באופן עקרוני
השיטה שלי דומה לשלך, כך יש כמעט את כל מה שהשם אריק קלפטון רשום בקרדיט שלו, את כל פינק פלוייד, כל הביטלס, כל מה שמעניין אותי מדיפ פרפל כל הנדריקס וכל הדורס (לא חוכמה גדולה, בכלל אני אני גדול בלהקות של פחות מ 10 אלבומים), לפעמים אני כמובן מגלה בטעות שנשמט משהו מהתקליטיה שלי, לפעמים אני מגלה גם שיש להקות שאלבום אחד או שנים שלהם בהחלט מספיק. מה שחסר למרות אהבתי הגדולה, זה, כמו אצל הליידי, הסטונס, וזה בעיקר משום שבשנות השמונים (את רוב האלבומים שלי קניתי בשנות השמונים) מרבית אלבומי הסטונס המוקדמים לא היו בנמצא בארץ. וכאן באה עוד הרחבה, עד כמה אתם מתאמצים בשביל להשיג אלבומים שחסרים לכם?