The leap of faith

The leap of faith

נהוג לטעון שמקדוג'ואים מתאפיינים בין היתר באמון מוחלט של התלמידים במורה ובאמירה שלו. יכולות להיות לזה הרבה סיבות אבל התוצאה הסופית היא שכולם ביחד מזינים איזו אמונה שהיא לאו דווקא מציאותית, ולא מאתגרים אותה (מה שאולי היה מביא למסקנות שונות). נראה לי, מתוך כמה וכמה מקומות שהייתי בהם (ברובם המוחלט לא יותר מאימון אחד) שהאמונה הזו במורה קיימת גם במקוומות שיכולים להחשב הכי רציניים שיש. בסופו של דבר, נראה שהמצב הזה משרת שתי מטרות: האחת, היא שמורה לא יכול להעביר חומר אם מטרת התלמידים היא להכשיל אותו בטעות. הרי ברור שלא כל חומר מתאים לכל מצב, ועדיין אנחנו לומדים אותו. השנייה, היא שלפעמים אתה מגיע לתוצאות יותר טובות אם אתה סומך על מישהו אחר שטוען שאתה יכול, או סתם בא ללמד אותך נושא מסויים. כלומר, בשני המקרים התלמיד סומך על המורה שהוא מכיר את מסגרת הלימוד בצורה טובה יותר ולכן מוביל אותו במסלול שיביא אותו להבנה (טכנית או אחרת). זה, בעיני, סוג של "קפיצת אמונה" (בהעדר תרגום טוב יותר). מצד שני, שמתי לב שבמקומות שאותם אני מחשיב כרציניים יותר, המתאמנים הותיקים יותר כבר לא מאמינים במורה, פשוטו כמשמעו. נראה כאילו במקומות כאלו היכולת לענות על תשובות בקשר להנחות היסוד המקצועיות מתחלקת בין המורה לותיקים יותר. הדבר הזה קורה בגלל שבנקודה מסויימת המתאמנים כן מתאגרים את התפיסה של המורה, בין אם בגלל שלמדו במקומות אחרים, עשו קרבות אימון (או אמיתיים) נגד מספר יפה של יריבים והגיעו לרמה של הבנה, או לגרעין של הבנה, שלא טעונים אישרור חוזר על ידי המורה. במקומות כאלו, אני מאמין, לא נשמע את הטיעון "זה נכון כי X (המורה) אמר" (או כל גירסה מתוחכמת אחרת שלו) או "למדתי 20 שנה וכנראה לא הבנתי כלום". יש לי השערות משלי לסיבה לדבר הזה, אבל רציתי לשאול: 1. האם שמתם לב לזה? 2. איך, או מדוע, קורה לדעתכם המצב הזה שבו המורה הוא הסמכות היחידה (או להפך, אינו הסמכות היחידה)? 3. האם אתם רואים יתרון באחד מהמצבים האלה? וכו'
 

יוסיא

New member
אוהד...לדעתי זה תלוי בהרבה אלמנטים

לדעתי זה תלוי בהרבה גורמים שביחד רוקחים את התופעה הזו. בראש ובראשונה זוהי החלטתו של המורה..אסביר את עצמי: יכול להיות מורה שיאכיל חרטות הרבה מהתלמידים שלו לפחות בהתחלה... בשלב מסויים יקלטו שהדברים לא בדיוק "מתעופפים סביבנו". במקרה כזה רוב התלמידים יהיו מתחילים. עם הזמן התלמידים יהפכו להיות חגורות בכירות ופה כבר נכנסת שאלה אחרת בדבר התפתחותו של אותו תלמיד בתור אמן לחימה מבעד למסך התאורים של המורה. ישנם כאלו שירצו להאמין "בשקר" , וישנם שייקחו את התובנות שלהם למקומות אחרים לגמרי... שני הדרכים הם לגיטימיות לחלוטין וזה כבר תלוי במתאמן ולא במאמן . אם ישנה סביבת מתאמנים שהיא יחסית צעירה ,אזי לא יהיה אף אחד שיאתגר את המורה בשאלות מהסוג שיגרמו לו לחשוב פעמיים. ברגע שיש סביב המורה חגורות בכירות , אפילו אם זה לא נראה לעין במהלך השיעור יש שיח בנוגע לטכניקה המסויימת או לדרך פעילות של דבר מה מסויים. כמובן שזבר זה מותנה ביחס של המורה לדבר ואיך הוא רואה שיח זה. כמובן שתלמיד בכיר מגיע לרמה אולי לא יותר טובה אך מספיקה בשביל לאתגר את המורה בשאלות מהסוג ה"נכון". שאלות אלו בדיוק הם הסממנים שלוקחים אותנו למדרגה אחת מעל לרמתנו הנוכחית. אני לא רואה רע בשני הדרכים של התלמידים שהצגת, בהם האחד מאמין אמונה במורה כי יוכל להגיע להשגים גבוהים יותר אם יידע שיאמינו בו...או בדרך השנייה של ערעור האדמה עליה הושתתו עקרונות למידתך...עצם זה שאתה בוחן אותם ,ומעביר עליהם ביקורת בונה רק עושה טוב ומעצבת אותך בתור אמן לחימה ולא תלמיד. ולסיום... כן שמתי לב לשתי התופעות שהצגת , אני יותר נוטה להסכים עם הגישה של תלמיד שיאתגר את המורה...יכול מאוד להיות שזה יהיה באופן מאוד חיובי ולא שלילי...כשאדם הופך להיות מתלמיד לאמן לחימה עם חשיבה עצמאית משלו ..מן הסתם שהוא ייקח את האומנות לחימה לכיוון אחר ויעצב אותה לפי נטיותיו.אם עושים זאת בשיתוף עם המורה איני רואה שום פסול בדבר...וזה נראה לי דבר טבעי לחלוטין. המקרה בו מורה הופך לסמכות היחידה יכולה להיות במקרים שלא יהיו חגורות בכירות מסביבו...לא תהיה לו תחרות או צינורות מקובלים בה יוכל לבחון את שהוא מלמד...וגם מאוד יכול להיות שהוא חינך את תלמידיו להאמין בו אמונה עיוורת מאז ינקותם ולכן אין מי שיערער עליו כי הם בכלל לא מודעים לכך שזו אופצייה. המקרה בו מורה הופך ל-א להיות סמכות יחידה היא כאשר בדיוק ההיפך יש לו חגורות בכירות מסביבו אשר יכולות לתת דעתן על נושא כזה או אחר...וזה גם תוצאה של חינוך ערכי הכיתה והתלמידים בשלבים יותר מוקדמים של התהליך. אני רואה יתרון בשניהם אך כמובן במימון מסויים. אתן דוגמא: 1. פעם בהתחלה עשינו תרגיל מסויים בארניס ולאחר מספר שיעורים חזרנו שוב על אותו התרגיל וללא קשר לחומר שנלמד באותו השבוע. לא הבנתי את הקשר ושאלתי את המאמן..הוא השיב לי ואמר שמטרת התרגיל לא הייתה המטרה הרגילה של למידת פלואו ו1-4-12 בצורה טובה..המטרה הייתה למידת עבודת הרגליים והטבעתה בתודעה וללמד את הגוף להתרגל לעבודה זו..לאחר מכן הוא שילב את ההקשר עם החומר של אותו השבוע , מה שנתן הבנה יותר מעמיקה של החומר אותו הוא רצה ללמד מלכתחילה. לכן לפעמים לא מבינים לפחות בתחילה את כוונת המשורר ופה נכנסת האמונה שדיברת עליה...הוא יודע יותר טוב ובטוח יש ערך שאינני רואה כרגע לתרגיל שאני מבצע. דוגמא 2 . לפעמים המאמן מדגים תרגיל כזה או אחר..ולאחד המתאמנים יש איזו הערה בונה בנושא או שאלת האם זה שמיש בקרב או לא ? המון מהפעמים ההערות הם הערות בונות אשר באות לחדד דבר מה ולתת זווית שונה לעניין ודבר זה טוב, מכיוון שהוא לא מקבע אותך לדפוס חשיבתי מסויים אלא משאיר אותך פתוח ללמוד עוד דברים חדשים. פה נכנס החינוך שדיברתי עליו וזה תלוי במאמן ודרך חשיבתו. מי שהגיע עד לפה כל הכבוד לו...וזו תרומתי הקטנה לשאלה ששאלת אוהד.
 
השאלות הנכונות

יוסי, למה אתה קורא שאלות "נכונות"? לי נראה שלפעמים השאלות הנכונות הן בדיוק השאלות שמוקדם יותר נראו מאוד לא נכונות. למשל, האם טכניקה X עובדת או לא? יכול להיות שאתה מתכוון לשאלות מהותיות (מה אנחנו עושים, למה אנחנו עושים) אבל אני לא בטוח שהמדריך של הקבוצה הוא התשובה הכי טובה לנושא הזה. בקבוצה שאני מדריך, שהיא קבוצה מאוד קטנה, רוב האנשים הם מבוגרים ובוגרים. זה לא מונע מהם (או אולי זה מאפשר להם?) לבוא אחרי שנה של אימונים ולהגיד "תשמע, עשיתי קרב עם X ונראה לי שהשיטה שאנחנו לומדים מוגבלת מבחינה טכנית". כשאני מנסה להתמודד עם תשובה לתהייה כזו אני לומד די הרבה, ככה לפחות נראה לי. מצד שני, אני יכול לראות איך מדריך אחר יכול לטעון שזו שאלה או אמירה לא "נכונה" למתחיל (כי כביכול הוא לא רואה את התמונה השלמה), אבל נראה לי שבדר"כ המתקדמים הרבה פעמים שבויים בקונספציה של השיטה (ככה זה כשאתה מתאמן הרבה זמן) ולכן לא מסוגלים לאתגר אותה באמת.
 

יוסיא

New member
אוהד..את ה מתכוון לאמרה...

אתה מתכוון לאמרה "המלך הוא ערום". דעתך היא , לפי איך שהבנתי אותך שלפעמים דווקא המתחילים ישאלו את השאלות שהוותיקים כבר לא רואים כי הם שבויים... תראה...אני חושב שתלמיד במעבר שלו להיות וותיק...באותו פרק זמן בו מתחילות מחשבות של הבנת תנועה ולמה היא בכלל נעשית ולמה דווקא בזווית הזו.. או כל מיני תהיות כמו שקראת להן.... בדיוק בשלב הזה אתה אמור להתחיל לחשוב עם עצמך ולהגיע ללבטים אותן תחלוק עם מאמנך ויחד תנסו למצוא תשובה לשאלות הללו. אם תלמיד יבוא ויאמר לי שהשיטה אותה הוא לומד היא מוגבלת....קודם כל אשאל אם לדעתו הוא כיסה את כל החומר שהוא יכול לומר אמירה שכזו...אחר כך אשיב לו שאין שיטה מושלמת...לכל שיטה חסרונותיה שלה...אך אם הינך מספיק שולט בה אתה יכול גם לפצות על חסרונות אלו ולהסתירם על ידי ידע ושימת דגש על דברים אחרים. אם תלמיד מתחיל ישאל שאלה זו...לדעתי זה יהיה מבורות ואי הבנה מספקת של החומר . קודם כל שיכסה את הצדדים האלמנטריים של השיטה אם הוא לא רוצה להיכנס לעומקם ורק אז שייצא בהצהרות.
 
אם אתה לא סומך על המורה,

למה שתלמד אצלו? אם אתה סומך עליו באופן עיוור, מה אתה לומד אצלו? מצד אחד, לבוא ולחפש איפה דופקים אותי (ישראלי לא יכול לצאת פראייר) זה טבעי בארץ. מצד שני, אם המורה אומר לך לעמוד חצי שעה כל יום, איך תדע שהוא לא דופק אותך? [מצד שלישי, אם הוא אומר לך לעשות מאה סמיכה כל יום זה בסדר?] מצד אחד, צריך לסמוך על המורה. מצד שני, אם הוא לא מלמד אותך איך לבדוק אם מה שהוא מלמד נכון, כנראה שהוא לא מלמד נכון.
 
מסכים מאוד ומוסיף

מסכים מאוד, בפרט עם שני המשפטים האחרונים: מצד אחד, צריך לסמוך על המורה. מצד שני, אם הוא לא מלמד אותך איך לבדוק אם מה שהוא מלמד נכון, כנראה שהוא לא מלמד נכון. ומוסיף: נאמר כאן בפורום לא פעם שיש להתאים תשובות והסברים לרמת השואל והמאזין. תשובה שתספק מתאמן מתחיל לא תספק מתאמן ותיק ובעל הבנה. אי אפשר לפתר מתאמן ותיק ומבין בתשובה "ככה צריך לעשות" (ואם הוא כן מסתפק בזה אז מגיע לו, וכנראה שרמת ההבנה שלו לא משהו). לדעתי כשיש למורה תלמידים ותיקים, אז המצב משתנה ממצב בו המורה הוא בעל הידע היחיד על המזרון, למצב בו ישנה הפריה הדדית בין המורה (שנשאר המורה בעל הניסיון הרב ויכולת ההבנה וניתוח התנועה שהם פועל יוצא של השנים הרבות שלו בתחום) לבין תלמידיו ששאלותיהם חכמות, ותהיותיהם אמיתיות. לעיתים לתלמידים יש ניסיון ממקומות נוספים, וזה תורם להפריה ההדדית. אם מורה חושש מזה ומנסה למנוע את זה, אז הוא לא צפוי להשאר עם תלמידים ותיקים והידע שיהיה על המזרון לא יתפתח. אם המורה פתוח להתמודד עם קושיות, אז כולם ילמדו מכך. דוגמה טובה לכך היא באירגון של חיים זוט - האגודה לקרב מגע בינלאומי קפא"פ: שם יש ועדה מיקצועית שמורכבת מחניכים בכירים ושמטרתה לבחון טכניקות חדשות לשיטה ולשנות קיימות (או לגרוע אותן לגמרי מהחומר הנלמד). המסקנות עוברות לחיים זוט שמאשר אותן, אבל העבודה נעשית ע"י ועדה של תלמידים בכירים באירגון.
 

Zeev Foux

New member
ישנו מילכוד מובנה בניתוח שלך,

המשפט שאמרת "מצד אחד, צריך לסמוך על המורה. מצד שני, אם הוא לא מלמד אותך איך לבדוק אם מה שהוא מלמד נכון, כנראה שהוא לא מלמד נכון" נשמע בקריאה ראשונה נכון וממצה, אך אם נבחן אותו לעומק, ונחשוב על מורים שמלמדים אותי, לדוגמא, איך לבדוק לא נכון, כלומר "פרוטוקול בדיקה עצמית מוטעה", נגיע למסקנה שהכל אכן מתבסס על אימון. אבל רגע, מה רע בזה? מה רע באימון במורה, או בכל מומחה אחר שמוכיח לך שהוא טוב ממך בכמה סדרי גודל בתחומו? התשובה היא שלחלק מהאנשים זה טוב, ולחלק זה לא טוב. חלק מהאנשים - אולי כאלו עם גרעין פנימי מלוכד וחזק של עצמיות ואמונה עצמית - יוכלו לסמוך ולהאמין במורה, לצמוח, לפרוח ולהתפתח. חלק מהאנשים יאבדו את העצמי שלהם ותהליך האמונה במורה יהפוך אותם למשובטים שלו - בין אם הוא מנצל זאת ובין אם לא. זאב
 
אלא אם כן הדרך היא לבדוק מחוץ לשיטה

וע"י כך לקבל נק' ראייה נוספת, "חיצונית". בדיקה מחוץ לשיטה יכולה להיות למידה אצל מורה אחר שאין לו קשר מקצועי עם המורה הראשון (אותה שיטה או שיטה אחרת לגמרי), מפגשים בין שיטות לטובת לימוד או קרבות וכדומה.
 

יוסיא

New member
רן , אתה דיברת על סוג מסויים של

דיברת על סוג מסויים של אמנויות לחימה...מה אם המטרה היא לא להיות קרבית ..כך שאתה לא יכול לבחון זאת דרך קרבות... מה אם המטרה היא להגיע לשקט נפשי ושלמות עצמית? יכול מאוד להיות שהדרכים לבדיקה הן לא הכי טובות..אולי מורה ב' מלמד אחרת לגמרי ושונה לחלוטין ושם דגשים אחרים ויכול מאוד להיות שהוא מורה יותר טוב... אך השקט שאותו מורה א' מנחיל בשיעורים...אולי זה יעשה את ההבדל...איך באמת אפשר לבדוק אם לא בצורת אימוני קרבות ? האם פה מגיע הטאצ' של המורה?
 
אפשר גם לבקר באימונים בשיטה דומה

אצל מורה אחר שאינו קשור מקצועית עם המורה הראשון, למשל בסמינרים פתוחים (כלומר לאו דווקא ללכת ללמוד ממש אצל אותו מורה). מה שחשוב בסוף הוא שיהיה לך טוב במקום בו אתה לומד. פתיחת האופקים מעבר למורה הראשון היא לאו דווקא לטובת בחינת המורה הראשון, אלא באמת לשם הרחבת אופקים. ככל שאופקיך רחבים יותר, לדעתי כך יהיו לך יותר כלים לביקורת על מה שאתה לומד, ותפיסת העולם שלך תהיה רחבה יותר ולא ראיה צרה.
 

יוסיא

New member
../images/Emo45.gif מסכים איתך לחלוטין

הרחבת האופקים היא דבר מבורך...ישנם מורים שלא רואים זאת כך וחבל... לדעתי כל ידע יתקבל בברכה אלא אם כן אתה מחליט לעצמך שלא.
 

broccoli

New member
דוד - מסכים חלקית

למה שהמורה ילמד איך לבדוק אם מה שהוא אומר זה נכון? מורה למשהו אחר (לא א"ל) עושה את זה? זה נראה לי כמו חלק מלהתייחס למורה כיותר ממה שהוא. האמון שלי במורה צריך להיות ממוקד - אני צריך להאמין שאני אלמד מהמורה דברים. כלומר שיש לו מה ללמד אותי, ושבמסגרת בה אני לומד והוא מלמד אני מסוגל ללמוד אותם. אמון מעבר לזה הוא בסדר, אבל לא הכרחי, ולעיתים - תלוי בסיטואציה - מסוכן. איך אתה בודק נכונות של חומר טאי-צ'י? בעזרת הסתכלות שפיתחת בטאי-צ'י? בעיה מעגלית. המורה ממליץ או מורה לעמוד. אתה בוחר לעמוד מרצונך החופשי. האפשרות היחידה "להידפק" במצב כזה היא אם יש לחץ נוסף לקיים את דברי המורה (אולי הוא משכנע אותך שתהיה "אדם טוב יותר"). אחרת זה הכל בין מבוגרים
 

ש מים

New member
תתאמנו!

חבר'ה, אתם יודעים מה הבעיה? את התשובה לשאלה זו ניתן לקבל רק לאחר אימונים (והרררבהההה!), ולא ע"י פיטפוטים. אז יאללה - להתאמן!
 
../images/Emo4.gifאת זה אפשר להגיד על הרבה דיונים

לדעתי בין אימון לאימון מותר להתדיין... בין השאר בשביל זה קיימים פורומים, לא?
 
ש', אבויה

בין "תתאמנו" ל"תתאמנו" מצליחים להחזיק פה שני פורומים על טחינת מים (לא מים כמו ש מים! חס וחלילה
). אני מוכן אפילו להישבע שיש מישהו עם כינוי מאוד מאוד דומה לשלך שממש מככב בפורום א"ל קלאסיות.
 

ש מים

New member
לא ירדתם לסוף דעתי...

התכוונתי ספציפית לנושא השירשור הנוכחי. נושא שאי-אפשר (לדעתי) לענות עליו בלי המוווון להתאמן (וגם אז אני בספק אם תוכל לתרגם את הרגשות שלך למילים).
 
למעלה