותי שלך להשמיע את קולך ולדרוש למלא אחר גחמותיך המטופשות רק יוביל למלחמה והרס .

לך לטיפול אם לא טוב לך עם עצמך אבל אל תוציא את התסכולים שלך על אשתך והבן שלך בנסיון מזוייף להרגיש שאתה קיים .