מסניפה חמץ
New member
The Rachi iz in da hous ../images/Emo68.gif
כן כן. גם אני, כמו רובכם, חזרתי מהקורס המהולל, סיו"ן 2002. אתם בטח שואלים את עצמכם: "היי. למה רחל המניאקית פותחת הודעה חדשה
" או השאלה הבוערת
יותר היא: "למה הרחי לא התכבדה בנוכחותה עוד אתמול
" שאלה טובה חמודים. והנה הסיפור. אחראי המש"צים החמדמדים, לא יכלו לספק לי שירותי הסעה עד לבית (אבל עד לקרית שמונה הם יכלו להסיע) ולכן עצרתי עם ארבלוס (שקפקפאוס) בחצור, לאכול
כפול, מוגדל, אקסטרה צ´יז ומה לא. הווו.. הפינוק חגג, ואילצתי את האמא החנונית שלי לבוא עד לחצור, ולהחזיר אותי הביתה. הפוצה, כמובן, באה עם מונית (ואני לא אומר שכל הנסיעה הזו עלתה קצת יותר מ-300 ש"ח). בדרך, שמעתי כמה סיפורי זוועות. והנה קומץ מהם: אני לא יכולה להתחבר לאינטרנט בשעות היום, כי כמה סוביטים (מצטערת מאוווווד על הגזענות) צריכים להתקשר כדי לקנות לנו את הבית. ייתכן ואני עוברת בשבועות\חודשים הקרובים. רוב הבית ארוז לגמרי. פתאום צצו בכרמיאל (ולא רק בעפולה, ארבל ולירז) בתים חדשים, כיכרות חדשות (למה יש כיכרות בכרמיאל
כדי שיהיה איפה להסתובב
פחחחחחחחח
). עולה יותר לתקן את הסורק מאשר לקנות חדש, כך שיהיה לי סורק חדש רק בעוד 100 שנה. אמא "שכחה" להקליט לי כמה תוכניות מאוד חשובות בטלויזיה (ER), וזה רק חלק קטן ממקבץ גדול יותר של אירועים שקרו שנעדרתי מהבית רק לשבועיים, וההרגשה היא יותר משנה. ניסיתי לשדל את אמא שלי להתחבר בנשק פיזי מתון (ה*ין שלנו גדול וירוק), אך המבצע לא הלך. התחלתי לראות את התוכניות המעטות שלא שכחו להקליט לי (4 קלטות מלאות), אך נרדמתי באמצע, ובלי לצחצח שיניים, לקחו אותי לעבר המיטה הלא כ"כ נוחה (שלא כמו בגדנ"ע, אני היחידה, שוב שנתקעה על המיטה העליונה עם הקפיצים השבורים ומקל הברזל העקום הענקי שתקע לי את הגב למשך שבועיים)(ואל תשאלו מה קרה במש"צים, החליפו לי 4 מיטות. בראשונה, מתחת למזרן היה אפרסק רקוב, בשנייה, אחת הרגליים הייתה שבורה, בשלישית, הרגל האמצעית הייתה שבורה (יהודה ממוקה הסוטה הזה) והרביעית, נפלה ללא סיבה מיוחדת). קמתי היום ב-6 בבוקר (כוחו של הרגל)... אז, כמו שרובכם הגדול (שוב, ארבל) צפה מראש, בכיתי בפרידה מכולם. לא הרבה כמו בקורס המש"צים, אבל עדיין, בכיתי. (
סליחה שאני שונאת פרידות
) נקודת השבירה שלי הייתה דווקא החיבוק ה"אוהב" עם המפקדת
. ונכון שכולם מדברים על שבירת דיסטנס, אבל אפילו זה לא קרה ביום האחרון.
אני כ"כ מתגעגעת למפקדת שלי
היום, בכל מקרה, הייתה לי שיחה עם גיסי האהוב. בעקבות "חווית" הגדנ"ע, גיליתי על אחותי ובעלה דברים שלא ידעתי לפני. אחד מהם היה... גיסי היה רס"פ בכבודו ובעצמו. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח מה הוא לא עשה לילדים העלובים האלה... חחחחחחח..... איך שהוא תיזז אותם, הוא פשוט קרע להם את התחת. אלוהים (=הסרס"פ).. חחחח.. מה הוא עשה להם
טוב. מספיק לדבר עליהם. מה כבר אוכל להגיד על הקורס שלא אמרו לפני
היינו הצוות השולט ביותר
, מתוך שישה ניווטים, 4 מהם הגענו ראשונים, ובשניים האחרים הגענו שניים. היינו הצוות היחיד שבאמת ידע לנווט, ולא התברברנו כלל וכלל. וכמו בכל קבוצה, גם בקבוצה שלנו היה את הבנאדם שכולם שונאים, והעברנו את זמננו בלצחוק עליו\עליה (זה די חסוי)(אני יודעת שזה נשמע רע, אבל אל תגידו לי שזה לא קיים). כמה תורנויות מטבח היו לנו...
יותר מ-7... אני.. חיחי...
לא שטפתי כלום. לא צלחות, לא כוסות, לא שירותים ואף לא מקלחות (זכרונות רעים). אני, למזלי, אלרגית לסבון ודי דפקתי את המפקדים גם כן. האוכל לא היה מאוד נוראי כמו שרבים הזהירו אותי ממנו. הוא כמובן היה מגעיל, אבל אכיל. מעולם לא ראיתי כמויות רבות כ"כ של אוכל שנזרקות בבת אחת. השק"מ היה מגעיל קצת, חשבתי שהשק"מ הוא כמו גן עדן קטן כזה, אך טעיתי לגלות שקיימים בו רק מליון שקיות חטיפים, תחבושות (
), ג´ל לשיער (מגניב) ומברשות שיניים. מי צריך את הדברים האלה בכלל
אחד מהקטעים הטובים היו שבתורנויות המטבח, ובכלל, תמיד נכנסנו לבדוק אם המקרר הענקי באמת "עובד", אך כולם ידעו שזה רק כדי לברוח מהחום. התיזוזים היו מהנים (בעיקר העובדה שבכל 5 התיזוזים הגדולים יותר שעשו, ב-4 מהם היינו בתורנות מטבח, ורק אחת באמת עשינו). ואני עשיתי את כל ה-100 ומשו מרפקים שהסרס"פ לא ידע לספור
1 2 3 4 4 4 4 4 4 4 4 5 6 7 4 4 4 4 4 8 9 10 יש לו קושי בריכוז, לחמוד. היה צריך לתת לו
גדולה. נמשיך עם המדים שקיבלנו. המדים הראשונים היו מגניבים יחסית מליון כמעט, היו עליהם מלא מלא תפרים של כת הסרטן (והמבין חיים יבין). המדים השניים שקיבלנו, ספגו ריח פחות נעים. המימיות הסריחו, הכובע נחת (תודה לאחראית המטבח המגניבה שזרקה לי את הכובע לצלחת חומוס ואז לרצפה). עוד משהו- ללכת עם נעלי ספורט ימים רצופים זה מסריח
רק אחרי שבוע גיליתי את נפלאות הסנדלים בימים רבים של חום בדרגת 4. מה לא עבר על כפות הרגליים המסכנות שלי
הבנות במקלחות היו חמדמדות (כבר סיפרתי על טראומות המקלחת שלי
) השירותים תמיד היו נקיים ונטולי ריח של חרא (שספק בהתחלה שיהיה שם. אך כעבור כמה ימים, הספק חלף ופג לו, וכך גם העצירות של רוב הבנות). הניווטים באמת גרמו לכולם להתאחד ולהכיר טוב יותר אחד את השני. בעיקר את החתולה
(וכאן, רק זובור יבין כנראה). למדתי לראשונה על שמירת הנגיעה, וזה די שיעשע אותי. יהיה לי קשה להתחיל לדבר על הנשק כי.. טוב.. אין כמו הנשק!!!!!!!!!!!!! שלא כמו אתי, שפגעה 10 כדורים באותו מקום (איך היא הצליחה
), לי היה סיפור קצת שונה. לא רק שאני בקושי שומעת שמדברים אליי, אלא שגם שמים אוזניות בעובי של פיל שעשו לי חתיכת ואקום באוזניים, ואז בכלל לא שמעתי כלום, ולא שמעתי את המ"מ הנפלאה הזו בכלל, אז המחסנית הראשונה לא נכנסה בכלל, במחסנית השנייה דרכתי את הנשק יותר מידי ככה שנכנסו 4 כדורים לקנה בטעות, ואז, כשסוף סוף דרכו לי את הנשק והביאו לי מחסנית חדשה, כולם כבר סיימו לירות, והיה הרבה ריח של אבק שריפה, אבק ורוח מג´ייפית. אני התחלתי לירות, והייתי בטוחה שלא פגעתי בכלום, כי הזעתי, רעדתי, לא שמעתי כלום, שכחתי להעביר את הנשק לנצור כשהיה צריך, נחנקתי מאבק השריפה, לא הביאו לי נשק מקוצר (*ונות) ולא הצלחתי להחזיק את הM16 הענקי הזה.. מי ששמע את היריות האחרונות, היו שלי כמובן. בסוף גיליתי שהצלחתי לירות את כל 10 הכדורים במטרה. זה היה נחמד דווקא לגלות. חחחח... חברים שלי עזרו קצת למטרות של אחרים... חחחח... היה מגניב ללמוד על ולפרק אותו.. זה היה במליון תמצות, בערך.. אני בטוחה שיש לי עוד המון לספר. אז זהו לכם בינתיים.. שיהיו לכם רק חיים טובים, תהנו לבהות בתמונות שאני נמצאת, אני מבטיחה להעלות לפה גם תמונות ברגע שיביאו לי סורק חדש, וזהו. אני אוהבת אתכם מאוד
ואתץה גל, היה מאוד נעים לפגוש אותך סופסוף.. אני מצטערת שלא היה לנו זמן לדבר..
אוהבת,
כן כן. גם אני, כמו רובכם, חזרתי מהקורס המהולל, סיו"ן 2002. אתם בטח שואלים את עצמכם: "היי. למה רחל המניאקית פותחת הודעה חדשה
