The Grudge
- פותח הנושא Wedwil
- פורסם בתאריך
פרשנות (בקרוב יופיעו כרכים רשמיים!)
שלום שלום, נתחיל באופי של לטרלוס. אם תבדוק את המאמר על לטרלוס שיש בפינת המאמרים (מישהו אחר כתב אותי אבל אני הגבתי עליו, קרא את התגובה), תבין מה הרגשות שלי בקשר לאלבום הזה. טוּל עוסקים הרבה באלימות ורגשות שליליים שיש לך כלפי הסביבה שלך, וגם בצורך שלך שלא להיכנע, לשחרר את המחשבה שלך ולא לתת לסביבה לטמטם אותך. באלבום הזה הם הגיעו לשיא חדש ב"מחקרים" שלהם, אם אפשר לקרוא לזה ככה, בתחום. בניגוד לאלבומים האחרים, שהיו להם טקסטים אלימים למדיי, ב-Lateralus התפיסה משתנה (כמו תפיסת הגמול הישנה מול תפיסת הגמול החדשה בתנ"ך)(סתם!! תתעלם!!!). The Grudge פותח את האלבום, כי הוא השיר שמודיע למאזינים על התפיסה הזאת, שמתוכה נכתבו כל שאר השירים (כולל Ticks and Leeches, שהוא שיר עצבני, אבל כנה מאוד: הם לא מאיימים אליך - מבחינתם, אתה כבר מאויים בכך שאתה פוגע בהם). The Grudge מסביר את אותו הדבר. אם אתה לא מרפה מהטינה שלך כלפי אנשים, אתה תיפגע מזה. וזו הסיבה היחידה שאתה צריך להרפות. Saturn comes back around to show you everything Let´s you choose what you will not see and then Drags you down like a stone or lifts you up again Spits you out like a child, light and innocent. Saturn comes back around. Lifts you up like a child or Drags you down like a stone To consume you till you choose to let this go. "סאטורן בא וחוזר, נותן לך לבחור בין 1 (כלום) ל-10 (הכל), מה תראה ומה לא תראה, ואז מטלטל אותך... עד שהוא יירק אותך החוצה, כמו ילד - קל ותמים. הוא ייצרוך אותך עד אשר תרפה." כשאתה מחזיק בטינה, לפעמים היא מתפרצת. המסה הזאת של טינה, היא, לדעתי, ה"סאטורן" שמוזכר פה. מגיעה מדיי פעם, משתלטת עליך: שהרי כשאתה מחזיק טינה לפעמים יכול לעבור הרבה זמן בלי שבכלל תראה את הבנאדם שאתה מעוצבן עליו - ואז הטינה מתפרצת לפתע, ומפילה אותך שדוד. הבחירה בין 1 ל-10 יכולה להתפרש בהרבה אופנים. אולי בין לוותר על הטינה לגמרי ובין להמשיך להיאחז בה. כי אי-אפשר לעשות כאן חצי עבודה: אם אתה רוצה "לראות הכל", ששום דבר לא יהיה מוסתר ממך על-ידי המסכים של הטינה שלך, אתה חייב לוותר עליה לחלוטין, לא להשאיר ממנה עשבים שוטים שיצמחו ויאחזו בך שוב. זה התפקיד של "סאטורן בשיר". ה-Scarlett Letterman - לדעתי, מאחר שנאמר - YOUR scarlett letterman, הכוונה היא למישהו פרטי, שלך. הדימוי מתייחס, לדעתי, לגורם האישי של כל אחד מאיתנו להחזיק בטינה. לפעמים אנשים פוגעים באנשים אחרים ומתנגשים איתם בכלל בלי קשר אליהם, אלא דווקא אל אירוע מהעבר שלהם. אתה מושפע מדברים שקרו לך בעבר, ואתה נותן להם לעצב את ההתנהגות שלך בעתיד, במקום לחוות כל דבר חדש אתה ממהר לסווג אותו, לשפוט אותו על-סמך העבר שלך, ולהגיב בהתאם - לפעמים בתגובה לא מתאימה, בתגובה של פחד ושנאה וטינה. הכל בגלל שלא הרפית מהעבר, שישנו קונפליקט שנשאר לא פתור, או אם תרצה, "scarlett letterman". בקשר ל"יורק אותך כמו ילד": לא פעם ולא פעמיים הזכירו את התפיסה הניטשיאנית של מיינרד. לפי ניטשה, יש שלושה שלבים בהתפתחות התודעה: בשלב הראשון, האדם הוא "גמל", לועס ובולע את כל מה שנותנים לו, מאמין. בשלב השני האדם נהפך ל"אריה": הוא מנסה להתמרד בחברה, הוא מנסה להתמרד ברעיונות שמנסים לכפות עליו, הוא מנסה להשתחרר. ואז, בשלב השלישי, הוא חופשי: הוא הופך ל"ילד". יותר הוא לא כלוא בשום דבר, והוא חופשי לנצל את התמימות שלו והיצירתיות שלו כדי ליצור דברים חדשים. אולי בשיר הזה הם מצביעים על הטינה שיש לנו כלפי אנשים כעל הדבר שכובל יותר מהכל את המחשבה שלנו, כדבר שממנו צריך להשתחרר כדי להגיע לשלב ה"ילד". מה אני חושב על כל זה? אני מאמין בזה, למען האמת. זה לא מפחית מן ההנאה שלי מהאלבומים הקודמים, אבל בלטרלוס ישנה פריצת דרך, אם לא מוסיקלית (למרות שלדעתי הוא מעולה!) אז בהחלט יצירתית. Let go. --ראש.
שלום שלום, נתחיל באופי של לטרלוס. אם תבדוק את המאמר על לטרלוס שיש בפינת המאמרים (מישהו אחר כתב אותי אבל אני הגבתי עליו, קרא את התגובה), תבין מה הרגשות שלי בקשר לאלבום הזה. טוּל עוסקים הרבה באלימות ורגשות שליליים שיש לך כלפי הסביבה שלך, וגם בצורך שלך שלא להיכנע, לשחרר את המחשבה שלך ולא לתת לסביבה לטמטם אותך. באלבום הזה הם הגיעו לשיא חדש ב"מחקרים" שלהם, אם אפשר לקרוא לזה ככה, בתחום. בניגוד לאלבומים האחרים, שהיו להם טקסטים אלימים למדיי, ב-Lateralus התפיסה משתנה (כמו תפיסת הגמול הישנה מול תפיסת הגמול החדשה בתנ"ך)(סתם!! תתעלם!!!). The Grudge פותח את האלבום, כי הוא השיר שמודיע למאזינים על התפיסה הזאת, שמתוכה נכתבו כל שאר השירים (כולל Ticks and Leeches, שהוא שיר עצבני, אבל כנה מאוד: הם לא מאיימים אליך - מבחינתם, אתה כבר מאויים בכך שאתה פוגע בהם). The Grudge מסביר את אותו הדבר. אם אתה לא מרפה מהטינה שלך כלפי אנשים, אתה תיפגע מזה. וזו הסיבה היחידה שאתה צריך להרפות. Saturn comes back around to show you everything Let´s you choose what you will not see and then Drags you down like a stone or lifts you up again Spits you out like a child, light and innocent. Saturn comes back around. Lifts you up like a child or Drags you down like a stone To consume you till you choose to let this go. "סאטורן בא וחוזר, נותן לך לבחור בין 1 (כלום) ל-10 (הכל), מה תראה ומה לא תראה, ואז מטלטל אותך... עד שהוא יירק אותך החוצה, כמו ילד - קל ותמים. הוא ייצרוך אותך עד אשר תרפה." כשאתה מחזיק בטינה, לפעמים היא מתפרצת. המסה הזאת של טינה, היא, לדעתי, ה"סאטורן" שמוזכר פה. מגיעה מדיי פעם, משתלטת עליך: שהרי כשאתה מחזיק טינה לפעמים יכול לעבור הרבה זמן בלי שבכלל תראה את הבנאדם שאתה מעוצבן עליו - ואז הטינה מתפרצת לפתע, ומפילה אותך שדוד. הבחירה בין 1 ל-10 יכולה להתפרש בהרבה אופנים. אולי בין לוותר על הטינה לגמרי ובין להמשיך להיאחז בה. כי אי-אפשר לעשות כאן חצי עבודה: אם אתה רוצה "לראות הכל", ששום דבר לא יהיה מוסתר ממך על-ידי המסכים של הטינה שלך, אתה חייב לוותר עליה לחלוטין, לא להשאיר ממנה עשבים שוטים שיצמחו ויאחזו בך שוב. זה התפקיד של "סאטורן בשיר". ה-Scarlett Letterman - לדעתי, מאחר שנאמר - YOUR scarlett letterman, הכוונה היא למישהו פרטי, שלך. הדימוי מתייחס, לדעתי, לגורם האישי של כל אחד מאיתנו להחזיק בטינה. לפעמים אנשים פוגעים באנשים אחרים ומתנגשים איתם בכלל בלי קשר אליהם, אלא דווקא אל אירוע מהעבר שלהם. אתה מושפע מדברים שקרו לך בעבר, ואתה נותן להם לעצב את ההתנהגות שלך בעתיד, במקום לחוות כל דבר חדש אתה ממהר לסווג אותו, לשפוט אותו על-סמך העבר שלך, ולהגיב בהתאם - לפעמים בתגובה לא מתאימה, בתגובה של פחד ושנאה וטינה. הכל בגלל שלא הרפית מהעבר, שישנו קונפליקט שנשאר לא פתור, או אם תרצה, "scarlett letterman". בקשר ל"יורק אותך כמו ילד": לא פעם ולא פעמיים הזכירו את התפיסה הניטשיאנית של מיינרד. לפי ניטשה, יש שלושה שלבים בהתפתחות התודעה: בשלב הראשון, האדם הוא "גמל", לועס ובולע את כל מה שנותנים לו, מאמין. בשלב השני האדם נהפך ל"אריה": הוא מנסה להתמרד בחברה, הוא מנסה להתמרד ברעיונות שמנסים לכפות עליו, הוא מנסה להשתחרר. ואז, בשלב השלישי, הוא חופשי: הוא הופך ל"ילד". יותר הוא לא כלוא בשום דבר, והוא חופשי לנצל את התמימות שלו והיצירתיות שלו כדי ליצור דברים חדשים. אולי בשיר הזה הם מצביעים על הטינה שיש לנו כלפי אנשים כעל הדבר שכובל יותר מהכל את המחשבה שלנו, כדבר שממנו צריך להשתחרר כדי להגיע לשלב ה"ילד". מה אני חושב על כל זה? אני מאמין בזה, למען האמת. זה לא מפחית מן ההנאה שלי מהאלבומים הקודמים, אבל בלטרלוס ישנה פריצת דרך, אם לא מוסיקלית (למרות שלדעתי הוא מעולה!) אז בהחלט יצירתית. Let go. --ראש.
WashedInBlack
New member
../images/Emo45.gif
WashedInBlack
New member
no, but
teshet called me yawachad nemala yakaka menuvelet
teshet called me yawachad nemala yakaka menuvelet
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.