ביגדי ביקורת
בהמשך השבוע יעלה לבלוג שלי ב24. New People, Fresh Blood כך הגדיר גורי אלפי, ממייסדי "פאנקנשטיין", את פאנקנשטיין של היום, כשיצא לי לפגוש אותו בערך 12 שעות (?! נפגשנו באמצע הלילה בחמישי ב"ג'י ספוט" בתחרות באטלים שצולמה לתוכנית החדשה שלו 'לצחוק או למות' ודיברנו על הופעה שתתקיים למחרת בצהריים) לפני ההופעה של פאנקנשטיין בבארבי ת"א. אני חולה על הופעות שמתקיימות בשישי בצהריים, ובכלל, בצהריים. בשישי בצהריים זה לא להיט מי יודע מה – מצד אחד יש אווירה מגניבה ומצד שני אין אוטובוסים בדרך חזרה כמעט אף פעם. וזה מבאס. האווירה היא שונה, אתה לא בא סחוט ולא עייף. כולך ערני וקופצני ומוכן לקבל מנה של גרוב לאור יום. הציטוט מהכותרת של גורי, בא בעקבות השיחה על הנגנים החדשים בפאנקנשטיין. בחצי השנה האחרונה הוחלפה כל חוליית הקצב (רידם סקשן יענו) של פאנקנשטיין: עמית שגיא מ"כח ראסטה" נכנס במקום רונן כוכבי (לשעבר מרסדס בנד) שהוא בעצמו היה מחליף לעילי "אתה קטן, אני גדול" בוטנר. שחם אוחנה (ניגן בעבר עם שוטי הנבואה גם) ירד לחו''ל ובמקומו נכנס יורש העצר הצעיר שלו, התלמיד שלו שיכול ללמד אותו – יוסי מזרחי. המתופף תמיר ברזילי, אף הוא ירד לחו"ל (ניגן בעבר עם שב"ק ס', מוקי, פורטיסחרוף, סקאזי ועוד) ובמקומו נכנס טל תמרי – מוסיקאי מצטיין בצה"ל, מתופף בן 19 (!!!) שבעיניי חוץ מ2-3 לא נראו נגנים כמותו בארץ. אז מה אפשר לומר על הלהקה המדהימה הזו שטרם נאמר כבר? היא החליפה בשנה וחצי האחרונות נגנים הרבה יותר מגרביים (תכף יגיע הרכב הספסל שהחזיקה בעבר גם, יהיה משעשע להרכיב את זה), הגיעה במקרה לתחרות שירים ע"ש ג'ון לנון וגרפה את המקום השלישי בקטגוריית האר'נ'בי עם "Choose your way" מאלבום הבכורה שלה. פרגי פירגנה (סטגדש), D12 עשו כבוד, וגם הבחור ההוא שברח לי שמו מגרייטפול דד התלהב. ההזדמנויות היו מיידיות והם עטו על המשימה: בקרוב הם ייצאו לסיבוב הופעות באיזור מזרח אירופה, בפסטיבלים שונים. יהיה חזק, זה בטוח. עם אותם השירים בליין אפ שטרם איבדו את הקסם כבר במשך עשר שנים,עיבודים שלא מפסיקים להתחדש, נגנים שלא מפסיקים להתחלף, הם פשוט נותנים בראש. וזה הכל. אין דרך אחרת להגדיר את זה. כל הזמן הראש זז עם הגרוב, הברייקים חדים וחותכים כתער ומרגישים כל שפיץ שלהם במהלך ההופעה. הכל מעובד עד השארית האחרונה שאפשר למצות מהגרוב ולהפוך אותה לריף או לפראזה או לברייק או למעבר או לסולו. כל דבר בא בעיתויו. הקאבר המבריק ל"Fight the power" של פאבליק אנמי הותיר אותי פעור פה, לאחר שעובד מעט מחדש ושונה קצת מאז הפעם האחרונה שהם ניגנו אותו. איזה גרוב, איזה נשמה, איזה מלכים. כיף גדול להיות בהופעות שלהם. לדעתי עמית שגיא הוא לא גיטריסט יותר טוב מרונן כוכבי, אפילו פעם אמרתי לעצמי שזה סתם עוד בחור שמתלהב מזה שהוא יודע להפעיל ווה ווה. אז היום אני קצת יותר התחברתי לנגינה שלו, למרות שאני עדיין לא מת עליה, אבל את המשבצת שלו בפאנקנשטיין הוא בהחלט תפס. החיבור בסך הכל מצויין. יוסי מזרחי וטל תמרי משאירים הרבה אבק לקודמיהם, והחצוצרן התורן ליאור רון גם הוא לדעתי די עשה כבוד לעמדת החצוצרן של פאנקנשטיין. נשארתי בהלם. בל נשכח את השואו הבלתי נגמר של אלרן דקל האגדי, האיש והאפרו. גם שלומי אלון ויאיר סלוצקי (הדג נחש, שניהם) נתנו בראש. בתכל'ס, אני חושב שהלהקה הזאת מפיקה מכל מי שעובר לנגן בה את המיטב שבמיטב שהוא יכול להוציא מעצמו כנגן. כל נגן שקופץ להופעת אורח אצלם עם עמוד תווים וכמה דפים של אקורדים ותווים יוצא משם מלך. רואים ומרגישים ושומעים את ההנאה בכל תיבה. כבוד ענק. וכמובטח, הספסל של קבוצת הכדורגל פאנקנשטיין, 2006\2007: תופים – טל תמרי בס – יוסי מזרחי גיטרה – עמית שגיא קלידים – קותי סקסופון – אורן בן אבי חצוצרה – ליאור רון טרומבון – טרם הוחלף (?!) סולן – ביום שיעלו עם מחליף לדקל זה יהיה עצוב ומשעשע כאחת, למרות שממש לא נראה לי שזה יקרה
