The Nepalese Khukri knife

broadaxe

New member
שברייה

לכל מי שקורא את זה- אל תנסו לחפש במנועי חיפוש- חבל על הזמן שלכם. המילה שברייה (הגייה נכונה- "שיברייה" shib-ri-yeh) היא הגרסה הארץ-ישראלית בעגה ערבית בדואית (וזאת לפי בדואי, חוקר המסורת והתרבות החומרית של הבדואים). פירושה פשוט "סכין". בערבית עירונית של פעם המילה המקבילה היא "חנג'אר" (ומכאן "קינג'אל" ברוסית). תנסו במנועי חיפוש hanjar. עדיין לא בוצע מחקר מקיף ומוסמך בנושא, ויש מה לחקור (קצת לוקל-פטריוטיזם, מה יש?). מדובר על וריאנט של הסכין הערבית-מוסלמית הטיפוסית של חצי-האי ערב וגרורותיו- צפון אפריקה והודו (השפעה מוסלמית בתקופה המוגולית). הסכין (למעשה פגיון מעוקל) הערבית נקראת "ג'נביה" או "ג'מביה", תלוי באזור, ולה להב רחב ומעוקל בחדות עיקול אחד, מושחז משני צידיו לרוב. לשבריה להב צר יותר יחסית, מתעקל לכיוון אחד ומתיישר לכיוון שני (בדומה לאות "ל"), מושחז משני צידיו. יחסית לג'נביה שהרבה פעמים היא מפוארת ביותר, השבריה היא "גרסת בצורת", אבל גם היא לרוב מעוטרת, הגם שבחומרי גלם פשוטים בד"כ. יש כל מיני צורות ואני מניח שמחקר מדוקדק יוכל להתאים צורה לאזור ואפילו לכפר. האורך המקובל הוא כ-25 ס"מ אבל יש ארוכות יותר וכמובן קטנות יותר- יש גם מיניאטורות לילדים קטנים. רמת הגימור גם היא משתנה, הממוצע הוא בינוני-נמוך. נדיר מאד למצוא שברייה עם להב מלוטש לחלוטין. מקובל לחתום- שבריות ברמה בינונית ומעלה ולעתים גם שנת ייצור מוסלמית וגם נוצרית. עונדים את השברייה על החגורה מקדימה בצורה בולטת וחשופה- פחות כתכשיט ויותר "שופוני, אני גבר", אבל יש בזה גם פרקטיות, בזמנים בהם אדם שנשא שברייה בגלוי היה פחות נתון לסכנת שוד בדרכים- בגלל זה הפכה גם לסמל סטטוס אצל שומרי היישוב העברי ביחד עם האלה הבדואית ("נבוט"). השבריה- בניגוד לג'נביה- ראתה יותר שימוש וישנם תעודים רבים למקרי דקירה וחיתוך איתה- בכל המגזרים בארץ. "תורת הלחימה" המקומית גורסת שתי תנועות בעיקר: חיתוך הצואר מאחור, דקירה לבטן ומשיכה לצד או למעלה- כדי לגרום לשפיכת מעיים ("דקירה מזרחית"). לשבריות הקדומות (מאמצע המאה ה-19 ועד סופה) יש להבים ארוכים וצרים יחסית שעיקוליהם מתונים. לאחר מלה"ע I הלהב נוטה להתרחב והעיקולים חדים יותר. המרחב בו השבריה הקלאסית שלטה הוא ארץ-ישראל, סיני וירדן. בסוריה ולבנון הסכינים שונות ודומות יותר לג'נביה (אפשר למצוא כאלו גם בארץ בגבולות הצפוניים וברמה"ג).
 

broadaxe

New member
תודה, אבל

אני מעדיף גרזן (אם אפשר רחב)... אני מנסה לחמוק מהספרים שידידי המלומד (הנפח) מטיח בי ללא הפסק...
 
broadaxe

שלום broadaxe: קראתי שהנפח מיידה בך ספרים...אשמח אם תפנה אותי לכמה, בעיקר אם הם עוסקים בחרבות אירופאיות בסגנון עבודותיו של euwart oakshott. תודה, גיא.
 

broadaxe

New member
ספרים על חרבות אירופיות

Oakeshott עסק בעיקר בחרבות ימי הביניים עד הרנסנס, אין תחליף לעבודותיו, במיוחד מהפן האקדמי היבש. אתה מכיר את Records of the Medieval Sword? הוא נפטר, לא עלינו, לאחרונה, בשיבה טובה, והספיק להגיה לפני מותו מהדורה חדשה שיצאה לא מזמן של Sword at Hand, אני עדין לא ראיתי. בסו"ש הקרוב אעבור על ספרייתי לראות אם יש משהו חשוב נוסף.
 
broadaxe

רב תודות: בעניין חרבות אירופאיות של ימי הביניים זהו תחום שמעניין אותי שנים מספר. דומני שאתה מתמחה בכך...הצלחתי במאמצים למצוא ספר אחד של oakshott שעוסק בתיעוד חרבות מסוג זה - תיעוד מדהים! צפיתי בו גם בתוכנית תיעודית בערוץ 8 על תולדות הדו-קרב. לא ידעתי שנפטר וחבל, כי הוא היה נכס לכל חובבי להבי ימי הביניים. אם תמצא בספרייתך פריט שלו או בסגנון דומה - תודתי נתונה מראש. בתודה - גיא.
 
ותוספת קטנה, אבל חשובה.

לפני כשנתיים איבד עולם הסכינים הישראלי אדם יקר ומוכשר - אדוארד ברדיצ'נסקי. אדוארד עיצב, ייצר ועיטר סכינים ייחודיות (וכלי נשק נוספים), רובן נמצאות היום בידי אספנים. ההקשר להודעה הנ"ל הוא שאדוארד עיצב בזמנו אולר עם להב בסגנון השברייה, עבור חברת ספיידרקו. החברה הוציאה שני אולרים פרי עיצובו (הנושאים את חתימתו) - אולר השבריה וה-spidercard, שהפך להיות אחד מהדגמים הנמכרים ביותר של ספיידרקו. אדוארד לא זכה לראות את ההצלחה השיווקית של פיתוחו, היות ונרצח באכזריות על רקע לאומני (ככל הידוע) לפני כשנתיים.
 

frodo1

New member
בארט?

בבארט תילחם עם בארט!!! הרבה זמן רציתי לעשות את זה!
 
למעלה