WATCH YORE BODY
שלום לכולם שמי ערן למי שלא מכיר. ואני חש כבר זמן רב שמחובתי לפרסם כאן את סיפורי על מנת לנסות ולהעביר לכמה שיותר צנחנים את ההבנה שהגבול בין ההנאה הבלתי מוסברת שבספורט לבין האסון הכאב והנכות חלילה הוא דק,דק מאד כל אחד שניסה מכיר את ההנאה הבלתי מוסברת שבצניחה ואתם כצנחנים בודאי מכירים את ההרגשה כשאתם מנסים להסביר למישהוא עד כמה החוויה היא מדהימה ומרגשת והוא פשוט לא מבין בשבילו זה טירוף ועד שלא מנסים לא מבינים על מה מדובר וקשה להבין את תחושת העלוי הזו שהחופש באויר נותן לנו אבל כפי שלצערי חוותי על בשרי הגבול הוא דק מאוד. אני למשל במאות הצניחות שעברתי מעולם לא חששתי מהפגיעה בקרקע , החששות שלי תמיד מוקדו בבעיות חופה התנגשות אוירית בעיות ציוד וכ"ו ותמיד לאחר פתיחה טובה היתה איזו אנחת רווחה קלה ולאחריה ספירלה מהירה למטה . מעולם לא חשבתי שדווקא זה הוא החלק המסוכן יותר של הצניחה . שדווקא בכל הסטטיסטיקות מירב הפצועים קשה וההרוגים הם כתוצאה מפגיעה קשה בקרקע וזאת לאחר פתיחת חופה ראשית תקינה לחלוטין. למי שלא מכיר את הסיפור ב 10.4.01 בפאראדייב נפגעתי קשה מאד אחרי נחיתה קשה שסיבותיה עדיין נבדקות עד היום היות ומבחינתי לא בוצע שום דבר רדיקלי בנחיתה הספציפית הזו והפגיעה בקרקע הפתיעה אותי בצורה מוחלטת. בתאונה הזו ריסקתי בצורה קשה את שתי כפות רגליי ושתי חוליות בעמוד השדרה רק המזל ואלוהים עזרו לי בפציעה הזו לא ללקות בשיתוק מוחלט מהמותניים ומטה ותאמינו לי שהסכויים לא היו לטובתי בכלל וזה בלשון המעטה תודה לאל. שתופי אתכם בסיפור הזה לא בא חלילה כדי להפחיד מישהוא או לגרום למישהוא לסגת בו מהכוונה לעסוק בספורט להיפך אני חושב שדווקא אני בעצמי הוא הדוגמא החיה הטובה ביותר לכך אחרי שאכלתי חצץ בכמויות בשנה האחרונה הדבר הראשון שעשיתי ברגע שיכולתי היה לעלות למטוס ולעוף.... כל כוונתי היא לנסות ולתת לצנחנים זווית ראיה קצת מפוכחת יותר של הסכנות בתקווה שאיש לא יגיע למצב שאיליו אני הגעתי . הפגיעה בקרקע , הניתוחים הפחד מפני הפגיעה לצמיתות חוסר היכולת לזוז ואפילו דברים שנראים לנו טריוואלים כמו לעשות פיפי הופכים בתאונה כזו לדבר בלתי אפשרי וכל רצונך הוא רק לראות אור יום ולנשום נשימה עמוקה של אוויר צח במקום ריח של תרופות וזריקות הרגעה שאתה מקבל בכמויות על מנת שתוכל לסבול את הכאב הלא נקלט הזה שלמעשה אתה גרמת לעצמך ולא משנה הסיבה זו עובדה וכרגע אתה צריך לרכז את כל הכוחות על מנת לצאת מזה ואם יש לך הרבה כח רצון והרבה הרבה מזל אתה יוצא מזה ואם לא אז חבל לך על הזמן החיים שלך גמורים ומכל הבחינות . לכן כל רצוני הוא פשוט לצייר את התמונה שמהצד השני והאמינו לי היא לא נעימה כלל. בזמן שהחלמתי ביקרתי לא מעט בפאראדייב וראיתי אנשים רבים עם מורדי על הרצון לרדת בגודל החופה הראשית שלהם וכאשר שאלתי כמה צניחות יש להם וכמה נסיון יש להם נדהמתי מהתשובות כי אנשים בלי נסיון כלל מתוך רצון להרגיש COOL עולים על חופה שיכולה להרוג אותם ברגע והבעיה שהם לא יודעים את זה כי אם הם רק היו יודעים לא היו מעזים לחשוב בכוון דוגמא נוספת היא לצנחנים שברגע שנפתחת החופה ולא משנה באיזה גודל היא ישר תופסים הגה וקדימה אחרינו המבול למטה בלי לתת קדימויות לחופות קטנות יותר שאין להם את הפריבילגיה לעמוד זמן רב על "ברקסים " ובלי לשים לב שבעצם הם יוצרים מצבים מסוכנים לעצמם ולסביבה הגרועים יותר מאבדים גובה בטירוף עד 1000 רגל ואז נתקעים באמצע וסוגרים את כל מרחב הנחיתה לכן עצרו רגע לאחר פתיחת המצנח הביטו סביב דרגו גובה תנו כבוד לקטנות והכי חשוב לא משנה איפה תנחתו . כל השטח הוא איזור נחיתה ואין הרבה חשיבות למיקום המדויק לעומת זאת לבריאות שלכם ושל היקירים שלכם יש הרבה יותר חשיבות ואם כל אחד מאיתנו יעצור רגע ויחשוב אני בטוח שיגיע לאותה מסכנה לפני מעשה שאני הגעתי לאחר מעשה ,שכל מה שחשוב באמת זה להיות "תותחים" באוויר ולנחות בבטחה על שתי רגליים וצריך להבין שיש סיכונים שפשוט לא שווה לקחת והמחיר בגין הטעויות שאולי אפילו לא תדע שאתה עושה אותם הוא יקר ולפעמים אפילו יקר מאד אז בקיצור אל תגיעו למצב שאני הגעתי אליו כמו שאומר השיר "WATCH YORE BODY THIS IS THE GREATEST INSTRUMANT YOU WILL EVER ONE" אז תעלו לאוויר תהיו תותחים תעשו חיים ותשמרו על עצמכם להתראות ביום שישי ערן
שלום לכולם שמי ערן למי שלא מכיר. ואני חש כבר זמן רב שמחובתי לפרסם כאן את סיפורי על מנת לנסות ולהעביר לכמה שיותר צנחנים את ההבנה שהגבול בין ההנאה הבלתי מוסברת שבספורט לבין האסון הכאב והנכות חלילה הוא דק,דק מאד כל אחד שניסה מכיר את ההנאה הבלתי מוסברת שבצניחה ואתם כצנחנים בודאי מכירים את ההרגשה כשאתם מנסים להסביר למישהוא עד כמה החוויה היא מדהימה ומרגשת והוא פשוט לא מבין בשבילו זה טירוף ועד שלא מנסים לא מבינים על מה מדובר וקשה להבין את תחושת העלוי הזו שהחופש באויר נותן לנו אבל כפי שלצערי חוותי על בשרי הגבול הוא דק מאוד. אני למשל במאות הצניחות שעברתי מעולם לא חששתי מהפגיעה בקרקע , החששות שלי תמיד מוקדו בבעיות חופה התנגשות אוירית בעיות ציוד וכ"ו ותמיד לאחר פתיחה טובה היתה איזו אנחת רווחה קלה ולאחריה ספירלה מהירה למטה . מעולם לא חשבתי שדווקא זה הוא החלק המסוכן יותר של הצניחה . שדווקא בכל הסטטיסטיקות מירב הפצועים קשה וההרוגים הם כתוצאה מפגיעה קשה בקרקע וזאת לאחר פתיחת חופה ראשית תקינה לחלוטין. למי שלא מכיר את הסיפור ב 10.4.01 בפאראדייב נפגעתי קשה מאד אחרי נחיתה קשה שסיבותיה עדיין נבדקות עד היום היות ומבחינתי לא בוצע שום דבר רדיקלי בנחיתה הספציפית הזו והפגיעה בקרקע הפתיעה אותי בצורה מוחלטת. בתאונה הזו ריסקתי בצורה קשה את שתי כפות רגליי ושתי חוליות בעמוד השדרה רק המזל ואלוהים עזרו לי בפציעה הזו לא ללקות בשיתוק מוחלט מהמותניים ומטה ותאמינו לי שהסכויים לא היו לטובתי בכלל וזה בלשון המעטה תודה לאל. שתופי אתכם בסיפור הזה לא בא חלילה כדי להפחיד מישהוא או לגרום למישהוא לסגת בו מהכוונה לעסוק בספורט להיפך אני חושב שדווקא אני בעצמי הוא הדוגמא החיה הטובה ביותר לכך אחרי שאכלתי חצץ בכמויות בשנה האחרונה הדבר הראשון שעשיתי ברגע שיכולתי היה לעלות למטוס ולעוף.... כל כוונתי היא לנסות ולתת לצנחנים זווית ראיה קצת מפוכחת יותר של הסכנות בתקווה שאיש לא יגיע למצב שאיליו אני הגעתי . הפגיעה בקרקע , הניתוחים הפחד מפני הפגיעה לצמיתות חוסר היכולת לזוז ואפילו דברים שנראים לנו טריוואלים כמו לעשות פיפי הופכים בתאונה כזו לדבר בלתי אפשרי וכל רצונך הוא רק לראות אור יום ולנשום נשימה עמוקה של אוויר צח במקום ריח של תרופות וזריקות הרגעה שאתה מקבל בכמויות על מנת שתוכל לסבול את הכאב הלא נקלט הזה שלמעשה אתה גרמת לעצמך ולא משנה הסיבה זו עובדה וכרגע אתה צריך לרכז את כל הכוחות על מנת לצאת מזה ואם יש לך הרבה כח רצון והרבה הרבה מזל אתה יוצא מזה ואם לא אז חבל לך על הזמן החיים שלך גמורים ומכל הבחינות . לכן כל רצוני הוא פשוט לצייר את התמונה שמהצד השני והאמינו לי היא לא נעימה כלל. בזמן שהחלמתי ביקרתי לא מעט בפאראדייב וראיתי אנשים רבים עם מורדי על הרצון לרדת בגודל החופה הראשית שלהם וכאשר שאלתי כמה צניחות יש להם וכמה נסיון יש להם נדהמתי מהתשובות כי אנשים בלי נסיון כלל מתוך רצון להרגיש COOL עולים על חופה שיכולה להרוג אותם ברגע והבעיה שהם לא יודעים את זה כי אם הם רק היו יודעים לא היו מעזים לחשוב בכוון דוגמא נוספת היא לצנחנים שברגע שנפתחת החופה ולא משנה באיזה גודל היא ישר תופסים הגה וקדימה אחרינו המבול למטה בלי לתת קדימויות לחופות קטנות יותר שאין להם את הפריבילגיה לעמוד זמן רב על "ברקסים " ובלי לשים לב שבעצם הם יוצרים מצבים מסוכנים לעצמם ולסביבה הגרועים יותר מאבדים גובה בטירוף עד 1000 רגל ואז נתקעים באמצע וסוגרים את כל מרחב הנחיתה לכן עצרו רגע לאחר פתיחת המצנח הביטו סביב דרגו גובה תנו כבוד לקטנות והכי חשוב לא משנה איפה תנחתו . כל השטח הוא איזור נחיתה ואין הרבה חשיבות למיקום המדויק לעומת זאת לבריאות שלכם ושל היקירים שלכם יש הרבה יותר חשיבות ואם כל אחד מאיתנו יעצור רגע ויחשוב אני בטוח שיגיע לאותה מסכנה לפני מעשה שאני הגעתי לאחר מעשה ,שכל מה שחשוב באמת זה להיות "תותחים" באוויר ולנחות בבטחה על שתי רגליים וצריך להבין שיש סיכונים שפשוט לא שווה לקחת והמחיר בגין הטעויות שאולי אפילו לא תדע שאתה עושה אותם הוא יקר ולפעמים אפילו יקר מאד אז בקיצור אל תגיעו למצב שאני הגעתי אליו כמו שאומר השיר "WATCH YORE BODY THIS IS THE GREATEST INSTRUMANT YOU WILL EVER ONE" אז תעלו לאוויר תהיו תותחים תעשו חיים ותשמרו על עצמכם להתראות ביום שישי ערן